בית המשפט העליון בישראל נושא את "דגל הליברליזם,
חופש הביטוי, וחופש המחשבה", אבל כל עוד המחשבה והביטוי והליברליות תואמים להשקפת עולמו.
התעניינות בהשקפת עולמם ובערכיהם של אזרחים, תושבים, מאמינים וכופרים איננה חדשה. הכנסייה הקתולית התעניינה מאוד בעמדות המאמינים, ובאמצעות הכלים שעמדו לרשותה דאגה לברר אם הם אינם כופרים חלילה בדוקטרינה הכנסייתית. המשטר הקומוניסטי הציב לעצמו משימות דומות והבין את הסכנה הנשקפת מהכופרים בתורתו, סכנה שעלולה להחמיר אם יינתנו לכופרים אלה עמדות מפתח או תפקידים ציבוריים.
דורסנות והתנהגות ריאקציונית הנעשית תחת דגל הליברליזם אינן תופעה חריגה ובלתי מוכרת. ראינו תופעות למכביר של בג"ץ הרואה עצמו חופשי להתערב בכול מינוי בשירות הציבורי בעילה של חוסר סבירות, וחוסר הסבירות הזה עשוי להתבטא בכול עניין שרק ניתן להעלות על הדעת. זה יכול להיות דופי כלשהו בעברו של המועמד, חוות דעת שלילית שניתנה עליו, ודברים ש"אינם תקינים פוליטית" שאמר המועמד מתישהו למישהו.ההתמונה המתקבלת היא קפריזית לחלוטין ותלויה האם המועמד הוא מימין או משמאל. למשל בוז'י הרצוג ששתק בחקירותיו לא הופרע בשל כך שהוא משמש בתפקיד ציבורי ועוד ראש האופוזיציה. לעומת זאת לו היה
דוד ביטן שותק במשך שלוש עשרה שעות, היינו עדים כאן לסערה משתוללת. מועמד יכול להיפסל על-ידי שופטי בג"ץ ומאידך לזכות באישורם במקרים דומים לחלוטין, הכל לגופו של אדם ושל השקפת עולם.
במקביל התפתחה תופעה מוזרה של חיטוט בעברם הקרוב והרחוק של פוליטיקאים, הכפשה, הטלת דופי. אצלנו בשונה מארצות אחרות גלש העניין לתחום המשפט, מה שמעניק לו משמעות פי כמה.
מאבק מזוין
בבית המשפט העליון של שמגר, ב-1984 הוכשרה דרכו של מוחמד מיעארי לכנסת. רשימתו "הרשימה המתקדמת לשלום" לא נפסלה, אבל תנועת כך, נפסלה. בבחירות לכנסת ב-2002 החליטה ועדת הבחירות המרכזית לפסול את תנועת
בל"ד שהקים
עזמי בשארה והנושא הגיע לדיון בבג"ץ. לא עזרו נאומיו של בשארה, שקרא למאבק מזוין במדינת ישראל! האין כאן תמיכה בטרור? שופטי הרוב סיכלו באמצעות פרשנות את כוונת המחוקק והניחו ליסודות לאומניים קיצוניים להיבחר לכנסת.פסק הדין בעניין בשארה רוקן מכול תוכן את הוראת חוק היסוד השוללת את הזכות להיבחר לכנסת ממי שמטרתו לפגוע בקיומה של המדינה!
נוהל שכן היה נושא ביטחוני שחסך פגיעה בחיי חיילי צה"ל. הנוהל היה להתיר לחיילים לעצור חשוד בפעילות חבלנית ולהסתייע בפלשתיני מקומי, כדי לתת באמצעותו אזהרה מפני פגיעה במי שעומדים לעצור אותו. בג"ץ פסל את הנוהל, למרות שבשנה וחצי בהם פעל הנוהל לא נפגע אף פלשתיני. דוגמה לכך, אירוע שבו חשוד במעשה טרור הסתתר במבנה שהוקף בידי חיילי צה"ל, משסירב החשוד להיכנע. נהוג היה שקרוב משפחה של המבוקש נכנס פנימה ומציע לו להיכנע, אבל בית המשפט בחר לבטל זאת כי טען שמעשה זה הוא הפרה לזכויות אדם.
הסרט ג'נין ג'נין ה"מתעד" פעולה שבוצעה בעיר במבצע חומת מגן, כשצה"ל עשה כל שניתן כדי להימנע מפגיעה באזרחים, וסבל עקב כך אבידות. בשיפלות וברמייה כפי שמיטיב האויב הערבי לעשות תמיד, נכנס מוחמד בכרי למחנה הפליטים ג'נין וצילם אנשים המספרים על פגיעות של חיילי צה"ל בחפים מפשע, כגון טנק הנוסע לעבר אנשים השכובים על האדמה ודורס אותם ועוד זוועות ממין זה. אפילו המועצה לביקורת סרטים, שאין עליה ולו מילה טובה אחת להגיד, לא אישרה את הסרט להקרנה. אלא שבכרי ידע מי יבוא
חיש קל לעזרתו ויסדיר את העניין והוא פנה לבג"ץ, שקיבל את העתירה ואישר את ההקרנה כשהשופטת
דליה דורנר כותבת בפסיקתה, "היותו של ביטוי שקרי אינה, כשלעצמה, עילה להסרה... ניתן לברור את האמת מן השקר... אלו ואלו דברי אלוקים חיים..." ולא עזרו קובלנות החיילים והלוחמים, כי כל הסרט הוא שקר מתחילתו ועד סופו... בית המשפט רצה שבעולם יראו שחיילי צה"ל אינם מוסריים, ומתנהגים כאחרוני הפושעים.
כוח אדיר
התערבותו של בית המשפט העליון נוגעת בכול תחומי החיים. בעתירה "קעדאן נגד מינהל מקרקעי ישראל" פסק כמובן בית המשפט לטובת בני זוג ערבים שביקשו לרכוש בית בישוב הקהילתי קציר. בול ישוב קיימת ועדת קבלה, גם כאשר בני הזוג הם יהודים, ובחריש לא הסכימו לכניסת ערבים ליישובם כשהטענה העיקרית היא "מתיישבים ערבים עלולים להיתקל בקשיים במילוי חובות השמירה על היישוב, שנחשף בעבר לפעולות טרור". קציר, הוקם על-ידי הסוכנות היהודית, על קרקע שהמדינה הקצתה, והיא הפקידה את הקמת היישוב בידי אגודה שיתופית שקיבלה לשורותיה רק מתיישבים יהודים (בקרבת מקום הוקם גם יישוב עירוני בשם חריש, שהיה פתוח ליהודים וערבים). הסוכנות טענה שמטרותיה כוללות: "יישוב יהודי ברחבי ארץ ישראל בכל, ובאזורי כפר ואזורים שהנוכחות היהודית בהם דלילה בפרט". הטענות נדחו.
אהרן ברק חזר והדגיש את עיקרון השוויון, והחליט לשלול את המדיניות של הקצאת קרקע ביישוב קהילתי ליהודים בלבד.
רות גביזון שהגיבה לתכתיב החדש כתבה: "יהודים הם מיעוט קטן שם באזור עוין, ובתוך המדינה יש מיעוט גדול המשתייך לאומה הערבית, שהיא הרוב הגדול באזור" וגם"ליהודים זכות ליישובים משלהם", אבל דבר לא עזר, ומשפחת קעדאן קיבלה את הזכות שהייתה שמורה עד אז ליהודים בלבד, לגור ביישוב.
גם בעניינו של עידו אלבה רב ומורה הלכה בכולל שליד מערת המכפלה, התערב בית משפט העליון. לאלבה יוחסה האשמה של הסתה לגזענות והסתה לאלימות שאושרה ברוב דעות, והתבססה על מאמר בנושא "בירור הלכות הריגת גוי" שהופץ בקרב תלמידיו, וכן "במלחמה, כל עוד שלא הוכרעה המלחמה מצווה להרוג כל גוי מהעם שנלחמים עמו". עידו אלבה נידון על-ידי פרוקצ'יה בבית משפט מחוזי לארבע שנות מאסר, מהן שנתיים בפועל, וערעורו לעליון בראשות ברק אושר ברוב דעות.
לאחר בחירתו של נתניהו בקדנציה הראשונה פרץ גל חקירות ומשפטים פליליים נגד אישיים מרכזיים בהנהגה הפוליטית, בממדים שספק אם ניתן למצוא דוגמתם בדמוקרטיה כלשהי. נגד שרים נשלפו אירועים מן העבר, שהתרחשו בימים שאיש לא העלה על הדעת כי יש עמם בעיה כלשהי.
התפתחות זו העניקה כוח אדיר לבתי המשפט, ובעיקר לעליון, ליועץ המשפטי ולפרקליטות, והתווספה על כך תחושה של סימביוזה בין המערכות. אנשי תביעה בהיקף עצום מונו לבתי המשפט, כך שנוסף על קשרים אישיים התקיימה בין המערכות גם קרבה רעיונית. במקביל גדל הכוח של הביוקרטיה הממשלתית. שר ממושמע זכה בהגנה, ומי שהיה "עצמאי" "קיבל" מיד חקירה פלילית.
ועדיין לא הגענו לכול הסיכולים הממוקדים שעשה בית המשפט העליון בשרים ובמשרתי ציבור.
