כולנו עדי מדינה

כן, בהחלט. כולנו אדים, הבל פה, כפי שהצהיר קהלת – הבל הבלי הבלים. כי מי מאתנו לא היה עד ראייה? מי מאתנו לא היה עד ראייה לשרברב שמגיש לשכנה ממול 'חשבון' על פתק מקומט מרוח בשמן-מכונות ומתעקש לקבל את כספו במזומן, ללא מע"מ וכדומה. אז מה?

מי מאתנו לא היה עד ראייה לשיכור ברחוב שמטריד בחורות בתנועות ידיים מגונות וחוסם את דרכן - אז מה? מי מאתנו לא היה עד ראייה לשיכור החוצה במכוניתו את הרמזור האדום בשעת לילה ומפליג למרחקי ארץ רחוקה - אז מה? מי מאתנו לא היה עד ראייה לבדלי סיגריות המופיעים תדיר בכל בוקר ביציאה מחדר המדרגות למבואת בית הקומות שבו הוא מתגורר? אז מה, מה בקשר למשפחה בקומה השמינית השופכת את החיתולים בלי התינוק מחלון המטבח לחצר המשותפת?

מי מאתנו לא היה עד ראייה ולא חווה/חזה את מקום החניה הפרטית שלו חסום/תפוס במכונית שירות כלשהי שבעליה בועל את השכנה בקומה הגבוהה, קרוב ממש לשמים, במשך שעה? וזאת בשעה שהמשטרה שהוזעקה גם היא ממתינה להתפנות חפוזה. מי מאתנו לא השליך אשפה ברחוב, בגן העירוני, במופע באצטדיון בנוכחות הילדים? לא שלו, כמובן, של השכנים. מי מאתנו לא ראה את הילדים, של השכנים כמובן, מתגודדים סביב חנות משקאות אסורים עם ילקוט בית-ספר מתמלא? או אולי סמים קלים?

מי מאתנו לא אסף עפרונות, עטים, פנקסי נייר ומחברות במקום עבודתו ולקח במשיכה ארוכה הביתה - אז מה? מי מאתנו לא חתם שעות נוספות שלא היו אבל לפתע נבראו? או שמע ימי מחלה? או גם וגם - אז מה? מי מאתנו טרם סטר על פניה של מורה בבית הספר ו/או נשך גננת עירונית באוזן לא קשובה?

מי מאתנו אסר על ילדו לצאת מהבית ביום שישי להשתכר עם החבר'ה בטיילת? מי מאתנו אסר על ילדו לעלות על אופניים חשמליות, ענש אותו כראוי כשראה אותו רוכב בעיר עם החבר'ה? אז מה? שהדי במרומים, אני מביא את נשיא המדינה לעזרתי: "בני עמי בחרו בדרך הטרור" – אין כמותו עד מדינה ו/או מכה ו/או גם-וגם.

עוללות השבוע הזה

נסעתי עם משפחתי לסוף שבוע באילת. התאכסנו במלון 'הכל כלול'. כשאנשים שאלו אותי לאיפה נוסעים התשובה שלי היתה, למלון 'הכל כלול' על חוף אילת. יפה, הם שאלו, אבל מה השם שלו? 'הכל כלול', כבר אמרתי לכם... הייתי בטוח שזה שמו של המלון. בתי היא שהזמינה את החדרים באינטרנט. בבוקר הופענו בחדר אוכל עם חותמת על יד ונרשמנו בתור הכל כלול. לפנינו ניצבה בגאון משפחה מרובת ילדים.

שומר-הסף התנצל וספר את הילדים והאם בחטיבה, פנה אל אבי משפחת החבורה: יש פה אחד עודף. ברשימה אתם רק שישה ואני סופר שבעה. את מי אתה סופר? שאל האב בעצבים. הנה, אמר השומר ושוב ספר. רגע, רגע, רגע, הבחור הזה בכלל לא בא אתנו. הוא צעק, ילד למה אתה נדחף לתור שלנו?... הילד נעצר עם פה פעור בתדהמה ופניו לוהבים באש-בושה כבושה. האב נכנס עם משפחתו לחדר האוכל ואחר-כך יצא במהירות למסדרון הארוך ולחש לילד, לך לחדר - אימא תביא לך אוכל בסל שלה... אז מה?

בקיצור, שטויות. זוטות של זוטי-זוטות, משהו בסגנון דועך של סיגרים קובניים ושמפנייה ורודה שכולנו אכלנו בחמש השנים האחרונות. ממש זאטוטות. זה בכלל מסוגל להשפיע על עתיד המדינה שלנו? על הפרק ניצב שלום עם הערבים, יש ירושלים ובירה, יש ימין או שמאל, יש או"ם-שמום, יש אונסקו-יונסקו, יש כיבוש ו/או הינתקות ויש מוסר. יש ערכים-ערכים-מוסר-מוסר וערכים בעלי-ערך, ללא הרף. יש מהכול בשפע שלא נראה כמותו בארץ – אז למה להתכסח עם הכבוד העצמי שלנו? כולנו עדים – אבל את המדינה זה לא מעניין. כי אנחנו המדינה. ועוד הערה, הפכנו כולנו מעדי ה' - לעדי מדינה, מה טובו עולליך יעקב...