כאשר תושלם בנייתה של שגרירות ארה"ב בביירות, היא תהיה השנייה בגודלה בשירות החוץ האמריקני. ובכל זאת, הייתה זו צרפת ולא ארה"ב שנחלצה לפתור את המשבר הפוליטי בלבנון לאחר התפטרותו הדרמטית של ראש הממשלה, סעד אל-חרירי, שהסתיים בכך שהוא חזר בו.

השבועון אקונומיסט – במאמר שפורסם לפני הידיעות על כוונתו של דונלד טראמפ להכיר בירושלים כבירת ישראל ואולי אף להעביר אליה את השגרירות – טוען שאת מדיניותו המזרח-תיכונית של הנשיא ניתן לתאר במקרה הטוב ביותר במילים "הזנחה ובלבול". עשרת החודשים הראשונים של טראמפ חופפים במידה רבה לתהפוכות בסעודיה אשר נטשה עשרות שנים של דיפלומטיה זהירה לטובת מדיניות חוץ תוקפנית. אפילו דיפלומטים ישראלים כינו "פזיזה" את התנהלותה במשבר הלבנוני.

למרות זאת, הסעודים בראשותו של יורש העצר מוחמד בן סלמאן מוצאים קהל אוהד בבית הלבן, במיוחד מצידו של ג'ארד קושניר. צוותו של טראמפ סבור שהוא סייע לקדם את הרפורמות הליברליות של מוחמד בתחומי הכלכלה, החברה והדת. הבית הלבן לא השמיע אף מילה של ביקורת על המלחמה שמנהלת סעודיה בתימן, תמך בהתלהבות בחרם שארגנה על קטר ושיבח את המסע נגד השחיתות שמנהל מוחמד – למרות שדיפלומטים מקצועיים מטילים ספק בנושאי קטר והשחיתות.

סורים רבים הריעו כאשר בחודש אפריל הפציצה ארה"ב בסיס של חיל-האוויר הסורי ממנו שוגרה מתקפה כימית, אבל דומה שמאז איבד טראמפ עניין בנעשה במדינה זו. רוסיה ואירן מילאו את החלל הריק וסייעו לבשאר אסד להשתלט מחדש על השטחים שאיבד. סעודיה ממלאת תפקיד מרכזי גם כאן: היא תומכת כעת בהישארותו של אסד בשלטון והכריחה את ראש ממשלת סוריה לשעבר, ריאד חיג'אב, להתפטר מתפקידו כיו"ר ארגון הגג של גופי האופוזיציה. דומה שהסעודים מקווים לחלוק בסוריה עם רוסיה. וושינגטון, שבמשך שנים דרשה את סילוקו של אסד, נאלמה דום.

בעלי ברית אחרים של ארה"ב מבולבלים באותה מידה. טראמפ קיצץ את הסיוע הצבאי לכוחות הדמוקרטיים הסוריים, מיליציה בהנהגה כורדית ששילמה מחיר כבד במלחמה נגד דאעש. מחלקת המדינה הבהירה שלא תשלח נציג שינסה לתווך בין הכורדים שואפי העצמאות לבין השלטון המרכזי בעירק. אפילו בנימין נתניהו מאוכזב, טוען אקונומיסט: הוא אינו מרוצה מההסכם בדרום סוריה, אותו תפרו ארה"ב ורוסיה, ואשר מתיר לכוחות פרו-אירניים להתפרס במרחק של חמישה ק"מ בלבד מהגבול עם ישראל. גם ירדן מתוסכלת מכך שארה"ב מתכוונת להפסיק בחודש הבא את הסיוע הכספי למורדים בדרום סוריה.

נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, נפגש עם טראמפ במהלך הקמפיין והיה המנהיג הזר הראשון שבירך אותו על נצחונו. אבל הוא נדהם כאשר בחודש אוגוסט קיצצה ארה"ב 100 מיליון דולר מהסיוע לארצו והקפיאה עוד 195 מיליון דולר עד שתהיה "התקדמות בדמוקרטיה". גם דיפלומטים אמריקנים בקהיר הוכו בהלם: "הייתי צריך להסביר את זה לעמיתי המצרים למחרת בבוקר ולא הייתה לי שום הכוונה מוושינגטון", אמר אחד מהם.

אין להטיל על טראמפ את כל האחריות למדיניות האמריקנית המבולבלת. ברק אובמה עשה מעט מאוד לסייע לאופוזיציה בסוריה, וגם המלחמה בתימן החלה במשמרת שלו. לזכותו של טראמפ יש לומר שהוא עוסק בסכסוך הישראלי-פלשתיני ומתכונן להציג בתחילת 2018 את תוכנית השלום שלו. אולם זוהי מלכודת קבועה לנשיאי ארה"ב: שלושת הנשיאים האחרונים נכשלו בנסיונותיהם ליישב סכסוך זה ואין סיבה להניח שדווקא טראמפ יצליח. אולם הסעודים לחצו עליו להציג תוכנית, מתוך ידיעה שהוא רוצה להשיג את "העסקה האולטימטיבית" כפי שכינה אותה. על-ידי תמיכתם במהלכיו של טראמפ בירושלים, מקווה ריאד לקבל יד חופשית בתימן ובמקומות אחרים.

טראמפ אינו מחמיץ אף הזדמנות למתוח ביקורת על אובמה, אך הוא חוזר על חלק מטעויותיו של קודמו. אובמה הואשם בשאיפה להגיע להסכם גרעיני עם פריז בכל מחיר, תוך התעלמות מבחישתה בסוריה ובעירק. טראמפ אובססיבי באותה מידה בכיוון ההפוך, ומתעלם מכך שביטול ההסכם יפחית את היכולת לפקח על התוכנית הגרעינית של אירן ולא יעשה יותר מדי כדי להפחית את השפעתה באיזור. טראמפ גם מאבד את אמונם של בעלי ברית קרובים כמו ישראל וירדן, ובינתיים הסעודים חופשיים לקדם מדיניות הפוגעת ביציבות ועתידה של סוריה מצוי בידי רוסיה ואירן. "זה לא הזמן בשביל ארה"ב להיעדר", אומר דיפלומט מערבי. "אנחנו צריכים קצת פיקוח".