אנג'שקה פסייצ'נה בת ה-39, מהגרת מפולין, מתגוררת עם בעלה וחמשת ילדיה מזה 12 שנים בעיר הבריטית גרייט ירמות', לשם היגרה מהעיר וורוצלב (ברסלאו). כאשר הגיעו, הם חשו רצויים. כאשר ילדה בת, היא קראה לה דיאנה – "כמו הנסיכה". החיים היו טובים – עד קיץ 2016, כותב השבועון הגרמני דר-שפיגל.

המועד אינו מקרי: היה זה במקביל למאבק על הברקזיט. זה התחיל בדברים קטנים. אישה אחת שמעה את אנג'שקה משוחחת בפולנית עם ילדיה והעירה לה: "זאת אנגליה, דברי אנגלית". לדיאנה נאמר בבית הספר: "תחזרי לארץ שלך". ואז התקין אחד השכנים מצלמה אל מול הדירה: "אני אטפל בבעיה הפולנית המחורבנת הזאת!", הצהיר; היום יש ארבע מצלמות מול דירת המשפחה. אנג'שקה פנתה למשטרה. התשובה שקיבלה: "אם המצלמות לא מוצאות חן בעינייך, את יכולה לעבור".

מדובר בתופעה נרחבת, קובע דר-שפיגל. מאז משאל העם על הברקזיט נרשמה עלייה ניכרת בדיווחים על פגיעות, איומים והטרדות כלפי אזרחים ממדינות האיחוד האירופי המתגוררים בבריטניה. בעיירה סטורפורט סירב סוחר רכב לאפשר לאזרח גרמניה, המתגורר בה 20 שנה, לנסות מכונית בטענה שרשיונו פקע עם הברקזיט.

אוניברסיטאות נמנעות מלשכור עובדים מספרד והולנד. בנקים מסרבים להעניק הלוואות. בעלי דירות דורשים בצורה בלתי חוקית לראות דרכון בריטי. תושבים בעלי מבטא רומני או ליטאי היו קורבן לניפוץ חלונות בתיהם.

"האמון הזה נעלם"

המספר המדווח של פשעי שנאה נגד זרים, או מי שנראים זרים, נמצא בעלייה. ממשלת בריטניה אינה עושה דבר כדי לעצור זאת, מאשים השבועון. מאז החל המו"מ עם האיחוד האירופי על מימוש הברקזיט, ממשלתה של תרזה מיי הפכה את 3.2 מיליון האזרחים האירופיים לקלף מיקוח. "אנחנו רוצים שהם יישארו", הכריזה מיי בחודש ספטמבר, אך איש אינו יודע באלו תנאים, מי יערוב להם וכמה זמן יהיו בתוקף.

לטענת דר-שפיגל, המצב גרוע עוד יותר: משרד הפנים הבריטי מטריד אזרחים זרים או דורש מהם לעזוב. לדברי המשרד, כל המקרים הללו היו "טעות" – אבל גם מי שנפלו קורבן ל"טעויות" וגם הפרלמנט האירופי, החוקר את הנושא, אינם מאמינים שזהו המצב. מייקה בוהן הגרמנית, העומדת בראש קבוצה של אירופים החיים בבריטניה, אומרת: "כאשר עברנו לכאן היה לנו אמון רב באנשים ההוגנים, המצחיקים והאינטליגנטיים הללו. האמון הזה נעלם. חוסר הביטחון גובר מדי יום".

דומה שחוסר הביטחון הזה הוא מכוון, כותב יורג שינדלר. הטון בוקע במישרין מרחוב דאונינג. כאשר שימשה מיי כשרת הפנים, היא הבהירה שבכוונתה להוריד את מספר המהגרים אל מתחת ל-100,000 בשנה. מקורביה אומרים, שהיא הייתה מוכנה להשתמש כמעט בכל אמצעי כדי להשיג מטרה זו, ושזה זה היה הנושא היחיד אליו היא הייתה באמת מסורה.

כאשר כיהנה במשרד הפנים הכריזה מיי, כי היא רוצה ליצור "אווירה עוינת" למהגרים בלתי חוקיים. הבקשה לרשיון מגורים התנפחה מ-12 ל-85 עמודים והתהליך נעשה יקר יותר. ב-2013 הורתה מיי לתלות שלטים בחוצות ערי בריטניה: "אתה נמצא בבריטניה בצורה בלתי חוקית? חזור הביתה או שתסתכן במאסר!". אותה רוח שוררת מאז הברקזיט: המהגרים – מבריסל או מברטיסלבה – עושים בעיות; מעכשיו זו תהיה בריטניה תחילה.

שלושה ק"ג של מסמכים

תחילה חשבו האירופים תושבי בריטניה שכל זה לא נוגע אליהם; ככלות הכל, היעד היה המהגרים הבלתי חוקיים, וכל עוד בריטניה היא חלק מהאיחוד – הם יכולים להתגורר בה, כמו 1.2 מיליון הבריטים המתגוררים ביבשת. ואז, בסתיו 2016, שרים נשאו בוועידת המפלגה השמרנית נאומים שנשמעו כמו הכרזת מלחמה. בין היתר דובר על האפשרות שחברות יידרשו למסור לממשלה רשימות של עובדיהן הזרים. וכאשר מיי סירבה להבטיח שהם יוכלו להמשיך להתגורר בבריטניה אחרי 2019, זעמם הפך לפחד. במקום מענה ברור, הם קיבלו התנכלויות מחמירות.

אירופים רבים המבקשים ביטחון, ביקשו ב-18 החודשים האחרונים היתרי ישיבה בבריטניה. על-פי החוק הבריטי זהו רק עניין של פורמליות למי שמתגוררים במדינה חמש שנים ומעלה. אלא שבפועל, הדברים שונים. זה מה שקרה לקלאודיה אורסקה, פולניה המתגוררת בבריטניה מזה 11 שנים ומדברת אנגלית שוטפת. בחודש מאי היא הגישה את הבקשה להיתר ישיבה – מאות עמודים במשקל של שלושה ק"ג. ואז – שלושה חודשים של דממה, בסיומם נמסר לה שבקשתה נדחתה ועליה להתכונן לעזוב את המדינה. הנימוק: היא לא צירפה תמונות דרכון. אלא שהיא כן צירפה, והתמונות אפילו הוחזרו לה עם כל ערימת הניירות שאיש כנראה לא נגע בה. אורסקה ערערה. אחרי שלושה שבועות הערעור נדחה בנימוק שפרטי חשבון הבנק לא היו נכונים ולא ניתן לגבות את האגרה. אבל האגרה כבר נגבתה מזמן. כעת היא בסכנת גירוש לפולין.

מקרים אלו הביאו כמה מחברי הפרלמנט האירופי לפנות אל מיי ומשרד הפנים. אחת מהם, סופיה וולד מהולנד, טוענת שאין ספק שמדובר בהוראה מלמעלה להקשות ככל הניתן על הפונים. "ממשלת בריטניה מפחידה אותם בכוונה. מה הם עשו? מהיכן מגיעה השנאה הזאת?". התשובה הלקונית של מיי לא החכימה אותה.

5,300 כבר גורשו

מיי צריכה להתמודד עם הקיצוניים במפלגתה, המסרבים לזוז אפילו בסנטימטר. לטענת אחד מהם, ג'ייקוב ריס-מוג, אם האירופים יורשו להחזיק בזכויותיהם הנוכחיות – יהיו להם יותר זכויות מאשר לבריטים ו"זה יתן להם זכויות של כובשים קולוניאליים". לאור זאת הבהירה הממשלה, כי האירופים ייהנו מגישה לחינוך ורווחה כמו הבריטים – אבל עליהם לבקש אותם כל אחד בפני עצמו ויאבדו את כל יתר הזכויות שיש להם כיום. המשמעות תהיה, שזכויותיהם יהיו כפופות לחוק הבריטי, אותו ניתן יהיה לשנות בכל עת.

מיי ביקשה להרגיע את הרוחות במכתב שנשלח ל-100,000 איש: "אנחנו רוצים שאנשים יישארו ואנחנו רוצים שמשפחות יישארו יחדיו. איש לא יגורש". אלא שלא זאת האמת – מאשים דר-שפיגל. ממשלות במזרח אירופה מתלוננות שבריטניה מגרשת בחזרה אליהן את אזרחיהן שהתיישבו בה. מלכ"ר בריטי העוקב אחרי הנושא טוען, כי בין יוני 2016 ליוני 2017 גורשו 5,300 אירופים – בעיקר למזרח אירופה - על-פי צווים של בתי המשפט ולרוב בלי יכולת לערער. מדובר בהפרה ברורה של חוקי האיחוד האירופי, אך דומה שזו הדרך היחידה שמצאו הבריטים כדי לצמצם את מספר התושבים הזרים. משרד הפנים מצידו טוען, כי מדובר רק בעבריינים שמסכנים בצורה משמעותית את שלום הציבור.

במקביל, אירופים לא מעטים החליטו בעצמם לחזור למולדתם. 120,000 מהם עזבו אשתקד והמגמה נמשכת השנה. אחת מהן היא מוריאל שטנצל, שהתגוררה בעיר קנט במשך שמונה שנים, ובחודש ספטמבר חזרה לצרפת: "הברקזיט הפך את חיי", היא אומרת. הקש האחרון היה כאשר נסעה באוטובוס וביקשה מנוסע אחר לסגור את החלון. הוא השיב: "את יודעת, זונה שכמותך, אם לא מתאים לך פה – את יכולה לחזור לארץ הצפרדעים". כאשר עיתון מקומי דיווח על התקרית, הטוקבקים זרמו בשטף. "אני אעזור לה לשלם כדי שתצא מהארץ שלי", היה אחד מהם. לדברי שטנצל, זה לא קרה בן לילה; הברקזיט פתח את הדלת לאנשים כאלה. "אני מתגעגעת כל יום לאנגליה – אבל לא לאנגליה של 2017".