רוב האמריקנים מאמינים שהצבא שלהם הוא הטוב בעולם, אמונה שמתבססת על מספר גורמים. אולם, אם צבא ארה"ב היה קבוצת ספורט כלשהי, בהתבסס על פעילותה לאחר מלחמת העולם השנייה בזירה העולמית והביתית, היא הייתה מדורגת בליגות הנמוכות - אומר כתב העת Defense One.
מבחינה היסטורית, ארה"ב ניצחה במלחמה הקרה. אבל בכל פעם שארה"ב נלחמה במלחמות שהיא התחילה, או נלחמה במקומות ללא סיבה מוצדקת, היא הפסידה או נכשלה. מלחמת קוריאה במקרה הטוב הסתיימה בתיקו, כאשר היא הסתיימה לא בהסכם שלום אלא בשביתת נשק. הפעילות הצבאית האמריקנית לאחר מכן לא הייתה ממש מוצלחת, ולעיתים אפילו גרועה יותר. וייטנאם הייתה תבוסה גדולה ומבישה, בה נהרגו למעלה מ-58,000 אמריקנים.
יש לציין לחיוב את ממשלו של
ג'ורג' בוש האב, בהתמודדות במלחמת המפרץ הראשונה ונפילת בריה"מ. אבל הפלישה לאפגניסטן של בנו, שהחלה בשנת 2001, עדיין נמשכת בלי סוף נראה לעין. מלחמת המפרץ השנייה הוגדרה ככישלון, בעיקר בשל המהלכים שאחריה, וגם ההתערבויות בביירות וגרנדה בשנת 1983 ובלוב בשנת 2011 נכשלו.
אזרחי ארה"ב צריכים לדעת למה. הכישלון לא נבע מפעילות הפנטגון, הוא נובע מהראש - קובע כתב העת. האזרחים האמריקנים בוחרים נשיאים, שלעיתים קרובות מדי לא מוכנים או חסרי ניסיון לאחריות שנושאת איתה אחת המשרות הקשות בעולם. דבר זה הוביל לליקויים בשיקולי דעת אסטרטגיים, בשל חוסר בידע והבנה נאותה של תנאי השימוש בכוח. הנשיא ג'ון קנדי אמר בעבר שאין בתי ספר לנשיאים, ועדיין הוא ויורשו לינדון ג'ונסון נכנסו לבוץ בווייטנאם בדיוק בגלל שיקול דעת לקוי והעדר ידע והבנה של הסכסוך.
רונלד רייגן האמין שהוא יכול להביא לפשיטת רגל של בריה"מ. בדרך הוא נכנס לפלונטר בביירות, מה שהוביל למותם של 241 חיילים אמריקנים בפיגוע שבוצע באוקטובר 1983 על-ידי משאיות תופת, במתחם הכוח הרב-לאומי בעיר. באותו זמן, ביקש רייגן להגן על האזרחים האמריקנים שהיו בגרנדה, לאחר שבמדינה בוצעה הפיכה צבאית. בפעולה צבאית זו, שהייתה הראשונה של ארה"ב לאחר מלחמת וייטנאם, נהרגו 19 חיילים ולמעלה מ-100 נפצעו.
ל
ביל קלינטון לקח 78 ימים לשכנע את נשיא סרביה אז סלובודן מילושביץ', להפסיק את ההרג בקוסבו באמצעות התקפות אוויריות. אם ההתקפות היו מלוות באיום של הכנסת כוחות קרקעיים, העניין היה נגמר תוך שעות. מטרת הפלישה של ג'ורג' בוש הבן לעירק הייתה לשנות את הנוף הגיאו-פוליטי במזרח התיכון. הוא הצליח בכך, אבל לא כפי שהתכוון.
ברק אובמה לא נכנס למלחמת האזרחים בסוריה, אבל הוא כן התערב במלחמת האזרחים בלוב, שהביאה להדחתו של קדאפי והמשך מלחמת האזרחים.
באופן טרגי, ארה"ב החלה בהתקפות אלו מסיבות מוטעות, או בהתבססות על ידע מוטעה. בעוד שדונלד טראמפ לא מתמודד עם משבר בסדר גודל של 11 בספטמבר, השיפוט וההבנה האסטרטגית שלו גרועים כמו של קודמיו, ואולי אף גרועים יותר.
כדי למנוע או למזער כישלונות עתידיים, טוען Defense One, יש להיפטר מהחשיבה של המאה ה-20 ולאמץ גישה חדשה שמבוססת על שיקולים אסטרטגיים. פעילות ההרתעה מול בריה"מ, שונה לחלוטין מהפעילות הנדרשת מול רוסיה. מעבר לכך, יש צורך בהבנה על נסיבות השימוש בכוח. האסטרטגיה והמדיניות הנדרשת צריכות להיות רחבות יותר, כדי להשפיע על חבריה ואפילו על אויביה של ארה"ב.
