צפיתי בראש ה
ממשלה בנימין נתניהו ניצב בכינוס שנערך בירושלים, כשברקע מאחוריו משתרעת מפת העולם והוא מתאר בהתלהבות את כל המדינות שבהן ביקר ואיתן יצר קשרים דיפלומטיים, כמעט מהודו ועד כוש, ומסביר למאזיניו, ערב ההכרזה של הנשיא טראמפ, שארה"ב מכירה בירושלים כבירת ישראל, את גדולתה ותבונתה של המדינה שהוא עומד בראשה. במעמד זה הוא נראה ממש כאב נלהב המציג בפני כל באי עולם בגאווה רבה את בכור בניו שבא אל העולם. צפיתי והתרשמתי. אבל.
אם להודות על האמת נתניהו לא נראה כראש ממשלה המציג חזון פיוס לטובת עמו המפולג לשניים - ימין ושמאל - אלא כשר חוץ מוצלח המעיד על עיסתו הטרייה, מעשה ידיו. במובן זה הצדיק נתניהו את מה שאמר עליו אביו פרופ' בן-ציון נתניהו בראיון עיתונאי שערכה עמו שרי מקובר-בלינקוב ב-2009 ובו הביע את דעתו, כי בקדנציה הראשונה של בנו כראש ממשלה ביבי התאים יותר לכהן כשר חוץ. אומנם כאשר נשאל הפרופסור נתניהו מה דעתו על התפקוד של בנו בקדנציה הנוכחית, הוא השיב בבירור, כי עכשיו נתניהו "מתאים לכהן כראש ממשלה, שר חוץ ושר אוצר גם יחד".
נתניהו האב אינו חושש להשמיע את האמת שהוא מאמין בה. כאשר נשאל על-ידי המראיינת מה חסרונותיו של בנו ביבי השיב חד וחלק: "אין אדם שאין לו חסרונות. חסרונו העיקרי של ביבי שלפעמים הוא אינו מצליח לבחור באנשים ובעוזרים קרובים שמתאימים לתפקידם. לא תמיד הוא מבחין בבירור במעלותיהם ובחסרונותיהם. הוא איננו יכול לעמוד בפני כשרון הפיתוי שלהם או יכולתם להוליך אותו שולל. לעתים הוא מבחין בחסרונות האלה כשהדברים כבר הגיעו לידי התגבשות והקשר אינו ניתן לפרימה".
כל מי שהכיר את בן-ציון נתניהו - כתבה שרי - ידע כי היה אדם מרשים ביותר. שפתו הייתה רהוטה, מדויקת, עשירה ואבחנותיו נשענות על ההיסטוריה. אפשר היה להתקנא בו על הדימויים שבהם נהג להשתמש. אחד מהם לדוגמה, שאותו ניתן לכנות בתואר "שתי עזים על גשר צר", הוצג בראיון עם שרי. וזה סיפור המשל שהדגים הפרופסור נתניהו: "הערבים והיהודים הם שתי עזים שנפגשות על גשר צר מעל נהר. אחת מהן מוכרחה לקפוץ אל הנהר. אף אחת אינה רוצה בכך שכן פירוש הקפיצה סכנת מוות. על כן הן מתנגחות על הגשר ואינן קופצות. הניגוח נמשך ונמשך. לעתים הן רוצות להאמין שבסופו של דבר אחת מהן תתעייף ותוכרח לקפוץ. אז כמובן צריך להחליט איזו היא החזקה יותר שתאלץ את החלשה לקפוץ. בשלב זה ההכרעה תיפול מתוך ההכרח להתקיים. הקפיצה מצד היהודים תביא לאובדן העם היהודי. הקפיצה מצד הערבים תפגע רק בחלק קטן מהם כי הערבים משתרעים על שטח ענק. על כן אני מאמין שכוח הרצון לקיום של העם היהודי יהיה חזק יותר מכוח הרצון הערבי."
"ומה עם תהליך השלום?" שאלה המראיינת. השיב נתניהו האב: "אני לא רואה סימנים לשלום מצד הערבים. אבו מאזן אינו מייצג את הרצון הערבי של עמו. הוא יודע שלא רק שאינו מייצג, אלא שעל-ידי הדיפלומטיה שלו הוא גם מסייע לצד הלוחם הקיצוני. אין אני מאמין שהחמאס ירצה לשבת איתנו למשא-ומתן רציני. ברגע שיישב איתנו למשא-ומתן, כבר לא יהיה חמאס. אנחנו במצב רע מכל הבחינות. אבל אנו חייבים לנצח למרות המצב הרע כי אין לנו ברירה".
מי שקרא בקפידה את דברי הגותו של האב החכם יבין ללא מאמץ מיוחד את תפישת עולמו של הבן, הן במישור הפילוסופי-אמונתי הן ברמת היחסים הבין-אישיים. ועל כן הגיוני להניח שבנימין נתניהו שגדל בצל אביו קלט לא מעט מדעותיו והפנים רבות מהן, אבל בהבדל מהותי אחד. ביבי צבר ניסיון מעשי רב כראש ממשלה ופוליטיקאי, שלא כאביו שעסק בעיקר בתיאוריות פילוסופיות ובאבחנות שלא תמיד הובנו על-ידי הקהל הרחב. ייתכן שייחודו של ביבי יהיה שיירשם בדפי ההיסטוריה כמי שכיהן ברצף אחד כראש הממשלה שנים רבות, ואם ייצא בשלום מכל הפרשיות הנחקרות עתה אולי יזכה בסיבוב נוסף. אבל כראש ממשלה שעשה מעשים מיוחדים למען עמו הוא כנראה לא ייזכר.
יעידו על כך הנכים החוסמים כבישים בזעם עד אלימות; יספרו על כך מאות האלפים החיים מתחת לקו העוני; יזעקו זאת ניצולי השואה שעדיין חיים בקרבנו והגיעו עד פת לחם ומגורים בלתי ראויים; יצעקו את מצוקתם בראש חוצות הקשישים שאין להם דואג ומנחם וקיומם תלוי ביכולתם להיאבק בביורוקרטיה הממררת את חייהם; מי שיעריכו אותו יהיו רק החרדים, אשר בגלל כוחם להפיל ממשלות זכו למיליארדים מהקופה הציבורית והגדילו את מעגל האברכים שתורתם אומנותם והם פטורים משירות בצה"ל, וגם הרחיבו את מעגל הנשים שאינן שוות לגברים והן אף נחותות מהם; יצווחו זאת בקול גדול כל אלה שאינם מוכנים עוד לסבול את השסע ההולך ומעמיק בין פלגי העם; זה ועוד: ממשלה שיש באמתחתה עודפים של 20 מיליארדים בשנה אחת ואינה עושה דבר כדי לחלץ את המדינה מהפקק התחבורתי במרחבי גוש-דן - אינה מעידה בהכרח על יכולת ניהולית.
ואולי באמת עדיף לכולנו שנתניהו ימהר להעביר את מוסרות השלטון למישהו אחר מבין חברי מפלגתו וייקח על עצמו את תפקיד שר החוץ וכך ייצא שם ישראל לתהילה בין הגויים.
