צודק ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו כאשר הוא מצהיר בכינוס בכפר המכביה, כי אין כל משמעות מעשית להמלצות המשטרה וכי הן ישמשו חומר גלם לפרשנים ומגישים חמורי סבר באולפני הטלוויזיה, שידברו על 'המלצות חמורות ביותר, מן החמורות שידעה המדינה'. צודק גם כאשר הוא שואל בלגלוג "אז יהיו המלצות - אז מה?" ומסביר כי "רוב רובן של המלצות המשטרה - למעלה מ-60 אחוזים - מסתיימות בלא כלום. הן פשוט מושלכות לפח. ברוב הפעמים זה מתחיל בכותרות מפוצצות ונגמר בלא כלום".
נתניהו יודע על מה הוא מדבר, כמי שכבר התנסה בחוויה הזו כאשר, בתום חקירתו ב"פרשת עמדי והמתנות" המליצה המשטרה להעמידו לדין ואילו היועץ המשפטי דאז
אליקים רובינשטיין החליט שלא לקבל את המלצות המשטרה. ומכיוון שהסמכות להעמיד לדין נתונה רק בידי היועץ המשפטי לממשלה עדיין הסביבון מסתובב והפור טרם נפל.
אבל נתניהו מתעלם מדבר אחד. מה יקרה אם היועץ המשפטי יחליט שיש מקום להעמיד אותו לדין? סביר להניח שנתניהו יודיע שהוא בחזקת זכאי כל עוד לא הורשע בתהליך משפטי שוודאי יתמשך שנים, ורק אם יורשע בכל הערכאות, כולל הערעור בעליון, הוא ייטול על עצמו את האחריות ויתפטר? כיוון שנתניהו שומר חוק הגיוני להניח שזו תהיה עמדתו. אבל דברים כאלה יהיו ריקים מתוכן, כיוון שבהחלט ייתכן שלפני פסיקה סופית יתקיימו בישראל בחירות. ואם תוצאות הבחירות יעניקו ניצחון לליכוד ולנתניהו, מה יהיה הדין אז? נתניהו יוכל לטעון כי העם החליט וקול העם הוא המחייב.
זה ועוד. מה יקרה אם במערכת המשפטית יוחלט שיש לקיים את ההליך השיפוטי במהירות הבזק, מיום ליום, כדי שיסתיים לפני הבחירות - האמורות להתקיים בעוד שנתיים - אך נתניהו ייצא זכאי או "לא אשם", הרי ברור כי במקרה כזה וודאי שהוא יוכל להמשיך לכהן כראש הממשלה.
כיוון שהמצב לא ברור לחלוטין והסביבון עדיין לא עצר, טוב יעשה נתניהו לעצמו אם יפסיק את ההצגה המתגרה והלגלגנית החוזרת ונשנית על עצמה מול התקשורת, ויקדיש את מרצו וזמנו לניהול ענייני המדינה, כפי שאמר רבי עקיבא "סְיָג לַחָכְמָה - שְׁתִיקָה".
