ספרדים מכל המגזרים נשאו אל
ש"ס עיניים לחיזוק מעמדם וביטחונם ולהחזרת עטרה ליושנה. גם מי שלא ספרדי נשא אליהם עיניים. ההבטחות והחיבוקים והדמעות סחפו אותם שהנה מצאו מפלגה חמה מחבקת ואוהבת כל יהודי באשר הוא יהודי, אפילו אם אינו יהודי. שהרי גם ערביים רבים הצביעו לש"ס.
בשנת 1984 זכתה ש"ס לארבעה מנדטים, בשנת 1996 כבר קיבלה 10 מנדטים ובשנה ההיסטורית 1999 כבר הייתה ש"ס למפלגה גדולה וחשובה עם 17 מנדטים. משם החלה ההידרדרות. וזה לא רק בגלל פרשת דרעי. זה הרבה יותר עמוק.
בוחרי ש"ס, ספרדים מכל המגזרים שחשבו שהנה מצאו בית חם ומחבק גילו שהם בעצם סוג ב' אם אינם חובשי ספסלי ישיבות וחליפות ומגבעות. הסתבר שמה שהכי הרבה רצו בש"ס זה לבסס את מעמדם של לומדי תורה ואת מעמדם שלהם.
אמירות של חברי ש"ס בעניין לומדי תורה, בעניין צבא, גילו לבוחרים שהם רק בשר בחירות.
כל עוד אינם מחליפים לבושם ומנהגיהם, הרי הם בבחינת מוקצה. זה היה תהליך איטי. רשת החינוך "אל המעיין" סחפה לתוכה ילדי ספרדים וגם אחרים רבים ממשפחות מסורתיות וחילוניות, ששמחו להיות יחד כל בני ישראל וגילו מהר מאוד שזה תלוי כמה אתם מתחברים ומתמזגים. ואם כי רבים התחזקו ונכנסו לתוך העולם הספרדי התורני' רבים יותר רק רצו קצת יהדות ולחזור לביתם.
אבל חברי מפלגת החיבוק הגדולה יחד כל בני ישראל, התבצרו לאט-לאט במעמדם כחרדים ספרדים והתנכרו למי שאינו חרדי לומד תורה. ממפלגת ספרדים ופריפיריה הפכו עצמם למין אצולה תורנית-ספרדית. ובוחריהם שאינם חרדים למדו מהר מאוד שהם לא שייכים, לא לש"ס.
במקום להחזיר באמת עטרה ליושנה. עטרת צניעות ואהבת כל אדם וכיבודו, הפכו ליהירים ומתנשאים ומתנכרים לשורשיהם האמיתיים.
במקום לחזק את החינוך הספרדי ולתת דוגמה שזה חינוך טוב ורצוי, רובם שלחו את ילדיהם למוסדות חינוך אשכנזיים. ומה למדנו מזה? כי כנראה שמה שהם הכי רוצים זה בעצם להיות אשכנזים.
והגרעין החזק של הבוחרים נטש ועוד ינטוש והם ישארו עם מעט הבוחרים שחברים במפלגה, או מישהו מבני משפחתם חבר/קרוב/מודע שם ויקבל או קיבל תפקיד יום אחד, כי גם בין החרדים הספרדיים מעדיפים רבים את מפלגת
יהדות התורה. ובצדק.
ואם רוצה ש"ס להציל את עצמה מהיעלמות מהמפה הפוליטית, יש לה שתי אפשרויות: האחת - להתחבר עם מפלגת יהדות התורה והשנייה – להכניס למפלגה, כחברי כנסת ועוד, ספרדים פשוטים טובים וחכמים ולאו-דווקא עוטי חליפה, מגבעת וגאווה.
