לכל מובטל שיעור האבטלה הוא 100% - אמר בצדק פרנקלין דלאנו רוזוולט. לכל אחד מעובדיה המפוטרים של חברת טבע, מדובר במשבר אישי קשה ביותר - וספק רב אם יצליחו להתאושש ממנו, במיוחד באיזורי הפריפריה. המשבר בחברה הוא גם בעיה של כל אחד מאיתנו: המניה המובילה בבורסה בתל אביב נמצאת בכל תיק השקעות, בכל קרן פנסיה, בכל קופת גמל, והיא משפיעה על המניות האחרות ועל המדדים. המשבר הזה מעורר הרבה מאוד שאלות ועוד יותר מזה - טענות.
אלא שאין זה אומר שהדיון צריך להיות פופוליסטי, ושהאשמות יכולות לבוא במקום עובדות. בשורות הבאות אני מבקש לעמוד על כמה נקודות משמעותיות שנדחקו לשוליים בימים האחרונים. מטרתם של הדברים אינה לומר מי צודק ומי לא; קרוב לוודאי שבמקרה הזה כמעט כולם צודקים וכולם נפגעים.
גלובליזציה. טבע היא חברה רב-לאומית, שרוב פעילותה בחו"ל - גם הייצור וגם המכירות. ישראל כבר מזמן קטנה על טבע, במובן החיובי של המילה. היה זה השוק הבינלאומי שהזניק את החברה למעמדה המוביל, וזהו השוק הבינלאומי שגורם לנפילתה. עובדי טבע בישראל נהנו מהצלחותיה בחו"ל: זה מה שסיפק תעסוקה לאנשי המחקר והפיתוח, זה מה שסיפק תעסוקה לאנשי המטה, זה מה שאפשר להחזיק מפעלים בלתי רווחיים. כעת התמונה התהפכה - וגם ההשלכות התהפכו.
אי-אפשר לבוא ולטעון שהעובדים בישראל משלמים את מחירן של עסקות כושלות בחו"ל. זה אולי נכון מבחינה עובדתית צרה, אבל מתעלם לחלוטין מן התמונה הכוללת. העובדים בישראל קצרו את פירות מכירות הקופקסון בארה"ב - ועכשיו הם נאלצים להתמודד עם כניסתן של התרופות הגנריות המתחרות. העובדים בישראל הרוויחו מהעסקות המוצלחות - ועכשיו הם נאלצים לספוג את מחירן של אלו שנכשלו. כך עובדת חברה רב-לאומית, ואם טבע לא הייתה חברה רב-לאומית - היא לא הייתה מעסיקה מלכתחילה אלפי עובדים בישראל הקטנה והמרוחקת.
ציונות. מדברים על החזון של מייסדי טבע, על כך שהם מתהפכים בקברותיהם. אלא שבעולם העסקי מקומן של האידיאולוגיה והנוסטלגיה הוא לכל היותר בשוליים. חברת נפט יכולה וחייבת להשקיע במניעת זיהום אוויר, אבל מנכ"ל שיסגור אותה לחלוטין משיקולים סביבתיים ימעל בתפקידו. כנ"ל לגבי טבע: היא לא רשאית להותיר מפעלים ועובדים בישראל רק משיקולים של ציונות והיסטוריה - למרות שדומה שעד היום היא בהחלט עשתה זאת, אבל מגיעה נקודה בה הדבר שוב אינו אפשרי. מפעלים שמפסידים ועובדים שאין אפשרות להעסיק - אינם יכולים להיוותר על-כנם, עם כל הכאב הכרוך בכך.
הטבות מס. זהו הנושא החביב ביותר על הצעקנים בשתי היממות האחרונות: טבע קיבלה הטבות ב-22 מיליארד דולר ועכשיו היא מפטרת אלפי עובדים. מדהים כמה טעויות אפשר לדחוס לתוך משפט אחד וכמה טענות אפשר להעלות בלי לבדוק אפילו אחת מהן. אז ככה:
- הטבות המס לא היו במזומן אלא בסכומים שטבע לא שילמה. כלומר: המדינה לא הוציאה מכיסה אף אגורה אחת, אלא ויתרה על הכנסות.
- הטבות המס ניתנו על-פי חוק עידוד השקעות הון והיו מותנות בכך שטבע תעמוד ביעדים שהציבה. צריך לבדוק בצורה פרטנית ומדוקדקת האם היא עמדה בהתחייבויותיה, שיכלו להיות בתחום התעסוקה, בתחום הייצוא או בתחום הקמת המפעלים. אם היא לא עמדה בהן - חובה לתבוע ממנה שתחזיר את ההטבות. אם היא כן עמדה בהן - אי-אפשר לבוא אליה בטענות והמדינה קיבלה את התמורה בעד אותן הטבות.
- במציאות העולמית הנוכחית, לא ניתן להימנע ממתן הטבות מס. חברות רב-לאומית יכולות להשקיע בשורה של מדינות שכולן מתחרות על השקעות אלו, כאשר משטר המס הוא שיקול מרכזי בהחלטות העסקיות. אם טבע לא הייתה מקבלת הטבות בישראל, היא הייתה מקימה מפעלים באירלנד, בהודו או במקומות אחרים. לכך צריך להוסיף את חוסר היציבות הגיאופוליטי בישראל, מה שמחייב אותנו לתת לחברות זרות תמריץ גבוה במיוחד לבוא לכאן. וכמו שכבר כתבתי, הציונות אינה שיקול מספיק.
- הטבות המס שקיבלה טבע יצרו הכנסות רבות אחרות שעליהן שולם מס מלא. היא שכרה עובדים ששילמו מס, היא העסיקה קבלנים ונותני שירותים ששילמו מס, היא סיפקה פרנסה לעסקים סביב מפעליה ששילמו מס, מפעליה שילמו ארנונות והיטלים. בדיקה מעמיקה של התועלת שבאותן הטבות חייבת להביא בחשבון גם נתונים אלו, וקרוב לוודאי שהיא תעלה שההטבות השתלמו למדינה ובגדול.
המנהלים. המנהלים שקיבלו החלטות כושלות כבר אינם בטבע. אפשר להתרעם בצדק על חבילות השכר המפנקות ומצנחי הזהב הנדיבים שקיבלו, אבל זה לא רלוונטי עכשיו; התנאים הללו אושרו בזמן אמת בידי בעלי המניות (ותכף נדבר עליהם). נגד אותם מנהלים גם יש בקשות לתביעות ייצוגיות ענקיות בשל כשליהם, ואם בית המשפט ימצא לנכון - הם יחזירו הרבה מאוד כסף.
גם המנכ"ל הנוכחי,
קאר שולץ, מקבל מיליוני דולרים - אבל איזה תמריץ אחר יכול להביא מנהל רציני ומנוסה לחברה השקועה במשבר עמוק? נכון, אין סיבה לתת לו מכונית יגואר, והמנהלים כולם חייבים לתת דוגמה אישית (ולא מאוחר לעשות זאת) - אך מדובר בסופו של יום בפירורים שלא ישנו דבר בתמונת המקרו של החברה. חוץ מזה, אף מנהל אינו אוהב לפטר; כל מנהל רוצה לעמוד בראש חברה כמה שיותר גדולה.
בעלי המניות. בטבע - כמו ברוב החברות הגדולות בעולם ובמיוחד בארה"ב - אין גרעין שליטה. בעלת המניות הגדולה ביותר בה היא חברת התרופות אלרג'ן, שמחזיקה ב-9.9% שקיבלה במסגרת עסקה בה רכשה טבע את החטיבה הגנרית שלה. שתי קרנות השקעות - פידליטי מנג'מנט וקפיטל ריסרץ' - מחזיקות ב-6.5% וב-5.8% בהתאמה. זה אומר, שההנהלה יכולה לעשות במידה רבה ככל העולה על רוחה, ושהחברה גם פגיעה לנסיונות השתלטות. מכאן האחריות הרבה המוטלת על ההנהלה ועל הדירקטוריון, ומכאן הזכות לבוא אליהם בדרישות ובטענות, ומכאן גם שייתכן שיש מקום להטיל עליהם אחריות יתרה במסגרת אותם הליכים ייצוגיים.
זו גם נקודה משמעותית למחשבה כאשר מדברים על מבנה השליטה בחברות הישראליות ועל האפשרות של הימנעות מיצירת גרעיני שליטה (למשל בבנקים). בעלי שליטה עלולים לפעול בניגוד לטובת החברה, אבל ברור מי בעל הבית ומי אמור לשלוח את ידו אל הכיס. כאשר הבעלות היא עלומה ומחולקת לשברירי אחוזים, התוצאה עלולה להיות מה שאנחנו רואים כעת בטבע.
הממשלה. ממשלת ישראל אינה רשאית להתערב בהחלטותיה של טבע. הטבות המס לא הפכו את הממשלה לבעלת מניות או לחברת דירקטוריון. מדובר בשוק חופשי, לא במשק קומוניסטי. המדינה כן צריכה לבחון מה היא יכולה לעשות מבחינת טובת המשק והעובדים המפוטרים. גם כאן השיקול המרכזי צריך להיות כלכלי: כמה הכנסות ממיסים (מדינתיים ומקומיים) יאבדו אם המפעלים ייסגרו וכמה דמי אבטלה יהיה צורך לשלם לעובדים. לכן, המדינה יכולה להציע סיוע נקודתי שיותנה בביצועיה של החברה. למשל: כך וכך שקלים אם תמשיכו להעסיק X עובדים ל-Y שנים, באופן בו המדינה תמשיך לקבל הכנסות ממיסים ותחסוך תשלומים של הביטוח הלאומי.
ההסתדרות. היה ברור שאבי ניסנקורן לא יפספס את ההזדמנות, ובדיוק בזמן למהדורות החדשות המרכזיות הודיע על שביתה כללית במשק ביום ראשון. ייתכן מאוד שהשביתה הזאת איננה חוקית: מה עניין הרכבת לטבע, ומה הקשר בין חברות ממשלתיות לחברה פרטית? אבל איש לא יגיד דבר, כי השיח הפופוליסטי נוטה כולו בכיוון אחד. ההסתדרות חייבת להפיק את הלקחים ממשברים קודמים: ניסיון למנוע פיטורים של חלק מן העובדים עלול להוביל לפיטורים של רבים אחרים; חברות לא יכולות להפסיד לאורך זמן.
