יום אחד קראה פולין לגרמניה להנהיג את אירופה, ואחרי זמן מה תבעה ממנה פיצויים על מלחמת העולם השנייה. הנדנדה הזאת – אומר פייננשל טיימס – מייצגת שתיים מן הבעיות הניצבות בפני האיחוד האירופי: כיצד להגיב כאשר מדינות קומוניסטיות לשעבר נוטשות ערכים ליברליים, וכיצד למנוע גלישה להגמוניה גרמנית. ראו מה מתרחש במזרח אירופה ובמרכזה – מציע פיליפ סטיבנס – וכיצד ההיסטוריה חוזרת על עצמה: רוסיה, פולין, הונגריה. לכן השאלה היא, האם זו תהיה אירופה גרמנית או גרמניה אירופית.

נחזור לפולין. בשנת 2011 היא ביקשה שגרמניה – המדינה שגרמה לה סבל אדיר במלחמת העולם השנייה – תנהיג את אירופה. אבל השנה ניסתה הממשלה בוורשה לפגוע בעצמאותה של המערכת השיפוטית ובחופש העיתונות, כדי לחזק את כוחה שלה. לאומנות תמיד הלכה יד ביד עם חיפוש אויבים, וכאשר רוסיה של ולדימיר פוטין אינה ממלאת תפקיד זה – גרמניה היא האויב המתבקש בעיני פולין וזו תובעת כעת הפיצויים עליהם ויתרה ב-1952 ואומרת שזהו עניין של "כבוד לאומי".

לאומנות גולשת בקלות לקסנופוביה (שנאת זרים). סירובה של פולין לקלוט פליטים מסוריה נראתה כאילו ורשה מאמצת תפיסות של "לבנים אתניים". התוצאה נראתה בבירור בשבוע שעבר, כאשר פשיסטים חטפו עצרות לציון יום העצמאות הפולני [וקראו בין היתר לסלק מן המדינה יהודים]. פולין אינה לבדה, מציין סטיבנס. ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, מתגאה בכך שהוא הראשון בעידן הבתר-קומוניסטי הדוחה את תפיסת הדמוקרטיה של מערב אירופה ויוצר איזונים ובלמים משלו.

פוליטיקאים בבירות מערב אירופה החלו לתהות האם צירופה של מזרח היבשת לאיחוד האירופי היה טעות היסטורית. פולין היא הנתמכת הגדולה ביותר בידי האיחוד ומקבלת 10% מתקציב זה לשם בניית תחנות כוח. ואילו בהונגריה קשה למצוא כביש, תחנת כוח או תשתית ציבורית שאינם ממומנים לפחות חלקית בידי האיחוד. אבל למרות שהן מקבלות את הצ'קים מבריסל, הממשלות בוורשה ובבודפשט זועמות כאשר האיחוד דורש מהן מחויבות לדמוקרטיה ולשלטון החוק.

תשובה אפשרית אחת, הנדונה בפריז, ברלין ובריסל, היא להפוך על ראשו את הסיוע הכספי. על-פי ההצעה, ממשלות המדכאות את האופוזיציה, מתעלמות מפסיקת בית המשפט האירופי לצדק ומסרבות לחלוק בנטל המהגרים, לא יזכו לסיוע של האיחוד. תומכיו אומרים: בואו נראה אם הן מוכנות לשלם את המחיר של חוסר ליברליות. הרעיון הוגן, אומר סטיבנס, אבל ספק אם ייושם.

הטענה לפיה הדמוקרטיות הליברליות של מערב אירופה היו מסתדרות טוב יותר בלי המצטרפים החדשים ממזרח, מתעלמת מהחלופה. מניעת כניסתן של המדינות הקומוניסטיות לשעבר היה ממיטה עליהן תוהו ובוהו ודוחפת אותן לזרועותיה של רוסיה. דחיקתן כעת לשולי האיחוד האירופי, עלולה להוביל לאותה תוצאה – מזהיר סטיבנס. הוא משער, כי האיחוד יצטרך ללמוד לחיות לזמן מה עם הלאומנים – תוך ידיעה שיש פולין והונגריה אחרי הממשלות הנוכחיות שלהן.

ובאשר לגרמניה – אין מה לעשות: הגודל, העוצמה הכלכלית והמיקום הגאוגרפי יעשו את שלהם. כאשר בריטניה תעזוב את האיחוד, גרמניה תהיה עוד יותר דומיננטית. לכן, יש חשיבות קריטית לכך שאנגלה מרקל [אם תישאר הקנצלר] ועמנואל מקרון יבנו שותפות אמיתית.