ה"מה יפית" של איימן עודה

ביקורו של איימן עודה, איש ה"רשימה הערבית המשותפת", בניחום האבלים אצל בני משפחת הרב שטיינמן הפתיע לא מעטים. למעשה האווירה הלאומנית הקלוקלת בארץ הפכה כל ביקור של ערבי אצל יהודים דתיים, או כל ביקור של יהודי דתי אצל ערבים, ל"סנסציה" אבל עד הקמת המדינה ו"שדרוג" החרדים לאגף הימני של המפה הציונית, הרי שביקורים כאלה לא היו בבחינת פלא. נהפוך הוא, אלה היו הביקורים הסטנדרטיים ביותר. הרחוב הדתי והחרדי, על רבניו, נהג לנחם באבלי הערבים והדרוזים וכך גם להפך. מהבחינה הזו איימן עודה שבר סטריאוטיפ היסטורי והיסטרי מסוים. אבל אם איימן עודה היה חושב באמת לעומק הוא היה שומר את הביקור שלו לפעם אחרת. וזאת משום שלוש סיבות מכריעות.

ראשית דבר, דמותו של המנהיג הליטאי היה לראשונה בגדר של מחלוקת בעולם החרדי בכלל, ואפילו זה הליטאי. מותם של הרב שך והרב אלישיב, שקדמו במנהיגותם לרב שטיינמן, היה קונצנזואלי ביהדות החרדית. מוסכמה בעל-פה היא זו שהערבים אינם מתערבים במחלוקות הפנימיות אצל יהודים, ובמיוחד בתוך היהדות החרדית, מחלוקות שאין להן ממש עם הרחוב הערבי. וכך גם להפך. ה"פלג הירושלמי" וחסידות סאטמר היו ברי הפלוגתא של הרב שטיינמן. איימן עודה, שאיננו מבין את מפת החברה החרדית, רצה להיות פופולרי וחלק מ"קונצנזוס" ההלל שמתרחש סביב הרב שניימן, ופסע אליו בעיניים עצומות תוך גרימת עוול פוליטי למלחמות חרדים הרחוקים מן הלאומנות הישראלית, ואף נלחמים בה, כמו חסידות סאטמר. הנקודה השנייה נגזרת מן הנקודה הראשונה. חסידות סאטמר הכירה במדינה פלשתינית באופן ברור ורשמי, בביקורו של אבו מאזן באו"ם, ויצאה על כך בהודעה רשמית. האדמו"ר מסאטמר יצא כנגד ההתנחלויות, ועוד בימי מלחמת "צוק איתן". לעומת זאת הרי ש"יהדות התורה", ובכללה גם "דגל התורה", שהרב שטיינמן היה הראש שלה, שותפה קבועה לכל ממשלות הימין ולכל דחיקת החרדים לאגף הלאומני. והסיבה השלישית שביקורו של עודה עורר הרמת גבות ברחוב הערבי, הייתה בעובדה שהרב שטיינמן הפך לסמל של גיוס החרדים לצבא ושל הקמת הנח"ל החרדי" לשם כך. דהיינו, הוא למעשה האיש שמחייל את החרדים ומכניסם לעימות פיזי עם הערבים בעוד שמתנגדיו מה"פלג הירושלמי" ומחסידות סאטמר מנסים למנוע זאת. ומה עושה איימן עודה? הוא הולך לנחם ולהלל את האיש שנתן נשק בידי החרדים נגד אחיו הערבים!

השקפה והיועצים היהודים שבשמאל האנטי דתי

צעדו של איימן עודה הינו חלק בלתי נפרד מהיותו בעל השקפה ליבראלית-שמאלית אנטי דתית, שמאחוריו עומדים אלה היהודים האנטי דתיים שמחפשים ברחוב הדתי והחרדי את המשת"פים שלהם כדי להוריד את רמת היהדות. כשבשמאל הציוני הזה (וגם חלק מאנשי חד"ש...) מגיעים לקונפליקט שבין זכויות הערבים והשלום לבין תמיכה בגורמים לאומנים יהודיים בעלי קו אנטי דתי, הרי שהם בוחרים באפשרות השנייה. כך למשל אנשי מר"צ היו מוכנים לתמוך בעבר ברב הלאומני שמואל אליהו מצפת ל"רבה של ירושלים" רק משום ביקורו בבית התועבה בעיר, ובגלל התנגדותו למחאת דתיים וחרדים נגד מצעדי התועבה. כך למשל מתאחדים לא פעם אנשי מר"צ והכיפות הסרוגות נגד החרדים כשלמר"צ לא איכפת שהחרדים מתונים יותר בעניינים מדיניים ול"סרוגים" לא איכפת שאנשי מר"צ הם רדיקליים נגד דת ישראל. זליגת ההשקפה הזו חדרה גם לחלק מיהודי חד"ש, במיוחד לדור הצעיר יותר, וח"כ חינין הוא ממרימי הדגל הזה. ה"יועצים" הללו - מהשמאל הציוני, הם אלה שכנראה יעצו לאיימן עודה לנחם את משפחת האיש שעשה הכל כדי שהחרדים יהיו חלק מה"קונצנזוס" הציוני וה"מתון" וישתלבו באקדמיות הכפרניות וימרידו את הנשים החרדיות נגד ה"שולחן ערוך" היהודי וכך בדור הבא אולי יראו פחות חרדים. זוהי תקוותם של שונאי דת ישראל מהשמאל, להילחם נגד העלייה בדמוגרפיה החרדית. נראה שלאיימן עודה, שהאיחוד שלו עם שאר חלקי ה"רשימה הערבית המשותפת" ניכפה עליו בגלל ליברמן, יש צדדים משותפים אנטי דתיים ברחוב המוסלמי, המאחדים אותו עם אנשי השמאל היהודים, יותר מראיית הסכנות במי שגייס את החרדים לצבא.

אם אחד כמו איימן עודה היה מנחם בשעתו את משפחת הרב שך - שהאחרון התנגד למגורים בהתנחלויות ולסיפוח י"ם המזרחית והגולן, הרי שבהחלט היה זה צעד עצום וחשוב. לפי מיטב ידיעתי הרי שאיימן עודה לא התייעץ עם איש ברשימתו בפרלמנט הישראלי ופנה ליועצי האחיתופל שלו - אנשי שמאל הזויים ואנטי דתיים שאינם מבינים דבר ביהדות החרדית, אלא מציירים כל רפורמי ופוקר כ"חרדי", על-פי הנוחות הפוליטית שלהם. איימן עודה רחוק מלסמל את הח"כים הערבים-קומוניסטים שהוליכו את מק"י - רק"ח - חד"ש לאורך עשרות שנים, ובראשם תאופיק טובי ובמיוחד תאופיק זייד. הללו היו ח"כים עצמאיים שלא נשלטו על-ידי אנשי בוהמה הזויים יהודים, ומיושבי בתי הקפה. כל זאת בדיוק כמו שח"כ דב חינין, עוד אחד המאוהב ב"קונצנזוס הליבראלי" של הציונות, רחוק מהמנהיגות שגילו בעבר ראשי מפלגתו כמו מאיר וילנר, ולימים גם תמר גוז'נסקי. אפשר לא להסכים להשקפות של הקומוניסטים ההיסטוריים אבל הם היו אנשים עקרוניים ולא מחפשי פרסום וכותרות לשם כותרות. ברגעי האמת של הללו הם היו האחרונים - מכיוון השמאל, ששפטו על-פי קריטריון אנטי דתי יהודי, כאשר נקטו בעמדותיהם הפוליטיות. תאופיק טובי סייע לשמירת בתי עלמין יהודים נגד חיטוטי שכבאי, מאיר וילנר פתח את שערי בריה"מ לשעבר לפני חסידי ברסלב, ועם דרכונים ישראלים, ואילו תמר גוז'נסקי דרשה לא לפגוע בעניים חרדים ולא להפריד בינם לבין העניים האחרים. הם לא היו מנחמים את משפחת הרב שטיינמן, ולא משום היותם קומוניסטים, אלא כדי לא להתערב במחלוקת פוליטית ברחוב החרדי, ועוד כשהנפטר היה ממרימי דגל גיוס החרדים לצבא, שמפלגתו היא "חותמת הגומי" לכל פרובוקציה של חוקי הימין ושל מעלליו של ליברמן.