היועץ המשפטי ל
ממשלה עו"ד
אביחי מנדלבליט מנסה להבהיר לציבור הישראלי מלא הפליאה, כי בעניין החקירות המתמשכות של ראש הממשלה "אני שומע לעתים ספקולציות חסרות שחר וגם חסרות אחריות, שמנסות לייחס למערכת האכיפה כל מיני שיקולים זרים, בנוגע לעיתוי של פעולות חקירה מסוימות, בנוגע לסדר הפעולות, בנוגע למהות הפעולות שאושרו כביכול או שלא אושרו. נדמה שכולם רוצים לתפוס 'טרמפ', ו'לעזור' לנו לנהל את החקירה. אין לנו צורך בסיוע בנושא החקירות המתמשכות" הוא קובע ומסביר כי הוא וצוותו המשפטי לא זקוקים לסיוע ו"מסתדרים מצוין".
אחרי המשפטים המעורפלים-משהו בניסוחם, עובר היועץ להשמיע דברים של טעם, ממש חצובים בסלע, שכבר שמענו כמותם במהלך השנים מפי מנהיגים לא מעטים, ופוסק בבירור גמור, כי "כל הדיבורים שעולים מסביב לא יזיזו אותנו מדרכנו. דרך שבה שלטון החוק הוא מעל לכל. דרך שאותה מכוון המצפון המקצועי בלבד. דרך שבה החלטות מתקבלות ביושר מקצועי ובאומץ". והוסיף היועץ: "אין לי פריבילגיה שלא לקבל החלטה בתיקי החקירה של ראש הממשלה. זו סמכות שהמחוקק הפקיד בידיי, שבצדה גם חובה. חובה לפעול לאורם של עקרונות שלטון החוק, ולאורם בלבד".
אחרי שנפעמתי מאוד בעקבות הדברים שהשמיע היועץ בכנס המצטיינים של בית הספר למשפטים במכללת נתניה, עלתה בדעתי שאלה פשוטה אך עקרונית. במשכן הכנסת מסתובבים בפעלתנות רבה שני מחוקקים,
דוד ביטן ודוד אמסלם, שכל אחד מהם נראה כשור-נגח, המריצים חוקים פרסונליים שכל מטרתם הגנה על אדם אחד - ראש הממשלה
בנימין נתניהו, החושש כנראה מפני תוצאת החקירות המשטרתיות בשלושה תיקים שמספריהם כבר הפכו למשל ושנינה בפי כל.
מתוך דברים נוספים שהשמיע היועץ בזהירות רבה ובניסוח כמעט משפטי, בכנס שנת המשפט של אוניברסיטת חיפה, ברור לגמרי מה דעתו על כוונת המחוקקים האלה, אבל לא ברור מה הוא מתכוון לעשות בפועל. וכה אמר היועץ: "למרבה הצער, בתקופה האחרונה, קיים צבר משמעותי של הצעות חקיקה, שכולן מכוונות לשינוי האיזון הקיים בין הרשות המבצעת והמחוקקת, לבין גופי החוק והמשפט אשר מתוקף תפקידם נדרשים לעמוד על המשמר מפני חריגה בסמכותן של רשויות אלה".
כדוגמה לכוונתו אמר היועץ: "לפני כחודש נדונה הצעת חוק למנוע אפשרות לחקור ראש ממשלה מכהן, כולל בעבירות של טוהר המידות; בימים אלה נדונה הצעת החוק הפרטית המכונה "חוק ההמלצות", שעניינה מניעת האפשרות שרשות חוקרת המסיימת חקירה תעביר לפרקליטות "חוות דעת או המלצה מטעמה בשאלה האם הראיות מספיקות לאישום".
"המקבץ של הצעות חוק כאלה חייב להטריד את מנוחתו של כל אחד, ובוודאי מטריד את מנוחתי", הוסיף היועץ, "התוצאה של שילוב הצעות החוק עלולה להיות קשה מנקודת המבט של שלטון החוק והאינטרס הציבורי. צבר היוזמות הזה, אם יתקבל, יכול להביא ל"מדרון חלקלק" שסופו מי ישורנו. כאן בדיוק נכנסים לתמונה שומרי הסף. לשם כך הם קיימים. הנושא הזה הוא בנפשנו".
סביר להניח כי אם לא תיעשה פעולה אקטיבית מצד מערכת אכיפת החוק שמנדלבליט עומד בראשה, יצליחו שני המחוקקים הנחרצים להעביר את הצעותיהם דרך מסלול המכשולים הצפוי להם. בסופו של יום החוקים האלה כנראה עתידים להתקבל, גם אם ברוב זעום, ויתפסו מקום של כבוד בספר החוקים של ישראל.
כיוון שתפיסת עולמו הברורה של היועץ היא כי "שלטון החוק הוא מעל לכל", חשוב מאוד שיודיע באופן גלוי, כי ייאבק בכל כוחו ובכל האמצעים העומדים לרשותו - משפטיים ופוליטיים - לחסימה מוחלטת של החקיקה המבישה הזו שכל כוונתה יוצריה היא לבנות סביב ראש הממשלה "חומת הגנה סינית" הן לגבי מה שהיה והן לגבי מה שיהיה.
היועץ מנדלבליט הינו אדם ירא שמיים. דין וחשבון על החלטותיו הוא נותן רק לבורא עולם ולא לראש הממשלה נתניהו שמינה אותו ועל כן אסור לו לפחד. על אמונתו זו יש לכבד אותו. אבל ראוי מאוד שבשעת מלחמה קשה זו יזכור את אמירתו של נשיא ארה"ב פרנקלין דלאנו רוזוולט: "הדבר היחיד שעלינו לפחד ממנו הוא הפחד עצמו - פחד שאין לו שם, אין לו היגיון ואינו מוצדק, פחד המשתק את המאמצים שלנו להתקדם."
