נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, ערך (11.12.17) ביקור פתע בסוריה, כחלק מסבב ביקורים במזרח התיכון. פוטין הגיע גם למצרים וטורקיה, נפגש עם מנהיגי המדינות, עצר לצילומים, חתם על עסקת אנרגיה גדולה ובעצם מילא תפקיד של מדינאי בינלאומי בעל השפעה. בעוד שהנשיא דונלד טראמפ מעורר זעם במזרח התיכון, פוטין משחק את התפקיד של השותף האמין והמפוכח – כותב אישאן ת'רור, הפרשן הבכיר של וושינגטון פוסט לעניינים בינלאומיים.

בקהיר הכריז פוטין על חידוש הטיסות הישירות מרוסיה למצרים, בפעם הראשונה מאז הפיגוע בשנת 2015 בו הופל מטוס נוסעים רוסי. השיחות עם נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, נסובו סביב חתימה על חוזה להקמת כור גרעיני בהיקף של 30 מיליארד דולר. כמו-כן, השניים דיברו על האפשרות שחיל-האוויר הרוסי ישתמש בבסיסים במצרים.

באנקרה נפגש פוטין עם הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, פגישה שמינית בשנה זו. זוהי עדות נוספת לשיפור המשמעותי של היחסים בין המדינות מאז ההתנקשות בחייו של שגריר רוסיה בטורקיה, ושנתיים לאחר שטורקיה יירטה מטוס קרב רוסי. ארדואן ובעלי בריתו הגיעו להבנה שרוסיה איגפה אותם בכל הקשור לסוריה, ובכל מקרה בטורקיה נלהבים מהממשל הרוסי יותר מאשר מהממשל האמריקני.

ביקורו של פוטין בסוריה היה הראשון במדינה, מאז תחילת ההתערבות הרוסית במלחמת האזרחים בה. פוטין נפגש עם הנשיא בשאר אסד, הכריז על ניצחון על ארגון דאעש ועל תחילת הסגת חלק ניכר מהכוחות הרוסיים מהמדינה. ישנה מידה מסוימת של סקפטיות בשאלה מהו בדיוק "חלק ניכר" מהכוחות הרוסיים שיחזרו הביתה. נכון לעכשיו, רוסיה יכולה לשמוח על הצלחת מעורבותה בסוריה, למרות שרבים חשבו שהיא נכנסת לביצה. שנתיים מאז תחילת המעורבות הצבאית, פוטין הוכיח שרוסיה עומדת לצד בעלות בריתה, והיא יכולה להקרין כוח הרבה מעבר למזרח אירופה. הדבר נובע בין היתר מצמצום פעילותה של ארה"ב באזור.

הממשלים האמריקנים האחרונים ניסו לייצר מדיניות כלפי המזרח התיכון, אך היה זה ממשל אובמה, בשל חוסר העניין שלו באזור, אשר פתח הזדמנויות לפעולה עבור רוסיה. גם הממשל הנוכחי לא חף מבעיות, בשל היותו פרו-רוסי. למרות הזכרתו את המורשת המלחמתית האמריקנית באזור והרצון להימנע ממנה, היה זה טראמפ שהפציץ בסוריה לאחר שמשטר אסד השתמש בנשק כימי. מאז, ממשל טראמפ כמעט ולא מתעניין בסוריה, למעט המשך מדיניות ממשל אובמה במלחמה נגד דאעש וכן מדיניות טראמפ להפסקת התמיכה במורדים המתונים בסוריה.

הכרזותיו האחרונות של טראמפ לא עוזרות לנושא. בביקורו באנקרה, גם פוטין הביע את מורת רוחו מהכרזתו של טראמפ על ירושלים כבירת ישראל. לדבריו, הכרזה זו לא מסייעת ליישוב האזור ולמעשה מערערת אותו עוד יותר.

בסקר שנערך השנה בקרב אנשים ממספר מדינות נמצא, כי 64% מהם חושבים שהשפעתה של רוסיה במזרח התיכון גדלה בהשוואה לעשור הקודם. תפיסה זו תתרחב בחודשים הקרובים, כאשר שחקנים רבים רואים את רוסיה כגורם כוח מאזן, בעוד שהמהלכים הלא-יציבים של ממשל טראמפ רק יאיצו את ירידת השפעת ארה"ב ועליית השפעת רוסיה. ההערכה היא שרוסיה לא מעוניינת במלחמה קרה חדשה, אך היא תנצל את ההזדמנות להרחיב את השפעתה במזרח התיכון ולהציב עצמה מחדש כמעצמת-על. במסגרת מאמצים אלו רוסיה תייצא אנרגיה גרעינית, כמו במקרה של מצרים, ותסייע בפיתוח הפקת הגז הטבעי בים התיכון.

לרוסיה יש אסטרטגיה, והיא מבצעת אותה באמצעות מדיניות נכונה וממוקדת - קובע ת'רור. מדיניות זו חיזקה את מעמדה מול מדינות רבות במזרח התיכון. מנגד, המעורבות האמריקנית הפכה למהלכים טקטיים בלבד במקרה הטוב, או להתמודדות עם איומים נקודתיים במקרה הרע, תוך התעלמות מהאיומים האמיתיים שיכולים להשפיע על ארה"ב.