כחלון נטו על חשבוננו

זה נראה לנו ברור מאליו שחנוכה מגיע. זה נראה לנו ברור מאליו שיש לנו נרות וחנוכייה. שיש מסיבות בגן ויש הצגה בכל אולם.

ביום ג' (5 לדצמבר 2017) חיכיתי, בשעת צהריים, בתחנת האוטובוסים המרכזית בחדרה לאוטובוס מספר 64, זה הנוסע לבקה אל ג'רבייה. הייתי בדרכי לפגישה יהודית-ערבית שיזם שר לשעבר בממשלת ישראל, ראלב מג'דלה, ממפלגת העבודה. בעמדי בתחנה פנה אלי אזרח ערבי מבקה אל ג'רבייה ושאלני לאן פני מועדות, משעניתי לו כי אני נוסע לבקה אל ג'רבייה עלה על פניו חיוך רחב של שמחה. ואז הוא שאלני את מי אני אמור לבקר שם. השבתי כי פני מועדות לפגוש את מר מג'דלה. האיש מיד שמח לקראתי והזדהה כחברו של מג'דלה, ואף כאחיינו. בדרך עצמה צלצלתי לשר לשעבר כדי שינחה אותי היכן לרדת בכפרו, ואילו האזרח שלצידי ביקש גם הוא לשוחח עימו. לאחר כמה שניות הבטיח לי האיש כי ייקח אותי היישר למשרדו של מג'לה ויחכה איתי עד שהשר לשעבר יגיע. ואמנם כך היה. תוך ציפייה למר מג'דלה שוחחתי עם האיש - תושב בקה אל ג'רבייה העובד כבר עשרות שנים בחדרה הסמוכה, והשיחה עברה גם לנושא קווי הרכבות בישראל. הלה דווקא לא התרעם על כך שעד היום תחנת הרכבת היחידה בסקטור הערבי היא של העיירה רהט בדרום (וגם זאת בזכות קרבתה לישוב היהודי להבים...) ורק קיווה כי בקרוב תוקם גם תחנת רכבת בעיר ערבית. האיש הבין את סדר העדיפויות במדינה, ולאורך כל השיחה שמעתי ממנו את המושגים "המדינה שלנו" ו"הממשלה שלנו". בכלל, בהגיענו לבקה ובהסתובבנו שם, עם עוד כמה אנשי מרכז פוליטיים יהודים, לא הייתה שם שום תכונה מוזרה לגבינו. ה"עסקים היו כרגיל".

על משקל המשפט של כחלון... "תזכרו את המילה.. נטו בחירות", זה בדיוק תהיה התוצאה המעשית של ההוזלות האחרונות במיסי הקנייה על מוצרים שונים, שהרי האם משהו רציני אכן חושב שההוזלה תגולגל במלואה לצרכן?

נסיון החיים מלמד שההיסטוריה אכן חוזרת. אבל מעצבי מדיניות נוטים להקריב לקחי היסטוריה ארוכי-טווח על מזבח נוחיות קצרת-טווח, פשטנות והרהורי-לב. לקחי תוכנית החלוקה מ-1947 מקבלים סימוכין שיטתי בשבעים השנים שחלפו, ומשפיעים על הביטחון הלאומי ב-2017.

ברק הוא אחד האנשים המוכרים במקומותינו, שזה זמן רב לא עשה דבר ממשי לטובת מדינת ישראל, אך עשה רבות לביתו. עתה הוא מנסה להתחזות שוב למושיעה הגדול, תוך הסתמכות על "הנחת הזיכרון הציבורי הקצר". אלמלא היה הדבר עצוב, היה משעשע למדי. האיש חוזר להתהדר באוסף "הברזלים" שעיטרו את מדיו בתקופת שירותו הצבאי, אשר החלק החשוב בהם הוענק לו בצדק בימי "הסיירת". את האחרים קיבל בעיקר בהשראת רבין, שטעה לראות בו מושיע לאומי, בעיקר מפני שהיה קצין קרבי מעולה בימיו הצעירים. את האמת לגבי יכולותיו הפוליטיות והמנהיגותיות הלאומיות ראינו לאחר שהפך לפוליטיקאי והיה לראש ממשלה שתקופת כהונתו היא הקצרה בתולדות ישראל. ככזה הצטייר כמניפולטור, כמספר סיפורים, כהרפתקן, נמהר הבורח מאחריות וכמי שביצע את המהלך המטופש של הבריחה מלבנון, 2000, תוך הפקרת השטח לחיזבאללה והפקרת צד"ל.