"שנת המשפט הנוכחית היא גם שנת השבעים למדינת ישראל.
בעוד מספר חודשים, נחגוג את יום העצמאות של מדינתנו, ונעלה על נס את הישגיה הגדולים שכולנו גאים בהם - בקיבוץ הגלויות, בכלכלה, בביטחון, במדעים, בקדמה הטכנולוגית ועוד.
אחד ההישגים החשובים של מדינת ישראל, שגם אותו ראוי להזכיר ולציין, הוא המצוינות של מערכת החוק והמשפט שלנו, על מוסדותיה השונים, שפעולתם המקצועית, הערכית והעצמאית היא אבן יסוד מרכזית בעיצוב דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ובשמירה על ערכיה של המדינה.
גופי החוק והמשפט בישראל קיימים כבר משחר ימיה של המדינה, ברוח דבריו של הנביא ישעיהו: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".
תרומתם למדינת ישראל ולחברה הישראלית - לא תסולא בפז.
מוסדותיה השונים של מערכת החוק והמשפט - מערכת בתי המשפט, הייעוץ המשפטי לממשלה, פרקליטות המדינה וגופי אכיפת החוק השונים - יוצקים תוכן ממשי במונח "שלטון החוק", המהווה ערובה עיקרית לקיומה של כל מדינה דמוקרטית.
מוסדות אלו נושאים באחריות העיקרית להטיל את מרותו של שלטון החוק על אזרחי המדינה ותושביה, אשר כולם שווים בפני החוק.
איש אינו חסין מפני מרות החוק.
המוסדות הללו גם נושאים באחריות העיקרית להטיל את מרותו של שלטון החוק על השלטון עצמו. זוהי אחריות כבדה.
היא חולשת על מגוון רחב של הקשרים, ועל מגוון רחב של תחומי משפט.
האחריות הזו מחייבת את מוסדות המשפט השונים להתייצב, לא פעם, אל מול הרשות המבצעת או הרשות המחוקקת, כמובן תוך כיבוד תפקידן ואחריותן, ולהעמיד רשויות אלו על גבולות הכוח והסמכות הנתונים להן, במסגרת האיזונים והבלמים המהווים חלק בלתי נפרד מכל משטר דמוקרטי.
האחריות הזו גם מחייבת לעיתים, כאשר הדבר נדרש, את גופי החקירה ואכיפת החוק לקיים הליכי בדיקה וחקירה אף ביחס לנבחרי ציבור.
הדבר כרוך, לא אחת, בביקורת ציבורית מצד גורמים כאלה ואחרים, כי בסופו של יום, מדובר בשלטון של נבחרי העם.
אבל זו אחריות שאי-אפשר לברוח ממנה, ושאסור להתפרק ממנה.
הכרחי לעמוד באתגרים הללו למען האינטרס הציבורי של כלל אזרחי המדינה אותם אנו משרתים.
זוהי חובתנו.
אכן, הצורך במוסדות חוק ומשפט חזקים ואפקטיביים הוא אינטרס ציבורי ולאומי ראשון במעלה במדינה דמוקרטית מתוקנת.
בסופו של יום, אלו הם המוסדות אשר מושיטים סעד לאזרח שנפגע מעבירה שבוצעה ע"י אחר, או מורים על מתן פיצוי או סעד אחר בגין עוולה נזיקית שנגרמה לו;
אלו הם המוסדות אשר מקנים סעד לחברה עסקית שנפגעה כתוצאה מהפרת התחייבות חוזית מצד זולתה;
אלו הם המוסדות שעומדים לצד אדם שזכויותיו נפגעו כתוצאה מפעולה שלטונית בלתי חוקית; וכן הלאה.
הדברים ידועים ומוכרים, ותיאר אותם יפה ז'ק ז'אן רוסו בספרו המכונן משנת 1762 "האמנה החברתית". לכן, כאשר מנסים להחליש את כוחם של המוסדות הללו או לפגוע בהם, מדובר למעשה בפגיעה בציבור כולו.
מדובר בערעור הדמוקרטיה על-ידי פגיעה בעיקרון "שלטון החוק".
זוהי פגיעה בתשתית עליה ניצבת שיטתנו המשפטית.
למרבה הצער, בתקופה האחרונה, אנחנו עדים ליותר ויותר ניסיונות כאמור.
קיים צבר משמעותי של הצעות חקיקה ויוזמות אחרות, שכולן מכוונות לשינוי האיזון הקיים בין הרשות המבצעת והמחוקקת, לבין גופי החוק והמשפט אשר מתוקף תפקידם נדרשים כאמור - בחברה דמוקרטית כשלנו - לעמוד על המשמר מפני חריגה בסמכותן של רשויות אלו.
כך, במושב הקודם של הכנסת, הוגשה כזכור הצעה למנוע את האפשרות הנתונה כיום ליועץ המשפטי לממשלה להתייצב בהליך משפטי, אם הממשלה איננה מקבלת את חוות דעתו המשפטית;
לפני כחודש, נדונו שתי הצעות חוק - ממשלתית ופרטית - לשינוי דרכי המינוי של יועצים משפטיים למשרדי הממשלה, באופן המגביר את ההשפעה של הדרג הפוליטי על המינוי;
עוד נדונה לפני כחודש הצעה למנוע אפשרות לחקור ראש ממשלה מכהן, כולל בעבירות של טוהר המידות;
בתחילת השבוע הנוכחי, נדונה הצעה שנועדה לצמצם את היקף סמכות הביקורת של
מבקר המדינה ולמנוע ממנו, בין היתר, לפרסם דוחות מיוחדים.
ולבסוף, בימים אלה נדונה הצעת החוק הפרטית המכונה "חוק ההמלצות", שעניינה - כך לפי הנוסח המקורי של ההצעה - במניעת האפשרות כי רשות חוקרת המסיימת חקירה תעביר לפרקליטות "חוות דעת או המלצה מטעמה בשאלה האם הראיות מספיקות לאישום".
מפאת קוצר הזמן, לא אוכל להתייחס לכל אחת מהצעות אלה, אליהן התייחסתי בהרחבה בעת האחרונה במספר הזדמנויות.
אולם ברור שהמקבץ של אותן הצעות חוק חייב להטריד את מנוחתו של כל אחד, ובוודאי מטריד את מנוחתי שלי.
התוצאה של שילוב הצעות החוק עלולה להיות קשה מנקודת המבט של שלטון החוק והאינטרס הציבורי.
מדובר בהחלשה של ההגנה על זכויות האדם;
מדובר בפגיעה קשה במנגנוני ההגנה על מנהל תקין ומניעת שחיתות שלטונית;
מדובר בפריצת עיקרון היסוד של שוויון בפני החוק.
כפי שכבר הדגשתי לא פעם בדבר - ובניגוד למה שכמה מנסים לטעון - הצעדים הללו אינם מקדמים משילות. להפך. הם פוגעים בה. שכן, הפעילות של הממשלה בדרכים חוקיות, היא היא המשילות.
צבר היוזמות המתואר לעיל יכול אף להביא ל"מדרון חלקלק" שסופו מי ישורנו. כאן בדיוק נכנסים לתמונה שומרי הסף. לשם כך הם קיימים. הנושא הזה הוא בנפשנו.
לאחרונה נשמעות טענות מצד גורמים שונים, מכל קצוות הקשת, המנסים להטיל דופי ולעורר ספקות בדבר כשרות השיקולים המנחים את רשויות אכיפת החוק, בדגש על משטרת ישראל ופרקליטות המדינה. אין כל מקום לטענות או לרמיזות בדבר שיקולים זרים כלשהם בעבודת המשטרה או הפרקליטות.
אנשי פרקליטות המדינה, תחת הנהגתו האחראית, הערכית והטובה של שותפי לדרך, פרקליט המדינה - עו"ד
שי ניצן, ממלאים את תפקידם מתוך תחושת שליחות ומחויבות עמוקה לשלטון החוק במדינה.
אנשי הפרקליטות פועלים יום יום מתוך שיקולים מקצועיים גרידא, על-פי העובדות והדין.
הגורם היחיד המנחה אותם בעבודתם הוא החוק.
בוודאי שאין כל השפעה פוליטית או השפעה זרה אחרת על עבודתם, לא מצד זה ולא מצד אחר.
מערכת אכיפת החוק לא חוששת לברר חשדות נגד כל אדם, יהיה תפקידו או מעמדו הציבורי אשר יהיה.
כך, למשל, ברוח הימים האלה היא מחילה את אותן אמות מידה על חקירה שעניינה בהסתה מצד פעילי ימין קיצוני לאלימות נגד ערבים, ועל חקירה בקשר לטענותיו של דובר "שוברים שתיקה" בגין חשד שהיכה פלשתיני במהלך שירותו הצבאי. ההקשר הפוליטי איננו במגרש שלנו ולא מעניין אותנו.
באשר לאירוע הקשור לדובר ארגון "שוברים שתיקה" חשוב להעמיד דברים על דיוקם
ההחלטה על פתיחה בחקירה במקרה זה - בגין חשד לשימוש בלתי חוקי בכוח כנגד אזרח פלשתיני עצור, התקבלה בעקבות פניות שהתקבלו בפרקליטות המדינה, לרבות פנייה מאת הפצ"ר לפרקליט המדינה.
כפי שפורסם, גם שרת המשפטים פנתה אל פרקליט המדינה בעניין זה. חשוב להדגיש עם זאת כי פנייתה של שרת המשפטים התקבלה לאחר שכבר הוחלט על פתיחה בחקירה. ממילא, לא היה בפנייה זו כדי להשפיע על שיקול הדעת המקצועי גרידא שמכוחו מתקבלות החלטות בתחום אכיפת החוק. העצמאות שלנו בעניין הזה היא טוטאלית.
כל טענה אחרת היא שגויה ומטעה.
במסגרת החקירה נחקר דובר ארגון "שוברים שתיקה" ומסר את גרסתו. כמו-כן, נעשה ניסיון לאתר את הפלשתיני שכלפיו הופעלה כביכול האלימות, בהתאם לתיאור אותו מסר החשוד. האדם שזוהה כקורבן האפשרי הכחיש את קיומו של אירוע כאמור.
מפקד הפלוגה שנחקר, מסר אף הוא עדות שלא תמכה באירוע הנטען. בנסיבות אלו, הוחלט בפרקליטות על סגירת תיק החקירה. בהמשך לכך, נטען כי קיימות ראיות אחרות שלא נבדקו במסגרת החקירה. בדיקתן של ראיות אלו תישקל, ככל שיימצא כי יש בהן כדי לקדם את חקר האמת.
אכן, ההגעה לחקר האמת היא התכלית היחידה של הליכי החקירה הנוגעים לאירוע המדובר, או לכל חקירה מתנהלת.
הניסיון לייחס מוטיבציה פוליטית כביכול או שיקולים זרים לפעולות שבוצעו ולהחלטות שהתקבלו, על-ידי הדרגים הבכירים ביותר בפרקליטות המדינה, הינו חסר כל ביסוס, ראוי לגנאי ועולה כדי חוסר אחריות מוחלט.
יש לנו פרקליטות מדינה אחת. אין מקצועית ממנה. ועל כך נאמר: "חכמים היזהרו בדבריכם".
דוגמה רלוונטית נוספת לחשיבות עצמאותם ומעמדם של שומרי הסף באה לידי ביטוי בתגובה שהוגשה אתמול מטעמי לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ בעתירות הנוגעות לחוק ההסדרה.
סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה להתייצב בהליכים משפטיים, שעה שהממשלה איננה מקבלת את עמדתו, הינה חיונית להבטחת שלטון החוק במדינה. עם זאת, הדבר הוא בבחינת כורח, שנעשה רק כאשר אין כל ברירה אחרת.
כפי שהבהרתי פעמים רבות בעבר, הקביעה כי קיימת מניעה משפטית ביחס לדבר חקיקה מסוים או פעולה מנהלית מסוימת, הינה בגדר חריג שבחריג, ואני מגיע אליה רק לאחר שנעשו כל המאמצים להימנע מכך ולמצוא פתרון המאפשר לדרג המדיני להשיג את מבוקשו בגבולות הדין.
בתגובה שהוגשה מטעמי לעתירות הנוגעות לחוק ההסדרה עמדתי על כך שיש לפסול את החוק, משום פגיעתו הבלתי מידתית בזכות הקניין. כפי שהבהרתי, ההסדר שנקבע בחוק הוא גורף, ונותן עדיפות מוחלטת לזכויות ולאינטרסים של המתיישבים על פני זכויותיהם הקנייניות של בעלי הזכויות במקרקעין באזור, בכל סיטואציה אשר תהיה, תוך התעלמות מיתר השיקולים הצריכים לעניין. מדובר, אפוא, בהסדר שאיננו צולח את מבחני החוקתיות.
בתוך כך, קיימת הבחנה ברורה בין בנייה שנעשתה
בתום לב ובמעורבות של רשויות המדינה, לבין מי שעשה דין לעצמו ובחר במודע להקים את ביתו בקרקע שאיננה רכוש ממשלתי, וללא היתר בנייה כדין.
ביחס לסוג הראשון של המקרים, קיימים בדין שחל באיו"ש הסדרים משפטיים שיכולים, בנסיבות מסוימות, לתת מענה לחשש מפני הריסת בנייה בלתי חוקית, וייתכן שאף לאפשר את הסדרתה.
כלי משפטי עיקרי לצורך כך הוא שימוש בסעיף 5 לצו בדבר רכוש ממשלתי, שקובע הסדר של תקנת שוק ביחס לקרקעות שהמנהל האזרחי הקצה למתיישבים מתוך מחשבה שמדובר באדמות מדינה, כאשר בדיעבד התברר כי מדובר בקרקע פרטית.
המקרה הטיפוסי בו יחול ההסדר הינו מצב בו יישוב מסוים הוקם כדין, באדמות מדינה מוכרזות ומוקצות, ובתחום תוכנית מתאר מאושרת. ברבות השנים, נערכה במקום בדיקה של "צוות קו כחול", בה נמצא כי שטח מסוים שנחשב מלכתחילה כרכוש ממשלתי הינו למעשה קרקע פרטית.
במצב כאמור, בן לילה, מגלים התושבים כי ביתם - אותו בנו כדין ורכשו כדין בכסף מלא - נמצא כעת בקרקע פרטית ומיועד כביכול להריסה.
או אז, מעניק סעיף 5 לצו בדבר רכוש ממשלתי הגנה לעסקה שבוצעה כדין, ומונע את הפגיעה בתושבים תמי הלב.
מדובר כאמור בהסדר רגיל של תקנת שוק, שנחקק ע"י המפקד הצבאי במשפט האזור כבר בשנת 1968, ושמעוגן היטב במגוון דברי חקיקה בדין הישראלי, כמו גם בשיטות משפט בולטות רבות אחרות ברחבי העולם.
כפי שקבעתי בסיכום דיון עקרוני שהוצאתי בנושא לפני כשנה, תחולתו של הסעיף מותנית בקיומה של עסקה במקרקעין שנעשתה בתום לב ובתמורה.
בניגוד לטענה שנשמעה בהקשר זה, אין מדובר בהפקעה של המקרקעין. האפשרות להפקיע מקרקעין בבעלות פרטית לצורכי התיישבות עלתה אך לאחרונה על הפרק, בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין זיאדה, ומטבע הדברים היא מצומצמת באופן משמעותי מההסדר של תקנת השוק, וכפופה כאמור בפסק הדין למבחנים של מידתיות וסבירות.
בכל מקרה, השימוש בכלים משפטיים המעוגנים בדין הקיים באיו"ש על-מנת להסדיר בנייה בלתי חוקית, איננו יכול להיות כללי וגורף, אלא מחייב בחינה קפדנית ומדוקדקת לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ספציפי."
