הטירוף הנוכחי למטבעות וירטואליים ובראשם הביטקוין נראה חסר מעצורים. ערכו הדולרי של הביטקוין זינק פי עשרה מתחילת השנה ושבר את מחסום 10,000 הדולר; מאז ינואר 2011 מדובר על עלייה בל תאמן של פי 30,000. הנפקות המטבעות הווירטואליים הסתכמו השנה ב-3.5 מיליארד דולר. אבל ג'ין טירול מתריעה בפייננשל טיימס: זוהי בועה.

הספקנות של טירול אינה נוגעת ל-blockchain, הטכנולוגיה שמאחורי הביטקוין, אותה היא רואה כחדשנות מבורכת שתאפשר ביצוע מהיר של חוזים מורכבים. מה שמדאיג אותה הוא המטבעות עצמם ובעיקר שתי שאלות: האם הצמיחה שלהם היא בת קיימא? ואם כן – האם היא משרתת מטרה חיובית כלשהי? ותשובותיה: כנראה שלא ובוודאי שלא.

בנושא הקיימות, הביטקוין הוא בועה טהורה, נכס ללא ערך משלו. ערכו יירד לאפס ברגע שייעלם האמון בו. יש בועות מוצלחות: הזהב, הדולר, האירו. אבל ההיסטוריה מלמדת שרוב הבועות מסתיימות בהתרסקות – החל מבוצע הצבעונים בשנות ה-30 של המאה ה-17 ובועת הים הדרומי ב-1720, וכלה בבועת האינטרנט של תחילת המיליניום. הביטקוין עשוי להפוך לזהב החדש, אבל "לא הייתי שמה שם את חסכונותי ולא הייתי רוצה שבנקים יהמרו על ערכו", כותבת טירול.

ערכו החברתי של הביטקוין מטריד אותה עוד יותר. התרחבות בהיצע הכסף מעמידה יותר מקורות לרשות הממשלה, והללו מופנות לרווחת הכלל. במקרה של הביטקוין, המטבעות הראשונים הלכו לידיים פרטיות ואלו שאחריהם מושקעים ב"כריית" המטבעות עצמם – במיחשוב ובחשמל הדרושים לשם כך. התועלת החברתית כלל אינה קיימת.

הביטקוין עשוי להיות התגשמות חלומם של מי שדוגלים בבחירה חופשית מוחלטת, אבל הוא כאב ראש מבחינתו של מי שסבור שמדיניות ציבורית היא חלק בלתי נפרד מכלכלת השוק. הביטקוין משמש ביותר מדי מקרים להתחמקות ממס ולהלבנת כספים. וכיצד יכולים בנקים מרכזיים לנהל מדיניות מוניטרית בעולם של מטבעות פרטיים? שגעון הנפקות המטבעות הווירטואליים מדאיג לא פחות, שכן הוא מאפשר לממן פרויקטים בלא פיקוחם של מוסדות פיננסיים, וכך נפתח הפתח לשחיתות ולניהול כושל.

התקדמות טכנולוגית תשפר את היעילות של השווקים הפיננסיים, אבל אסור שהיא תוביל לנטישת יסודותיה של הכלכלה – מזהירה טירול. לממשלות המתייחסות בחיוב למטבעות הווירטואליים, כדאי מאוד להגן על אזרחיהן והמוסדות הפיננסיים שלהן מפני התפתחויות מסוכנות ומזיקות.