בואו נראה מה יצא ממשבר השבת, שלכאורה איים להפיל את הממשלה. המרכולים בתל אביב יישארו פתוחים בשבת, הרכבת תוכל לבצע עבודות בשבת, משחקי הכדורגל יימשכו בשבת. אז על מה בדיוק יצאו החרדים למאבק? על כך שיוכלו לתת בעצמם גושפנקה חוקית לחילול שבת המוני?

אריה דרעי מדבר על שמירת הסטטוס-קוו. זה בלוף אחד גדול. "הסטטוס-קוו" הפך להיות סיסמה חילונית שמשמעותה: הציבור הדתי לא יקבל שום דבר שלא היה לו ב-1948, ואנחנו ננצל את כוח הרוב כדי לרמוס ערכים היקרים לו. כדורגל בשבת יהיה, כי הוא היה גם ב-1948; בתי קולנוע ובתי קפה ייפתחו בשבת, כי אנחנו הרוב. תחבורה בחיפה בשבת תהיה, כי היא הייתה גם ב-1948; בתל אביב האוטובוסים יסעו עמוק בתוך השבת, כי אנחנו הרוב. חנויות לממכר חזיר יהיו, כי הם היו גם ב-1948; גופים פרטיים יוכלו לתת הכשרים, כי אנחנו הרוב.

אם הסטטוס-קוו היה באמת נשמר, המרכולים בתל אביב לא היו נפתחים בשבת. אז למה החרדים מסכימים שייפתחו? משום שלחרדים, כמו תמיד, אכפת רק מעצמם. הם ממילא לא גרים בתל אביב, אז לא באמת משנה להם מה קורה בה. היא רק כלי משחק להשגת מטרות אחרות. זה שבדרך יירמסו אלפי בעלי עסקים קטנים, שאינם יכולים לעמוד מול הרשתות הנפתחות בשבת - זה לא מעניין את החרדים. וכדאי להזכיר, שאת המאבק המשפטי בנושא המרכולים ניהלו בעלי חנויות מכולת, שכל רצונם הוא לשרוד; אותם החרדים זורקים כעת מתחת לגלגלי משאית הקואליציה.

כנ"ל לגבי הכדורגל בשבת. את המאבק כאן מנהלים שחקני כדורגל, כולל בליגת העל, שרוצים לשמור מסורת או סתם לבלות את סופי השבוע עם משפחותיהם. יש פתרונות שמאפשרים להעביר את המשחקים לימי חול; זה קיים בכל העולם, וקיים גם אצלנו ברוב ענפי הספורט האחרים. אבל מאחר שאין שחקני כדורגל חרדים, אזי יעקב ליצמן ואריה דרעי וחבריהם מנציחים את הפגיעה בשחקנים האחרים, במשפחותיהם ובאלפי עובדים שסביב המשחקים.

זוהי גישה חרדית אופיינית, הבאה לידי ביטוי בתחומים נוספים. קחו למשל את הגיור: החרדים מתעלמים ממאות אלפי העולים ממוצא יהודי, ורוצים גיור מחמיר וכמעט בלתי אפשרי. למה? כי הם ממילא לא מתחתנים עם גרים וגיורות, אז ממש לא משנה להם מה יקרה לאותם מאות אלפים ולאלו שכן רוצים להתחתן איתם.

אז מה כן יצא מכל העסק? שיעקב ליצמן יוכל להיות שר בלי להיות שר. אז נכון, שר הפנים יוכל לפסול חוקי עזר עירוניים עתידיים שיאפשרו מסחר בשבת - בתנאי שהחוק הזה יעמוד במבחן בג"ץ. אבל שום עיר אחרת לא התכוונה ממילא ללכת בעקבותיה של תל אביב, לפחות לא כרגע. ושר הרווחה יוכל להפעיל שיקולים של מסורת ישראל באישורו לעבודות בשבת. אבל חיים כץ לא יהיה חייב לעשות זאת, ותהיו בטוחים שהרכבת תמשיך לבצע את עבודות התשתית בשבת, למרות טענתו של ליצמן שיש חלופות. לכן, השינוי המשמעותי היחיד הוא זה שיבטיח את כסאו של ליצמן - מבלי שיהיו לו נקיפות מצפון של אחריות מיניסטריאלית על חילולי שבת המוניים.

אלו לא חרדים אמיתיים. אלו עסקנים אנוכיים, שדואגים אך ורק לציבור הצר שמקרבו באו, גם כאשר רוממות השבת בפיהם. אלו פוליטיקאים, קטנים, שדואגים אך ורק לכסאות שלהם, גם כאשר תרי"ג מצוות בפיהם. אלו הם חרדים דקים. וגם יש לי ראשי תיבות בשבילם: חרד"קים.