פרשת "מקץ" חידדה לי את מה שכולנו יודעים - שאף אחד מאתנו לא התחתן עם יצור מושלם. במהלך החיים המשותפים, ובעיקר בהתחלה, נוכחנו לגלות כל מיני נקודות שונות בבן/בת הזוג שלא שמנו לב אליהן לפני החתונה, וגם אם שמנו לב אליהן, היינו בטוחים שמהר מאוד נצליח לעבוד עליהן ביחד ולשנות את המצב. אך מה קורה כאשר עוברים כמה ימים ושום דבר לא משתנה, וכשהימים הופכים לשבעות, והם לחודשים ואולי אפילו שנים? מה אז עושים?

בסוף הפרשה הקודמת קראנו על העלילה השפלה שהעלילה אשת פוטיפר על יוסף, בעלה הכעוס זרק את יוסף לבית הסוהר ושם פגש יוסף בשר המשקים ושר האופים של המלך פרעה. שניהם חולמים חלומות ויוסף פותר אותם בדיוק רב, כפתרונו של יוסף שר האופים נתלה ושר המשקים חוזר לתפקידו. שביב של תקווה מבליח לחייו של יוסף - יש לו שגריר בבית המלך. הוא מבקש משר המשקים שימליץ עליו בפני המלך, ומחכה לישועה שתגיע.

אך משום מה הכל מתעכב, חולפות להן שנתיים ושום דבר לא קורה. רק אז, פתאום, נזכר שר המשקים ביוסף ומספר עליו לפרעה שמוציא אותו מהכלא. יוסף תקוע בכלא המצרי סתם, אך למרות הכל הוא מצליח לשמור על שלוות נפש. הוא מבין שיש דברים שלא נמצאים תחת שליטתו, ולכן הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות הוא להרפות.

גם אנחנו חייבים ללמוד להרפות. במקום לנסות לשנות את בן/בת הזוג תוך כדי שאנחנו סוחטים את עצבינו בהמתנה, עלינו לסגל לעצמנו ביטחון פנימי ולהירגע. לא מדובר בבריחה מהמציאות, אלא בסה"כ לא לבזבז אנרגיה מיותרת. יש תהליכים שצריכים להבשיל, יכול להיות שהשינוי יגיע בהמשך, מה שצריך לקרות יקרה. ובינתיים, בואו ננשום עמוק ונרגע.