רצח גיסו של חיים ויצמן בחיפה (1938)

טוביה דוניה היה מחלוצי התעשיה העברית בארץ, מייסד שכונת הדר הכרמל בחיפה. הוא נולד בליטא לדב וחיה דוניה בשנת 1877 ולמד בחדר, בישיבה ובבית ספר טכני גבוה בליטא, עבד שנתיים בבית חרושת למכונות חשמל בריגה, בהמשך למד בגרמניה הנדסת בניין. ב-1906 יצא למסע טיול בארץ והחליט להישאר בה והשתקע בחיפה. בשנת 1909 נמנה עם מייסדיי בית חרושת לשמן וסבון "עתיד" (לימים בית חרושת "שמן") יחד עם שמואל פבזנר, שמואל איצקוביץ' והמהנדס נחום וילבוש.

בשנות מלחמת העולם הראשונה סיפק טוביה ממפעל שהקים בבן שמן שמני סיכה לצבא הטורקי, לרכבת ולתעשיה המקומית. אחרי המלחמה יסד את "משרד המהנדסים המאוחדים" שבנה בארץ מכוני מים והשקאה, בתי חרושת ובנייני תעשיה וטחנות קמח וגם בנייני מגורים פרטיים. כן עסק בהספקת מכונות חקלאיות, מנועים ומשאבות לישובים היהודים החדשים בתנאי תשלום נוחים.

טוביה נישא לגיטה ויצמן בתם של רחל-לאה לבית צ'מרינסקי ועוזר ויצמן ואחותו של פרופ' חיים ויצמן, לימים נשיאה הראשון של מדינת ישראל. גיטה רכשה השכלה מוזיקלית בוורשה ובקייב עלתה לארץ בגיל 17 מהעיר מוטול ברוסיה הלבנה שליד פינסק והייתה מהמורות הראשונות לפסנתר בארץ, ב-1924 ייסדה וניהלה בחיפה עם הזמר והמורה לזמרה אריה פרידמן-לבוב, ומוזיקאים נוספים את בית הספר למוזיקה שהפך בהמשך לקונסרבטוריון דוניה ויצמן למוזיקה".

ב-1920 בנו טוביה וגיטה את ביתם שהיה הבית הפרטי הראשון ממזרח לטכניון בשכונת הדר הכרמל. ב-1922 השתתף טוביה ביסוד ועד שכונת הדר הכרמל והיה חבר פעיל בוועד עד למותו. ב-1922 החל טוביה עוסק בקבלנות בניין בחיפה והקים בניינים רבים בהדר הכרמל.

טוביה היה חבר בגופים ציבורים רבים. בן השאר היה מייסד משפט השלום העברי בחיפה ויושב-ראשו (1923-1919).

בתם של טוביה וגיטה דוניה רינה דוניה-אלרד,הייתה חברה ב"הגנה" והייתה אלחוטאית בתחנת האלחוט של ההגנה. בת נוספת של טוביה וגיטה מיכל דוניה-ברנר, שרתה בפלוגה ג' של הגדוד השלישי של חטיבת יפתח בפלמ"ח והייתה אלחוטאית, לימים נישאה לרב חובל מילה (שמואל) ברנר (1921 –1999), מראשוני חיל-הים, איש עסקים ויזם, מבעלי "החברה הימית להובלת פרי", בנם הוא איש העסקים דני ברנר, לשעבר אלוף ישראל בשחייה.

בשנת 1928 הקים טוביה דוניה בשותפות יחד עם המהנדס ברוך קטינקא ואיש העסקים הערבי נוצרי ג'וזף אלבינא מירושלים, חברה קבלנית בשם "אלבינה, דוניה וקטינקא", שפעלה מ-1928 ועד 1948 והקימה כמה ממבני הציבור הידועים בירושלים. ובניהם בניין ימק"א (1926-1933), ומלון פאלאס (1928-1929), בניין הדואר המרכזי ועוד. כמו-כן בנתה החברה את ביתו הפרטי של המופתי אמין אל-חוסייני בשכונת שיח' ג'ראח בירושלים, החברה עסקה גם בבניין מחוץ לתחומי ירושלים בחיפה בשדה התעופה לוד ובמחנות צבא בריטי.

ב-1938 ביצעה חברת "אלבינא דוניה קטינקא" עבודות בינוי במחנה הצבא הבריטי בעכו. ביום רבעי 6 ביולי 1938 לאחר שביקר באתר העבודות בעכו ונפגש בענייני העבודות עם קצינים במטה הצבא הבריטי בנצרת, נסע טוביה דוניה ברכבו בחזרה לביתו בחיפה יחד עמו ברכב היו שלושה נוסעים. בהגיע הרכב, קצת אחרי השעה 6 לפנות ערב, לרחוב המלאכים בחיפה (רחוב העצמאות כיום) ליד "השוק הערבי" התפוצצה בקרבת השוק פצצה ונשמע קול נפץ חזק מאד, הרוגים ופצועים היו שרועים במקום ההתפוצצות. טוביה עצר את רכבו לשמע קול הנפץ ועל-פי דיווח העיתונות דאז התבקש על-ידי שוטר בריטי יהודי לאסוף ולקחת ברכבו לבית חולים שוטר ערבי נוצרי בשם סמואל חמיס שנפצע בראשו. כאשר הכניסו לרכבו והחל לנסוע נורה בראשו וצנח על מושב הרכב הוא הועבר לבית חולים הדסה בחיפה, אולם בדרך מת מפצעיו. בן 60 היה במותו. עד היום בחלוף 80 שנה מאז הרצח לא ברורה זהות היורה או היורים. שלושת הנוסעים שהיו עימו ברכב לא נפגעו.

על-פי העיתונות דאז, ייתכן שטוביה דוניה נפגע מירי של שוטרים בריטיים ערבים ששירתו בתחנת משטרה ששכנה בסמוך לשוק. כמה עיתונים דאז יודעים לספר כי לאחר שטוביה עצר את רכבו באזור השוק הגיחו מכיוון סמטאות השוק ערבים והצביעו על המכונית כי בתוכה נמצא זורק הפצצה. השוטרים הבריטיים כיוונו נשקיהם בעקבות כך, לעבר יושבי המכונית. לא ברור עד כמה גרסה זו אמינה.

גרסה נוספת שמועלת שטוביה כששמע את היריות כשהגיע ברכבו לחיפה וראה את התפרעות הערבים בעקבות התפוצצות הפצצה החליט להגיע לתחנת משטרה בהניחו כי שם המקום בטוח ובהגיעו לתחנה התבקש על-ידי שוטרים לפנות ברכבו פצוע לבית חולים ונורה בדרך לבית חולים מכדור שחדר לרכב. בכלל התחושה מעיון בחומרי ארכיון היא כי לא הכל ידוע בפרשה ולא הכל דווח. טוביה הובא לקבורה בבית העלמין חוף הכרמל.

לציון שנה למותו נערכה ביום א' 25 ביוני 1939, אזכרה לזכרו באולם הטכניון בחיפה בהשתתפות כמה מאות איש. האזכרה נפתחה במנגינת הבלדה של ברמס ע"י רות פרידמן –לבוב, מר שניאור מוועד שכונת הדר הכרמל העלה קווים לדמותו. בשם אגודת המהנדסים והארכיטקטים, נשא דברים המהנדס משה לדיג'ינסקי. כן נשאו דברים המהנדס ע.גליקשטיין ומר פרומן. חזן אמר תפילת "אל מלא רחמים".

כותב על טוביה דוניה חברו ב. קטינקא במאמר הספד בעיתון דבר (11.8.58): "היה שש לעזור לכל הפונים אליו, בעל הגיון בריא, חכם ושקול בדעתו".

משה אפרתי כותב בעיתון הבוקר (9.10.57): טוביה היה טיפוס של יהודי תלמיד חכם, פיקח ובעיקר נעים שיחה. לקוחותיו היו כרוכים אחריו לא רק מפני שמעולם לא תבע מהם פירעון חובותיהם בעד הסחורות שקנו ממנו (הוא ידע את מצבם החמרי שהיה בכל רע והתחשב בזה)אלא, בגלל אישיותו החביבה והמושכת".

ב-17 ביולי 1955 נחנך בחיפה ברחוב הרצל פינת הגיבורים גן ציבורי הנושא את שמו של טוביה דוניה. טקס חנוכתו נערך במעמד ראש העיר אבא חושי בגזירת הסרט התכבדו האלמנה גיטה דוניה ויצמן ורעיית ראש העיר חנה חושי.

כמו-כן קיים רחוב בחיפה על שמו, רחוב טוביה דוניה.