מאזן הישגים מול שחיתות

עניינו של מאמר זה הוא ראש ממשלת ישראל, נתניהו. לטוב ולרע. הפובליציסט דרור אידר, הרהוט והמעמיק, לדעתי, מבין כל אנשי הימין תומכי נתניהו, כתב במאמר השבוע (ישראל היום, 27 נוב'): אם שמים על כף המאזניים את הישגי נתניהו בכל התחומים מול קופסאות הסיגרים ובקבוקי השמפניה, ברור כי הראשונים מכריעים באופן ברור את ה"השטויות" של הסיגרים והדברים בהם מאשימים את ראש הממשלה. דעתי שונה, ובדיוק על השוואה כזאת כתבתי בזמנו ואחזור על כך, מכיוון שלדעתי מדובר כאן בסוגיה יסודית של עולם ערכים. ובכן, על ירובעם בן יואש, גדול מלכי ישראל, שמלך 40 שנה, הרחיב את גבול ישראל "מלבוא חמה עד ים הערבה", עשה לישראל "שווקים בדמשק", והביא למדינה שגשוג כלכלי שלא היה כמותו- אומר התנ"ך: "ויעש הרע בעיני ה'". ופרופסור ליבוביץ העלה את השאלה: מדוע? למה מלך כזה, בעל הישגים אדירים, זכה לציון שלילי בעיני כותבי התנ"ך? ותשובתו/פרשנותו היא: בשל השחיתות העצומה שאחזה בישראל בימיו, מכף רגל ועד ראש. ובעולם הערכים המוסרי של התנ"ך, מבהיר ליבוביץ, במאזן בין שחיתות להישגים מדיניים וביטחוניים, השחיתות גוברת וכל ההישגים נמוגים מולה. אני חסיד של תפיסה מוסרית זאת. ואין לי ספק שליבוביץ (נפטר ב-1994) היה יוצא בחרי אף נגד כל תפיסה המנסה ל"אתרג" שחיתות על-מנת להשיג, כביכול, הישגים מדיניים (כוונתי ל"אתרוגי" שרון ואולמרט).

ודרך אגב, איך אנו יודעים על השחיתות וכל הרקב החברתי שאחז בחברה בישראל? בעיקר מהנביא עמוס שניבא בימיו, והשאיר לנו שפה עברית נהדרת על ממדי השחיתות בזמנו של ירובעם בן יואש. בכללם הביטוי "פרות הבשן" (הפרות הדשנות של רמת הגולן) כמגלמות את האליטות המושחתות.

צריך להיות אוויל משריש כדי שלא לראות ולהבין שבתקופת נתניהו כראש ממשלה, מדינת ישראל הגיעה לפריחה מדינית ביטחונית וכלכלית כפי שלא הייתה בעבר; כדי שלא להודות כי כל אלו שניבאו כי נאומו בקונגרס האמריקני יביא לשבר שלא ניתן לאיחוי ביחסי ארה"ב לישראל, ותהיה זאת בכייה לדורות - הטעו וטעו; כדי שלא להכיר בעובדה הבולטת שנתניהו הוא המייצג המשכיל ביותר, הרהוט ביותר, המנוסה ביותר בהוויות העולם, מכל אחד אחר בישראל, גם מברק (אולי לא בדקויות הביטחון!). צריך להיות רשע גמור כדי להתעלם מהישגיו,לנסות להעלימם, או לנסות ולמצוא בהם כישלונות היכן שאינם.

ובו בזמן צריך להיות עיוור צבעים, או חסיד שוטה, על-מנת שלא לראות (בעצם מעשיו, בעצם דיבורו הוא של נתניהו) שאין המדובר רק בסיגרים ובשמפניה; שמדובר בדבר הרבה יותר רחב:בהתנהגות מושחתת (על-פי כל נורמה מוסרית );בסביבה אינטימית קרובה, בעבר ובהווה, שהיא מושחתת; ב"חבר מרעים" הטורח לייצר חוקים לא נורמטיביים על-מנת להוציא היתר חוקי לשחיתות. כללו של דבר- סיאוב מלמעלה למטה. הטיעון כי גם לפני נתניהו פשתה השחיתות בהנהגה, הוא נכון, אך אינו רלוונטי.

ובו בזמן אי-אפשר, כמובן, להתעלם מכך שנגד נתניהו מתנהל מסע הסתה מבחיל, צבוע, רווי שקרים, גס, כמותו לא היה בישראל. איפיונו העיקרי: כל האמצעים כשרים, אפילו הרס המדינה, העיקר שביבי יעוף לנו מהפנים.

היכן הבעיה המרכזית לדעתי? שנתניהו רואה את ההסתה, רותח ומבין את ניזקה; ובו בזמן הוא רואה, אך אינו מבין ותופס את גודל ומהות השחיתות, כפי שחלק מהציבור תופס, מבין, וחש בושה עמוקה, אם לא סלידה. ידועה האימרה: "מה שרואים משם לא רואים מפה". רוצה לומר: כשמגיעים לשלטון רואים את הדברים אחרת מכפי שראו אותם לפני שהגיעו לשלטון. על משקל זה הייתי אומר לנתניהו: מה שאינך מבין "שם", במרומי השלטון, מבינים אלו שמצויים "פה", בחיי היום יום של ישראל.