פרסום דבר ביקור המשלחת הבחריינית בישראל ובירושלים המזרחית במיוחד באמצע המשבר הגדול בעקבות הכרזת הנשיא טראמפ על ירושלים כבירת ישראל, יצר הלם גדול בקרב הפלשתינים. הנה, מדינה מהמפרץ ששמה בחריין נוקטת בצעד שמתפרש כתחילת נורמליזציה עם ישראל דווקא בעת שהעולם הערבי והאיסלאמי רוחש וגועש בעקבות הכרזת הנשיא טראמפ ולפני שנחתם הסכם מדיני בין הרש"פ לישראל.
יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס התרוצץ בימים האחרונים על ציר רמאללה-רבת-עמון-קהיר לפגישות עם עבדאללה
מלך ירדן והנשיא המצרי א-סיסי כדי לטכס עצה כיצד להתמודד על הכרזת הנשיא טראמפ על ירושלים, העולם הערבי והאיסלאמי חטף סטירת לחי מצלצלת מהנשיא האמריקני שהוא לא ציפה לה ועכשיו הוא מנסה להתאושש מההלם הראשוני.
בחלל האוויר מתרוצצים רעיונות על כינוס ועידת חרום ערבית דחופה בירדן, שהינה האפוטרופוס של המקומות הקדושים בירושלים, אך לפלשתינים בשטחים אין תקוות רבות גם אם תתקיים הוועידה.
הלכי הרוח בקרב הציבור הפלשתיני הם כי מדינות ערב "מכרו" את הפלשתינים למען האינטרסים שלהן ועבור סיוע אמריקני ישראל למלחמה בדאעש וההתמודדות עם הסכנה הגוברת והולכת מצדה של אירן. מה שמעניין את השליטים הערבים הוא השמירה על כסאותיהם בשלטון ולא גורלם של הפלשתינים או עתיד ירושלים. בעקבות הכרזת הנשיא טראמפ, לא דרשה אף מדינה ערבית כי השגריר האמריקני בשטחה יחזור מייד לארצו, אף מדינה ערבית לא ניתקה או השעתה את קשריה עם וושינגטון ולא ננקט שום צעד מעשי נגד ארצות הברית.
מדינות ערב הסתפקו בפרסום גינויים להכרזתו של הנשיא טראמפ בנושא ירושלים וגם אזהרות כי מדובר ב"מהלך מסוכן", אולם בפועל, מדינות ערב טומנות ראשן בחול וממתינות שגל המחאה העממי ברחבי העולם הערבי ירגע ויחלוף.
יאסר ערפאת בוודאי מתהפך בקברו, הסיסמה שהוא טבע "מיליונים של שהידים צועדים לירושלים" נעלמה כלא הייתה.
גל ההפגנות בשטחים נחלש ומדינות ערב מתקשות לגבש החלטות בעלות "שיניים" כתגובת נגד להכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל. ברחוב הפלשתיני וברחוב הערבי שואלים מדוע לא יזמו מדינות ערב פניה למועצת הביטחון של האו"ם לשם קבלת החלטה הפוכה להכרזתו של טראמפ בנושא ירושלים ומדוע לא הכריזו על חרם ערבי על סחורות ומוצרים אמריקנים. התשובות שניתנות הן מגומגמות ובלתי מספקות.
נראה כי הנשיא טראמפ חישב היטב את מהלכיו והעריך מראש את רפיסות וחוסר האונים של העולם הערבי שטוב מאוד בסיסמאות מתלהמות וחלש מאוד במעשים בשטח. הרפיסות הערבית הזו נמשכת כבר כמה עשורים ושום מנהיג ערבי לא קם ועושה מעשה, כולם מתחנפים ומלקקים לוושינגטון.
המשטרים הערבים מאפשרים לרחוב במדינותיהן להוציא את הזעם בעקבות הכרזת הנשיא טראמפ ו"לשחרר קיטור" אולם לא מעבר לכך, מנגנוני הביטחון הערביים שומרים על השגרירויות הזרות וכל המתקנים של המערב, ובמיוחד של ארה"ב, מחשש לפגיעה בהם.
לארצות הברית יש מספיק אינטרסים במזרח התיכון שניתן לפגוע בהם, אבל נראה שהמגמה של מנהיגי ערב היא לחזור ולשלוט במהירות במצב הביטחוני כדי לשמור על יציבות ורגיעה במזרח התיכון.
ארצות הברית וישראל הצליחו להשיג הישג מדיני חשוב לקראת חידוש התהליך המדיני, הנשיא טראמפ עמד בהבטחות הבחירות שלו והוא למעשה מממש את החלטת הקונגרס מ-1995 שקבעה כי ירושלים היא בירת ישראל ויש להעביר את השגרירות מתל אביב לירושלים.
דווקא טורקיה, שאיננה מדינה ערבית אלא מוסלמית, נכנסה לוואקום הזה של המשבר במנהיגות הערבית וניצלה אותו לטובתה, לנשיא טורקיה
ארדואן יש שאיפות להתבלט כמנהיג מוסלמי חזק בקנה מידה עולמי. ארדואן תוקף את ארה"ב ואת ישראל ומאשים כי ישראל היא מדינת טרור הרוצחת צעירים וילדים פלשתינים, אבל גם הוא בינתיים רק משמיע איומים ולא נקט עד כה שום צעדים כלפי ארה"ב או ישראל.
התגובה של מצרים וסעודיה להכרזת הנשיא טראמפ היא מאופקת, הן רוצות ל"שמור על התינוק ולא לשפוך אותו עם המים", פשוט להמתין לרגע המתאים כדי לגשר בין מחמוד עבאס לבין הנשיא טראמפ ולהביא לחידוש התהליך המדיני באמצעות "עסקת המאה" שמגבש הממשל.
בשורה התחתונה, העולם הערבי נוהג כמנהגו, הוא אדיש לבעיה הפלשתינית ואצל תושבי השטחים מתחזקת התחושה כי עליהם לדאוג לאינטרסים שלהם ולא לסמוך על מדינות ערב.
לכן, יש לצפות לתגובות פלשתיניות זועמות הרבה יותר מהתגובות הערביות, תושבי השטחים מבינים כי גורלם נתון רק בידיהם והם מחפשים את ההנהגה הנכונה שתוביל אותם במאבקם בחוכמה ובמינימום של טעויות.
