עניינו של מאמר זה הוא ראש ממשלת ישראל, נתניהו. לטוב ולרע. הפובליציסט דרור אידר, הרהוט והמעמיק, לדעתי, מבין כל אנשי הימין תומכי נתניהו, כתב במאמר השבוע (ישראל היום, 27 נוב'): אם שמים על כף המאזניים את הישגי נתניהו בכל התחומים מול קופסאות הסיגרים ובקבוקי השמפניה, ברור כי הראשונים מכריעים באופן ברור את ה"השטויות" של הסיגרים והדברים בהם מאשימים את ראש הממשלה. דעתי שונה, ובדיוק על השוואה כזאת כתבתי בזמנו ואחזור על כך, מכיוון שלדעתי מדובר כאן בסוגיה יסודית של עולם ערכים. ובכן, על ירובעם בן יואש, גדול מלכי ישראל, שמלך 40 שנה, הרחיב את גבול ישראל "מלבוא חמה עד ים הערבה", עשה לישראל "שווקים בדמשק", והביא למדינה שגשוג כלכלי שלא היה כמותו- אומר התנ"ך: "ויעש הרע בעיני ה'". ופרופסור ליבוביץ העלה את השאלה: מדוע? למה מלך כזה, בעל הישגים אדירים, זכה לציון שלילי בעיני כותבי התנ"ך? ותשובתו/פרשנותו היא: בשל השחיתות העצומה שאחזה בישראל בימיו, מכף רגל ועד ראש. ובעולם הערכים המוסרי של התנ"ך, מבהיר ליבוביץ, במאזן בין שחיתות להישגים מדיניים וביטחוניים, השחיתות גוברת וכל ההישגים נמוגים מולה. אני חסיד של תפיסה מוסרית זאת. ואין לי ספק שליבוביץ (נפטר ב-1994) היה יוצא בחרי אף נגד כל תפיסה המנסה ל"אתרג" שחיתות על-מנת להשיג, כביכול, הישגים מדיניים (כוונתי ל"אתרוגי" שרון ואולמרט).