נסיון החיים מלמד שההיסטוריה אכן חוזרת. אבל מעצבי מדיניות נוטים להקריב לקחי היסטוריה ארוכי-טווח על מזבח נוחיות קצרת-טווח, פשטנות והרהורי-לב. לקחי תוכנית החלוקה מ-1947 מקבלים סימוכין שיטתי בשבעים השנים שחלפו, ומשפיעים על הביטחון הלאומי ב-2017.
לקח 1. יסודות היחס המיוחד של ארה"ב למדינה היהודית לא הונחו על-ידי הממסד הפוליטי בוושינגטון, אלא על-ידי הציבור האמריקני מאז הגעת הספינה הראשונה, ה
"מייפלאואר", ב-1620. ב-1947 התנגדו מזכיר המדינה ויועציו הבכירים, בנחרצות, להקמת מדינה יהודית, אבל סקר
"גאלופ" מ-29 לאוקטובר 1947 תיעד תמיכה סוחפת בתוכנית החלוקה: 10%:65%. ב-14 למאי 1948 אמר איש הרדיו האמריקני
המיתולוגי, לואל תומאס, למאזיניו: "ביום הקמת המדינה היהודית מדפדפים האמריקנים בדפי התנ"ך כמקור מוסמך".
לקח 2. עמידה בלחץ אמריקני פוגעת בפופולריות מיידית, אך מקדמת הערכה אסטרטגית ארוכת-טווח. לדוגמה, קרנו של בן-גוריון עלתה, בעיני ארה"ב, בגלל שהדף את לחץ מזכיר המדינה הגנרל ג'ורג' מרשל, גיבור מלחמת העולם השנייה, להימנע מהכרזת עצמאות, לסגת מ"כיבושי הנגב" ולהימנע מסיפוח ובנייה בירושלים המערבית.
לקח 3. התנגדות ערבית אלימה להחלטת החלוקה - כולל הערבים מערבית לירדן - הבהירה ששורש הסכסוך הערבי-ישראלי אינו העניין הפלשתיני, התנחלויות, איחוד ירושלים או גודלה של ישראל, אלא קיום מדינה יהודית על אדמה שנועדה, כביכול, בצו אלוהי רק ל"מאמינים".
לקח 4. ב-1947-48 נחשף
המשקל המשני של העניין הפלשתיני בעיני מנהיגי ערב, חרף תמיכתם הסוחפת המילולית, אך לאור היעדר תמיכה מעשית. לכן לא העבירו מצרים, ירדן וסוריה לפלשתינים את עזה, יו"ש ואל-חאמה שנכבשו ב-1948. ב-1949 הוקם "המדור הפלשתיני" בליגה הערבית, אך בוטל ב-1951-52. מלחמות ערב-ישראל לא פרצו עקב העניין הפלשתיני, ואף עימות צבאי ישראלי מול הפלשתינים לא התרחב למלחמה מול מדינות ערב.
לקח 5. שברירות וזמניות הסכמים בינלאומיים הובהרה כאשר החלטת החלוקה הופרה באופן צבאי ובוטה על-ידי הערבים, כולל הערבים מערבית לירדן. אבל האו"ם, ובמיוחד חברות מועצת הביטחון, לא פעלו צבאית לבלימת המתקפה הערבית, הצבאית והמדינית, לחיסול המדינה היהודית.
לקח 6. אין לבסס ביטחון לאומי על הסכמים וערבויות בינלאומיים - שמימושם תלוי באינטרסים זמניים של מדינות זרות ולא של ישראל - אלא על גבולות ביטחון עמידים בפני הפרה צבאית, מסיבית ובלתי צפויה, ללא סיוע בינלאומי. ב-1947-48 מכרה בריטניה נשק למדינות ערב, בעוד ארה"ב הפעילה אמברגו צבאי על ישראל והערבים. כך העניקה ארה"ב פרס לתוקפנות על-ידי התייחסות זהה לתוקפן ולקורבן-המיועד.
לקח 7. "נביאי הזעם הדמוגרפים" טועים ומטעים. ב-1947 דחה בן-גוריון את הערכת הממסד הדמוגרפי לאובדן מהיר של הרוב היהודי שהיה רק 55% בתחום החלוקה. בן-גוריון פעל ליצירת גלי-עלייה ולהגברת הפריון היהודי. ואכן, ב-2017 הרוב היהודי בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק" הוא 66% ובמגמת
שיפור, לעומת 39% ב-1947.
מעצבי-מדיניות המקריבים לקחי-עבר על מזבח נוחיות והרהורי-לב חוזרים על שגיאות העבר, ודנים את האזרחים למחיר הרה-אסון.
