מחלקת הבג"צים נמצאת, כידוע, בחוד החנית של פרקליטות המדינה. פרקליטי המחלקה מייצגים את המדינה באלפי עתירות לבג"ץ מדי שנה, בנושאים המשפטיים המורכבים ביותר והרגישים ביותר מבחינה ציבורית.
שוויון בנטל, מתווה הגז, נושאי השבת למיניהם, מתווה הכותל, חוק דירה שלישית, מסתננים, החזקת גופות מחבלים, תיקי מאחזים, סוגיות הקשורות לחקירות רגישות, ועוד ועוד.
האתגר המוטל על כתפי הפרקליטים הוא עצום. ראשית, עליהם לייצג את רשויות המדינה - הן את הדרג הנבחר, שקובע את המדיניות, והן את הדרג המקצועי, המיישם אותה. זהו עיקרון יסודי, וכולם פועלים על פיו.
לעיתים, רשויות המדינה חלוקות בינן לבין עצמן, ביחס לסוגיה מושא העתירה. שר אחד סבור כך, בעוד שעמיתו - שר שני - סבור אחרת. ישנם גם מקרים בהם הגורם הממשלתי הרלוונטי איננו יכול או איננו מעוניין לקבל החלטה בנושא העומד לדיון, בשל אילוצים שונים. במקרים הללו, תפקידם של פרקליטי המחלקה חורג מגדרו של עצם הייצוג בפני בג"ץ, והם נדרשים לסייע לדרג המדיני והמקצועי הנוגעים בדבר לגבש עמדה ממשלתית, בת הגנה משפטית.
חשוב להדגיש - מדובר בסיוע לדרג המדיני לגבש את עמדתו, כמובן תוך הקפדה בלתי מתפשרת על עמידה בגבולות החוק. סיוע ותו לא. אנחנו לא נכנסים בנעליו של הדרג המדיני או המקצועי שהוא בעל הסמכות והאחריות, ובוודאי שלא מחליטים במקומו.
בתוך כך, ההחלטה מה ייכתב בתשובת המדינה לבג"ץ, בכדי להגן על עמדת הדרג המדיני ולקדם אותה בצורה הטובה ביותר, היא החלטה מקצועית של פרקליטי מחלקת הבג"צים, ובמקרים רגישים - של פרקליט המדינה, ולעיתים, לא נדירות, גם שלי.
אף גורם בדרג המדיני לא מכתיב לנו את תוכן העמדות המשפטיות שלנו לבג"ץ או אוחז בזכות וטו לגביהן. אף גורם בדרג המדיני גם לא מחזיק בסמכות להכריע, למשל, אם תוגש בקשה לדיון נוסף בתיק פלוני, או בקשה לדחייה או עיכוב ביצוע וכיוצא באלה בתיק אחר.
כמובן, שאנחנו מעודדים את הדרג המדיני ואת הדרג המקצועי במשרדי הממשלה השונים להביע את דעתם ביחס לתשובות שאנו מגישים לבג"ץ, כדי להבטיח שהן אכן משקפות את מלא העובדות הרלוונטיות ואת עמדתם המקצועית, אבל ההחלטה הסופית לגבי תוכן העמדה המשפטית שתוצג בבג"ץ היא שלנו - ושלנו בלבד.
שמירה על האינטרס הציבורי
הדבר מתקשר לתפקיד נוסף של פרקליטי מחלקת הבג"צים, ולמעשה של כל משפטן בשירות הציבורי, הפועל למעשה מכח סמכות היועץ המשפטי לממשלה, הוא התפקיד של שמירה על האינטרס הציבורי וקידום שלטון החוק, שהוגדר כידוע בדוח שמגר כאחד מכובעיו של היועץ המשפטי לממשלה, ויש הסוברים שהוא החשוב בהם.
זהו חלק אינהרנטי מהתפקיד, והוא שמבחין בין פרקליטי מחלקת הבג"צים ומשפטנים ציבוריים בכלל, לבין אחרים. אנחנו גאים בכך.
משמעות הדברים היא שאנחנו נציג בפני בית המשפט את התמונה העובדתית המלאה, גם אם היא איננה נוחה לגופי המדינה המשיבים בעתירה.
משמעות נוספת היא שעמדה של הדרג המדיני, המנוגדת לדין, לא תיוצג על ידנו בבג"ץ. זהו כמובן מקרה חריג שבחריג, שאני צריך לאשר אותו באופן אישי.
בתקופת כהונתי כיועץ המשפטי לממשלה, הדבר אירע עד כה רק ביחס לחוק ההסדרה, אשר לגביו קבענו כי קיימת מניעה חוקתית מקידומו. באותו מקרה, הודענו לממשלה שלא נייצג אותה בבג"ץ, ואישרנו כי תיוצג ע"י עורך דין פרטי.
אני מאוד מקווה שלא יהיו מקרים נוספים מעין אלה בהמשך הקדנציה. אני משקיע מאמצים רבים, בכובעים הייעוציים שאני נושא, כדי למנוע זאת מראש, ועל-פי רוב הדברים גם נושאים פרי. לא אחת, במהלך הדיאלוג שאני, פרקליט המדינה, מנהלת מחלקת הבג"צים והפרקליטים שתחתיה, מנהלים עם דרג מקבלי ההחלטות, אנחנו מצליחים לשכנע ולהביא לטיוב ההחלטות כך שאלה יעמדו בגבולות הדין ויהיו בנות הגנה.
בראש המערכת המורכבת הזו, של הטיפול באלפי עתירות לבג"ץ מדי שנה, בנושאים מורכבים ורגישים, עומדת כאמור מזה 17 שנים, עו"ד אסנת מנדל.
אסנת מילאה תפקיד מרכזי בעשייה של המחלקה ושל משרד המשפטים בכלל. היא לעולם עמדה על האמת שלה, בנחרצות ובלי להתכופף. אסנת הפגינה מנהיגות שקטה, אחריות וערכיות יוצאות דופן.
את תחסרי לנו, אבל היום אנחנו מברכים אותך על הזכייה בפרס גורני. את מילות הפרידה נשמור לאירוע המתאים.
הרוב עלול לפגוע במיעוט
דיברנו על מחלקת הבג"צים, וחשוב גם לומר מספר מילים על בג"ץ עצמו. לפני יומיים, פורסם תזכיר חוק יסוד: החקיקה. עיקרו של חוק היסוד המוצע, כידוע, הוא בהקניית סמכות מפורשת לבית המשפט העליון לבטל חוקים של הכנסת שעומדים בסתירה לחוקי יסוד; ומצד שני, בהקניית סמכות לכנסת להתגבר על ביטול כאמור.
לפי התזכיר שפורסם, די ברוב של 61 חברי כנסת לצורך קביעתו של חוק "עוקף בג"ץ", שיעמוד בתוקף, על-אף פסק דין קודם של בית המשפט העליון שהורה על פסילתו של החוק בעילה חוקתית.
דומה בעיני שישנם גורמים הסבורים כי כל החלטה שמתקבלת על-ידי הרוב בכנסת היא בהכרח לגיטימית. הם בדעה זו בדרך כלל כאשר הם נימנים עם הרוב. סברה זו, מתעלמת מכך שלעיתים עלול הרוב לקבל החלטות הפוגעות במיעוט. במקרים כאלה הגוף היחיד שעשוי להגן על המיעוט מפני עריצותו של הרוב הוא בית המשפט. תפקידו החשוב ביותר של בית המשפט בתחום החוקתי הינו להגן על המיעוט ולשמור על זכויות האדם. וזה אכן מה שעושה בית המשפט העליון של ישראל.
משמעות התזכיר שפורסם לפיו די ברוב של 61 חברי כנסת לצורך קביעתו של חוק "עוקף בג"ץ", היא עיקור מתוכן של סמכות בג"ץ למלא את תפקידו כמגן המיעוט. הוא מקשה עליו עד מאוד לקיים ביקורת חוקתית אפקטיבית. קבלת האמור בתזכיר יביא בעיני לפגיעה של ממש בדמוקרטיה הישראלית. מדובר בהתבוננות חסרה על המונח "שלטון הרוב".
יש מי שטועה לחשוב, שדמוקרטיה היא רק שיטת בחירות, ושתכליתו היחידה של המשפט היא לאפשר למי שזכה ברוב הקולות בבחירות לנהוג כאוות נפשו.
ברוח הדברים האלה, אמר אחד מחברי הכנסת לאחרונה, בעקבות פסק דין בו נדחתה עמדת המדינה, ש"הממשלה תצטרך להחליט אם להמשיך לקיים את החלטות בג"ץ".
יכולת אפקטיבית לבטל חוקים
רבותי, זו איננה דמוקרטיה, אלא זו סכנה לדמוקרטיה.
אין זו דמוקרטיה בלי הגנה אפקטיבית על זכויות הפרט.
אין זו דמוקרטיה בלי רשות שופטת עצמאית שמחזיקה בסמכות להגן על זכויות הפרט או על מיעוט אל מול השלטון, גם באמצעות יכולת אפקטיבית לבטל חוקים שלא עומדים בתנאי פסקת ההגבלה.
הענקת סמכות לכנסת לאשרר חקיקה שנפסלה בבג"ץ, בהיותה בלתי חוקתית, ברוב צר שכזה, תעקר כמעט לחלוטין מתוכן את ההגנה על זכויות האדם, ותפגע בקבוצות החלשות ביותר בחברה.
מדובר בקבוצות שיותר מכל זקוקות להגנה החוקתית.
כבר אמרתי את תפישת עולמי בנוגע לייעוץ המשפטי לממשלה, המבוססת על דוח שמגר, לפיה, מוטלת עליי חובה לנסות ככל יכולתי ולסייע לדרג הנבחר להגשים את מדיניותו בגבולות החוק.
אולם, בנושאים בסיסיים של שמירה על הדמוקרטיה ועל שלטון החוק במדינה, ובתוך כך בהגנה על מעמדו של בית המשפט העליון ועל האיזונים העדינים בין רשויות המדינה, החובה שמוטלת עליי היא אחת: לייצג את האינטרס הציבורי. זאת גם במחיר של עמידה אל מול הדרג המדיני. לכן הבעתי התנגדותי להצעה זו.
הדבר נכון לצערי ביחס למספר הצעות חוק שנדונו בעת האחרונה. ביחס להצעת החוק שביקשה למנוע חקירה של ראש ממשלה מכהן בעבירות שחיתות; ביחס להצעת החוק שביקשה לדחות מועדים שבג"ץ קבע להריסת בתים בלתי חוקיים; ביחס להצעת חוק שביקשה לצמצם את סמכות שר הפנים להטיל חיוב אישי על ראשי רשויות מקומיות שהוציאו כספים שלא כדין; וביחס להצעת חוק שביקשה למנוע מהיועץ המשפטי לממשלה להתייצב בבג"ץ כשהממשלה לא מקבלת את עמדתו.
כל אחת מההצעות הללו עוסקת במרכיב אחר של שלטון החוק, במטרה להחליש אותו ולצמצם אותו.
אני סבור שלכולן יש להתנגד בתוקף.
"בצדק תשפוט עמיתך"
אתגר אחר לשלטון החוק קשור לחקירות של נבחרי ציבור.
זה לא סוד שהחקירות בהן נחקר ראש הממשלה כחשוד מתקדמות, ונראה כי הן צפויות להסתיים בהקדם.
כבר אמרתי זאת בעבר, ואני חוזר ואומר פעם נוספת - מערכת אכיפת החוק פועלת אך ורק על-פי מצפן אחד שמכוון את דרכנו - והוא ברור החשדות וגילוי האמת. שום דבר אחר איננו מענייננו.
אני מוטרד מהשיח הציבורי בעניינים הללו, שלעיתים גולש לקיטוב ומחנאות. נדמה שכל מחנה סימן את המטרה הסופית שלו, ומבחינתו התוצאה ידועה מראש. אלה דורשים כך, ואלה דורשים אחרת.
לא ההפגנות בעד ולא ההפגנות נגד, לא כותרת כזו ולא כותרת אחרת, לא סרטונים המתפרסמים ברשת ולא כל מיני פרשנים שלא באמת מכירים את העובדות והראיות - כל אלה לא צריכים להשפיע, וגם לא ישפיעו, כהוא זה על מערכת אכיפת החוק.
אבהיר כי אנו מתייחסים בכובד ראש לביקורת עניינית המופנית אלינו. אך אל לנו לשפוך את התינוק עם המים. על ביקורת להיות אמיתית ומבוססת. עם זאת, יש להגן על מעמדם של העושים במלאכה במשטרה ובפרקליטות ולא לפגוע בלגיטימיות שלהם על-ידי אמירות חסרות בסיס.
בהזדמנות הזו חשוב לנו לומר לציבור: מערכת אכיפת החוק לא יכולה להיסחף אחר רוחות השעה. מי שמתעורר לגביו חשד סביר כי ביצע מעשה עבירה - ייחקר. איש איננו חסין. בכל מקום בו תתגלה שחיתות נטפל בה בכל הכלים העומדים ברשותנו בנחישות וללא מורא.
עם זאת, לצד המאבק החשוב והנחוש בפשע ובשחיתות, יש לזכור כי גם לנחקרים ולחשודים יש זכויות, וחובה עלינו לשמור עליהן. הדברים בבחינת "לא תעשו עוול, במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול. בצדק תשפוט עמיתך".
ביחד עם המשטרה
עלינו להקפיד היטב על כללי ההליך ההגון והראוי של נחקרים. גם הקפדה זו על זכויות הנחקרים והחשודים היא חלק חיוני בקיום הדמוקרטיה ובשמירה על שלטון החוק במדינת ישראל.
אסור להשלים עם שום סטייה מדרך הישר של ברור האמת, לא לחומרא ולא לקולא. לא סטייה לנוחותם של נחקרים וחשודים, כמו החוק הצרפתי או חוק ההמלצות, ודאי בגרסתו המקורית. ולא סטייה לרעתם של נחקרים וחשודים, כמו הטענה שצריך לחקור מישהו כחשוד גם אם אין חשד סביר שביצע עבירה, או הדרישה להעמיד לדין אדם עוד לפני שהושלמה החקירה המתנהלת בעניינו.
יש דרך אחת. והיא נר לרגלינו. דרך הישר של חקר וגילוי האמת.
בדרך הזו אני הולך עם שותפי לדרך, פרקליט המדינה,
שי ניצן, ואנשיו המצוינים והערכיים בפרקליטות המדינה, שעובדים לילות כימים במלחמה בפשע ובשחיתות. הציבור יכול להיות גאה בפרקליטות המדינה ובפרקליטים המכהנים בה. במחויבותם העמוקה לשלטון החוק ולאמת.
בדרך הזו אני הולך ביחד גם עם המשטרה. שיתוף הפעולה שלי ושל פרקליטות המדינה עם משטרת ישראל, ובתוך כך כמובן גם עם המפקח הכללי של משטרת ישראל, רב-ניצב
רוני אלשיך, הוא שיתוף פעולה מצויין. מערכת יחסי העבודה עם מפכ"ל המשטרה - שהוא משרת ציבור מהמעלה הראשונה, וכמובן עם ראש אח"מ היוצא, ניצב
מני יצחקי, וראש אח"מ הנכנס, ניצב
גדי סיסו, הם מצויינים ופוריים.
יש לי אמון מלא בהם. הם עושים מלאכתם בשקידה ובמקצועיות, ללא משוא פנים, כאשר שיקולי טובת העניין גוברים על כל שיקול אחר.
מערכת אכיפת החוק עובדת בצורה מלוכדת ומקצועית, ועליה להמשיך בעשייתה הטובה.
