בחודשים האחרונים נערכו פגישות בין בכירים מאירן וקוריאה הצפונית, דבר שמעורר חששות בממשל האמריקני על עומק הקשרים בין הצדדים. בחודש בספטמבר הורה דונלד טראמפ לסוכנויות המודיעין לערוך סקירה מחודשת של שיתוף הפעולה הגרעיני בין המדינות. גורמים רשמיים שעוקבים אחר הנושא מעריכים ששתי המדינות התחייבו לפעול במשותף לפיתוח התוכניות הצבאיות והמדעיות שלהן, כולל תוכנית הטילים הבליסטיים.

קוריאה הצפונית הרחיבה מאוד את יכולותיה הבליסטיות, במיוחד בשנה האחרונה, כפי שעלה גם מהניסוי שערכה השבוע. באותה תקופה זיהו סוכנויות המודיעין האמריקניות נוכחות של בכירים אירנים במדינה, דבר שמצביע על חלוקת המידע הטכנולוגי בין המדינות.

בתחילת אוגוסט ערך יו"ר הפרלמנט, קים יונג-נאם, ביקור ממושך ומסוקר באירן. הסיבה הרשמית הייתה להשתתף בהשבעתו של חסן רוחאני לאירן, אך משך הביקור העלה שאלות ותהיות בארה"ב ומדינות אחרות. קוריאה הצפונית מסרה שהביקור נמשך ארבעה ימים, בעוד שהתקשורת האירנית אמרה שהוא נמשך עשרה ימים. עוד נאמר, כי קים לווה במשלחת גדולה של בכירי ממשל נוספים.

במהלך הביקור נפתחה מחדש שגרירות קוריאה הצפונית באירן, וקים נפגש עם מנהיגים ממדינות שונות שרכשו בעבר נשק מארצו, ביניהן זימבבואה, קובה, קונגו ונמביה. טראמפ הגביר את הלחץ המדיני על מדינות אלו, בשל קשריהן עם קוריאה הצפונית, בתגובה לניסויים האחרונים שביצעה המדינה.

בכל הקשור לפיתוח הבליסטי, קוריאה הצפונית ואירן הציגו חזית מאוחדת נגד ארה"ב. גם אירן ביצעה לאחרונה ניסויים בליסטיים, וקים הצהיר שלקוריאה הצפונית ואירן יש אויב משותף (ארה"ב), וכי קוריאה הצפונית תומכת בתוכנית פיתוח הטילים האירנית. הרשויות בארה"ב דיווחו, כי בשנה שעברה שלחה אירן לקוריאה הצפונית טכנאי טילים מחברת SHIG כדי לסייע בפיתוח הטילים במדינה. מעבר לכך, החברה שולחת באופן לא-חוקי אמצעים שונים שנועדו לבדיקות שטח לפני שיגור וחלקי טילים.

קוריאה הצפונית הפכה לחלק חשוב בציר ההתנגדות של אירן, ציר שנועד לאתגר את כוחה של ארה"ב במזרח התיכון. היא ספקית חשובה של ציוד ונשק עבור משטר אסד בסוריה. המורדים החו'תים בתימן שנתמכים בידי אירן, גם הם רכשו ציוד מקוריאה הצפונית.

השאלה המשמעותית היא, האם תימצא הוכחה ניצחת לשיתוף פעולה גרעיני ישיר בין אירן לקוריאה הצפונית. ארה"ב והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית אמרו שעדיין אין להן ראיות חותכות לכך. אולם ארגוני אופוזיציה באירן טענו שבכירים אירנים ביקרו בקוריאה הצפונית כדי להתרשם ולבחון את ניסויי הגרעין, ביניהם מדען הגרעין האירני מוחסן פח'רי-זאדה, הממונה על פיתוח הנשק הגרעיני במדינה, וסגן הנשיא פריידון עבאסי-דוואני. למרות שהדברים לא אומתו, הם מצביעים על קשרים ברמות הגבוהות ביותר בין המשטרים.

בתחילת החודש פרסם CNN וידאו ממכירת עבדים בלוב. הסרטון טלטל את הקהילה הבינלאומית, כאשר נראה כיצד בני אדם נקנים ומועברים כלאחר יד. למרות שכמה עיתונאים הטילו ספק באמיתות הדיווח, הוא לא מחדש דבר על ההתעללות השיטתית וניצול המהגרים בלוב.

הדוח של CNN, ובמיוחד הסרטון ששודר, הביאו להתמקדות מחודשת בנושא. מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, אמר שלעבדות אין מקום בעולמנו, ומדובר באחת הפעולות המשמעותיות ביותר שפוגעות בזכויות אדם. מחאות שונות החלו באירופה, וצרפת קראה לכינוס חרום של מועצת הביטחון.

חלק גדול מהבעיה נובע מכך, שלוב היא מדינה שבורה עם שלוש ממשלות יריבות, וחלק גדול משטחה נשלט בידי מיליציות שונות. מאז התמוטטות משטר קדאפי בשנת 2011, הפכה המדינה למוקד של הברחות אזוריות, כולל הברחת בני אדם לאירופה. קרוב לחצי מיליון בני אדם חצו מלוב לאירופה בשלוש השנים האחרונות. זוהי בדיוק הסיבה שאי-אפשר להאשים את השלטון בלוב. כדי להתמודד עם התופעה, יש צורך בפעילות ברמה המדינתית, דבר שאין כיום בלוב.

לוב הפכה לחור שחור בכל הקשור לזכויות אדם. המהגרים מאמינים שבאירופה הם ימצאו עתיד טוב יותר, אך ביבשת לא רוצים לקבל אותם. למעלה מ-3,000 מהגרים טבעו בשנה האחרונה בדרכם לאירופה; רבים נשדדים ואף נרצחים. ההערכה היא, שעד מיליון מהגרים נמצאים כעת בלוב, בנוסף לאין ספור מהגרים שנעלמו מהשטח.

נשיא צרפת, עמנואל מקרון, הדגיש את הצורך בסיוע ללוב ובהחזרת מהגרים רבים לארצות מוצאם. המצב הנוכחי הוא בעצם הכאה על חטא של המערב. צרפת וארה"ב היו מהמדינות המובילות בפעילות הקואליציה נגד משטר קדאפי והפיכת לוב לדמוקרטיה. כעת הפכה לוב למדינה כושלת עם מהגרים רבים ומיליציות שמנצלות את המצב. גם בתקופתו של קדאפי היו מהגרים רבים בלוב, אך המצב הנוכחי הפך את לוב לגיהינום.

בחודשים האחרונים נמלטו מאות נשים משטחי דאעש בחזרה לארצות מוצאן. חלקן אימהות צעירות עם ילדיהן, שאמרו שהגיעו לשטחי הארגון עם בעליהן. אולם נראה, כי מספר מטריד של נשים אימצו את האידיאולוגיה של הארגון והתחייבו להמשיך את מורשתו.

נשים אלו מציגות אתגר חדש עבור כוחות הביטחון ורשויות החוק, שהתמקדו בעיקר בלוחמים החוזרים של הארגון ושכחו לחלוטין מהנשים והילדים. כעת, כאשר הארגון על סף תבוסה, מנהיגיו פנו גם לנשים החוזרות ודרשו מהן להתכונן לביצוע פיגועים וחינוך ילדיהן לפי דרך הג'יהאד. ישנה בעיה נוספת בחזרת הנשים: גברים שנלחמו בשירות דאעש וחזרו הביתה, נשלחים לכלא. אולם החוק פחות ברור מבחינת הנשים שלא נטלו חלק באלימות, אלא פשוט היו בשטחי הארגון.

בכיר במרוקו אמר, שכל הנשים מספרות אותו סיפור: הבעל גרר אותן לדאעש, והן הלכו אחריו בלית ברירה. רוב הנשים אכן מתכוונות לחזור לחייהן לפני הגעתן לסוריה או לעירק, אך עדיין ישנו חשש מהחוזרים שמחזיקים בדעות קיצוניות ויבקשו לחנך את ילדיהן לאור דעות אלו.

עבור רבות מהנשים, המחויבות לארגון חוצה את החינוך האידיאולוגי. בחודשים האחרונים נרשמה עלייה במספר הנשים שהיו קשורות לפעילות מבצעית של דאעש ברחבי האזור. בתחילה הארגון דחק הצידה את הפעילות המבצעית של הנשים, אך כעת, עם תבוסותיו, הוא מקדם פעילות זו. כך למשל, בקרב על מוסול השתתפו עשרות מחבלות מתאבדות, וקבוצה של נשים תכננו לבצע פיגוע בשם הארגון בפריז.

לאור המצב, מספר ממשלות אירופיות הקשיחו את החוקים הנוגעים לנשים החוזרות משטחי הארגון. בבלגיה, צרפת והולנד מכניסים לכלא גברים ונשים שהיו בשירות דאעש. בתחילה הממשלה הבלגית הביאה ליישוב מחדש של נשים שחזרו, וכעת פתחה בהליכים פליליים נגד 29 נשים המבקשות לחזור למדינה. התפיסה במדינה של נשים כקורבן נעלמה לאחר הפיגועים במרס 2016, וגם לאור מקרים שפורסמו לאחרונה כאשר ילדים של משפחות שחזרו ניסו להשפיע ולהקצין את חבריהם לכיתה.

הנשים החוזרות הן בעיקר צעירות, והחשש הוא שהן יחנכו גם את ילדיהם העתידיים באותה רוח קיצונית. החוקים השונים לא משנים את הלך המחשבה של אלו שתומכים בדאעש. כאשר הם יצאו מהכלא, הם לא יינטשו את דרך הארגון ואמונתם במלחמת קודש.

ביולי 2016 הודיע הפרלמנט הפקיסטני, כי הצבא מנהל 50 גופים מסחריים בשווי של למעלה מ-20 מיליארד דולר. בבעלות הצבא חברות רבות כגון בנקים, מאפיות, אוניברסיטאות, מפעלי גרביים ועוד. הצבא הפקיסטני הוא למעשה הקונגלומרט המוביל בפקיסטן.

התרבות הזאת החלה בתקופתו של גנרל איוב חאן, מי שהיה לימים נשיא פקיסטן, כאשר מסר קרקעות לקציני צבא. מוחמד זיא-אל-חאק שכלל את הדבר, כאשר חיבר בין פעילות מסחרית לצבא. בצורה כזו קציני הצבא התעשרו מאוד, והחלו נפוטיזם ושחיתות בין גורמים ביורוקרטיים בשלטון ובצבא.

לאחר הקצאת המגרשים, הקצינים מכרו את זכויות היתר שלהם למרבה במחיר. בדרך זו הצבא הקים מוסדות לקצינים פורשים, מוסדות שחדרו למשק והפכו את הצבא למעסיק הגדול ביותר בפקיסטן. משרד ההגנה הפקיסטני לא מנהל ישירות את הפעילות הכלכלית של הארגונים שבשליטתו, אלא מהווה מכשיר לגיוס משאבים ומתן לגיטימציה לפעילות כלכלית.

ההשפעה של משרד ההגנה באה לידי ביטוי באבטחת חוזים ותשומות פיננסיות. בשנים האחרונות העסק אף התרחב, כאשר אנשי צבא בדימוס מספקים שירותי אבטחה לקבלנים זרים באזורים רגישים. התרבות הזאת הולכת ומתחזקת מיום ליום, כאשר קצינים בדימוס מאמינים שהם זכאים גם לתפקידים פוליטיים בכירים. הצבא ממשיך לחזק את המערכת הזאת, כאשר לפוליטיקאים אין מה לעשות חוץ מלהביע את הסתייגותם. לפיכך, לא נראה שהצבא הפקיסטני הולך לוותר בקרוב על עליונותו וכוחו הבלתי-מוגבל.

למעלה מעשור שארה"ב פועלת מן האוויר בסומליה, וכעת הצבא האמריקני הגדיל במידה ניכרת את פעילותו נגד המחבלים במדינה. העלייה במספר ההפצצות מתרחשת במקביל לאיבוד השטחים של דאעש בסוריה ובעירק. הצבא האמריקני תקף פעילי דאעש בסומליה לראשונה רק בתחילת נובמבר. בימים לאחר מכן, תקף חיל-האוויר את שני ארגוני הטרור המרכזיים באזור, שלוחת דאעש ושלוחת אל-קאעידה.

קשה לאמת כמה מחבלים נהרגים בתקיפות האלה, שרובן מבוצעות על-ידי מזל"טים. פקידים בפנטגון כמעט ולא מספקים מידע בנושא, ולרוב אומרים שנהרגו כמה מחבלים. לפי הערכות שונות, מספר המחבלים שנהרגו נע בין 88 ל-124. כמו-כן ההערכה היא שבשנה האחרונה בוצעו 30 תקיפות שכאלה, בעוד שהפנטגון דיווח על מספר נמוך בהרבה. ההסלמה נובעת מפקודתו של טראמפ, לתת למשרד ההגנה יד חופשית לפעול נגד ארגוני הטרור שבגזרה. סומליה מצידה נלחמת באויבים מבית ומחוץ, כאשר רמת המתיחות במדינה עדיין גבוהה.