|   15:07:40
דלג
  נעם סולברג  
שופט בית המשפט העליון
בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל

"ויגש אליו יהודה"

מענה רך ישיב חימה

השופט נעם סולברג מציע עיון מקראי ומשפטי בנאומו של יהודה בפני יוסף: האם טענות משפטיות לפנינו, או שמא בקשת חסד וחנינה? מה מסתתר מאחורי דבריו של יהודה ומה רוחש במעמקי ליבו?
29/12/2017  |   נעם סולברג   |   כתבות   |   תגובות
סגירת מעגל [ציור: הגדת סרייבו]

   רשימות קודמות
  המשפט העברי - לאן?
  תשובה בבית המשפט
  ת"א 8206/06 - סרן ר' נ' אילנה דיין וטלעד אולפני ירושלים
  ת.א. 1831/01 שרה נתניהו נגד רשת שוקן בע"מ

  • המתחייב במשפט, יש לפניו שתי דרכים: לבקש זכות דרך משפט, או לבקש שיימחל לו חטאו דרך חסד. ויש שני הבדלים בין הדרכים הללו: א. הרוצה לזכות בדרך משפט, צריך להאריך בדבריו ולהציע את ראיותיו וזכויותיו; אבל המבקש חסד, אין לו להאריך בדבריו, אלא רק להתוודות על עוונו ולבקש חסד ומחילה. ב. בדרך משפט, יזכה האדם אצל השופטים, אבל בדרך חסד, יזכה רק אצל המלך, כי יש ביד המלך להעביר על עוונו בחסדו ולפוטרו מעונש. והנה ידע יהודה שלא יזכה בדרך משפט, כי מי יוכל לדון עם מי שתקיף ממנו? לכן בא לבקש דרך חסד, ודבר זה צריך היה לבקשו מיוסף עצמו, שהיה כוחו ככוח המלך לעשות חסד (המלבי"ם, בראשית מ"ד, י"ח).


ליהודה כבר אין אמון במערכת המשפט המצרי: המשנה למלך התנכר אל אחיו, דיבר אתם קשות, עשאם כמרגלים, אסר את שמעון, השיב את כספם באמתחותיהם - מסכת תלאות נמשכת עד להתעללות בבנימין, שהיה "ילד זקונים קטן" (בראשית מ"ד, י"ט), חסר ישע, שנגזר דינו בשלהי פרשת מקץ: "הוא יהיה לי עבד" (שם, י"ז). יהודה נואש מהרצאת טענותיו בפני כל הניצבים על יוסף, השופטים.

"ויגש אליו יהודה" - לכאורה, לא דרך משפט, אלא דרך חסד וחנינה.

יהודה מתחנן, מתאר את רצף האירועים, מבקש רחמים על אביו הזקן שבנו האחד "טרוף טורף" (שם, כ"ח), ואחיו הקטון "נפשו קשורה בנפשו" (שם, ל'). האב, שחשש בתחילה שייצא בנימין מהשגחתו, ואז: "וקרהו אסון" (שם, כ"ט), נאלץ להסתפק מחמת הרעב הכבד בערבותו של יהודה, ונבואתו מגשימה את עצמה, עד שיהודה זועק בהתרסה מנהמת ליבו: "כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי, פן אראה ברע אשר ימצא את אבי" (שם, ל"ד).

חנינה ונגישות
להפיל מחיצות [ציור: ג'יימס טיסו]

יהודה ביקש לדבר דבר "באוזני אדוני", ביחידות. יוסף מצידו התקשה גם הוא להיחשף, ואף רצה למנוע אפשרות פגיעה באחיו, עד שקרא: "הוציאו כל איש מעלי". כדרכו של כל סיפור טוב, גם כאן, בסופו של דבר: "וישמעו מצרים וישמע בית פרעה". אך זאת מפי השמועה בלבד, ורק את "השורה התחתונה": "והקול נשמע בית פרעה לאמר: באו אחי יוסף"

מאפייניה של החנינה בעולם הקדום גלומים בשיקול הדעת המוחלט שיש לרשות המחוננת, בלי כבלים מהותיים ופרוצדורליים. המאפיינים הללו "שלובים במעמדו של השליט", כדברי הנשיא מאיר שמגר בעניין החנינה לאנשי השב"כ בפרשת קו 300. (בג"ץ 428/26). השופט (כתוארו אז) אהרן ברק עמד שם על עוצמתה של סמכות החנינה בתקופת האבסולוטיזם: "כוח-על שכזה יפה הוא לשליט עליון המעניק חסד לנתיניו", פררוגטיבה שניתנה למלכי אנגליה במאה השביעית, "האידיאולוגיה המונחת ביסודה היא כי המלך הוא 'מקור הצדק' (fountain of justice)".

השופט חיים כהן תיאר (ד"נ 13/60) את שיקול הדעת המוחלט במשפט העברי באשר לחנינה האלוהית:

"במושג החנינה שבלשון העברית, טמון היה מקדמת דנא אלמנט של רצון חופשי ובלתי מסויג, אפילו של שרירות לב... 'וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם' (שמות ל"ג, י"ט), פירש רש"י: אחון אותם – פעמים שארצה לחון. והמדרש רואה קשר לשוני בין החנינה ובין מתנת חינם, לאמור: 'מי שאין לו, אני עושה לו חינם, ונותן לו מזה. שנאמר: וחנותי את אשר אחון – למי שאני מבקש לחון' (שמות רבה, פרשה מ"ה)... ופירש ר' שלמה בובר: 'אשר נחון – משמע שהוא כבר נחון על-ידי מעשיו הטובים של עצמו; אבל 'את אשר אחון' – פירוש: את אשר יכמרו רחמַי עליו לשעה, ואפילו שאינו כדאי'. וכן למדנו בגמרא. ר' מאיר אומר: וחנותי את אשר אחון – אף על-פי שאינו הגון. וריחמתי את אשר ארחם – אף על-פי שאינו הגון (ברכות ז', ע"א)".

"ויגש אליו יהודה" - יהודה ביקש את הנגישות, את האינטימיות, להפיל מחיצות במגע ישיר ובלתי אמצעי:

"בהיותה אקט של חסד, על החנינה להישאר בצנעתה. אין זו מידה אנושית טובה לדרוש מנזקק השוטח את תחינתו בפני נשיא המדינה שיעשה זאת קבל עם ועדה. אין החנינה דומה להליך משפטי שחייב להיות פומבי, לעיני העם. יש להבטיח לאדם המבקש חנינה את האפשרות לגולל באופן חופשי בפני הרשות המחוֹננת את מלוא הפרטים על אישיותו, חייו ועברו, לרבות הפרטים האינטימיים ביותר מבלי לחשוש שיהיו אלה נושא להתעניינות ציבורית ולדיון פומבי. אין מגישים בפומבי בקשות של חסד ורחמים, ועל אחת כמה וכמה שאין מפגינים בציבור מתת חסד ומתת רחמים" ("הפרקליט" כ"ח, עמוד 368).

זו הייתה בשעתו גישתו של היועץ המשפטי לממשלה, משה בן-זאב, בפולמוס מעל דפי הארץ ובספרות המשפטית, בעקבות החנינה שהוענקה ליחזקאל סהר, שזכתה לכותרת "חנינה פרוטקציונרית" במאמרו של ד"ר אמנון רובינשטיין. דעה נוגדת לדעתו של בן-זאב, הביע בתקיפות (שם, עמוד 118) ד"ר דניאל פרידמן במאמרו "חנינה – מתן בסתר?", ולפיה החנינה אינה עניין פרטי בין הרשות המחוֹננת לבין הזוכה בחנינה. מעמד הולם לקרבן העבירה, שוויון והעדר אפליה, מתן אפשרות לביקורת, ומניעת שחיתות לפחות למראית עין - כל אלה מחייבים פומביות. הלב אכן מתקומם כנגד מתן חסד מפליג כל כך הרחק מעיני הציבור. הדרמה בארמון המשנה למלך לא נגלתה לעין כל.

יהודה ביקש לדבר דבר "באוזני אדני" (בראשית מ"ד, י"ח), ביחידות. יוסף מצידו התקשה גם הוא להיחשף, ואף רצה למנוע אפשרות פגיעה באחיו, עד שקרא: "הוציאו כל איש מעלי" (בראשית מ"ה, א'). כדרכו של כל סיפור טוב, גם כאן, בסופו של דבר: "וישמעו מצרים וישמע בית פרעה" (שם, ב'). אך זאת מפי השמועה בלבד, ורק את "השורה התחתונה": "והקול נשמע בית פרעה לאמר: באו אחי יוסף" (שם, ט"ז).

רחמים ללא כבלים
שופט היה מהסה אותו [ציור: גוסטב דורה]

יהודה אינו מבקש "הנחה", אלא בא בטיעונים עובדתיים ומשפטיים. ייתכן שדרך זו תואמת לרציונל המודרני לחנינה, בעידן שנכנה אותו "ירידת המלוכנות ועליית החוקתיות". בעידן זה, אין מקור הצדק בשליט בשר ודם כל יכול, שבהבל פה ובשיקול דעת מוחלט יחון או יסרב לחון. חנינה נעשית לתיקון עוול שנעשה לאדם שהורשע על לא עוול בכפו או הפחתת העונש בנסיבות המצדיקות לעשות זאת. לא מתנת חינם מבקש יהודה, אלא מעין "משפט חוזר"

מקור סמכות החנינה, בעל הסמכות, היקפה, דרך הפעלתה – כל אלה לובשים מגוון עשיר ביותר של צורות בשיטות המשפט השונות, בחתך אנכי-היסטורי ובחתך רֹוחבי- גאוגרפי. הצד השווה להם הוא בדרך כלל, על-פי הרציונל המקורי, הדגש על מידת הרחמים, להבדיל ממידת הדין, שהיא סטייה מן המהלך השגרתי של הפעולות השיפוטיות בנסיבות יוצאות דופן. הוא אשר אמר יהודה ליוסף בפתיחת נאומו: "כי כמוך כפרעה", היינו: "יכול לעשות דבר שלא כנימוסי [=כמנהג] המדינה" (רבינו בחיי, בראשית מ"ד, י"ח).

ואלה עיקרי הטיעון של יהודה: תחילת נאומו טרחני משהו, חזרה על השתלשלות העניינים הידועה ליהודה, ליוסף ולנו, מן הפרשיות הקודמות. מפורטות שאלותיו של יוסף ותשובות אחיו: "יש לנו אב זקן וילד זקונים קטן ואחיו מת וייוותר הוא לבדו לאמו ואביו אֲהֵבוֹ" (בראשית מ"ד, כ), ואחר כך בא הדו-שיח על דרישת יוסף התקיפה להוריד אליו, למצרים, את בנימין - שופט קצר רוח כבר היה מהסה את יהודה לבל יחזור וידקלם את כל הידוע לכול.

לכאורה, שלא כדברי המלבי"ם המצוטטים בפתיחה, אין מדובר בדרך החסד, אלא בדרך המשפט, כי אין כאן הודאה בעוון, אלא הרצאת דברים על "ראיות וזכויות". יהודה אינו מבקש "הנחה", אלא בא בטיעונים עובדתיים ומשפטיים. ייתכן שדרך זו תואמת לרציונל המודרני לחנינה, בעידן שנכנה אותו "ירידת המלוכנות ועליית החוקתיות". בעידן זה, אין מקור הצדק בשליט בשר ודם כל יכול, שבהבל פה ובשיקול דעת מוחלט יחון או יסרב לחון. חנינה נעשית לתיקון עוול שנעשה לאדם שהורשע על לא עוול בכפו או הפחתת העונש בנסיבות המצדיקות לעשות זאת. לא מתנת חינם מבקש יהודה, אלא מעין "משפט חוזר": הצגת העוול שנגרם בגזר הדין שניחת על בנימין: "הוא יהיה לי עבד" (בראשית מ"ד, י"ז), שאין לו הצדקה על-רקע הנסיבות שקדמו למשפט, ולחלופין, תיאור הסבל שנגרם בעקבות גזר הדין.

כאמור, יהודה בשלו, מדבר בדרכים אחדות: באדיבות ובכבוד – כדבר עבד אל אדוניו, "בי אדוני". שוב ושוב מדבר יהודה על עצמו, על אביו ועל אחיו כעבדיו של האדון, המשנה למלך, יוסף. ברגש – 14 פעמים מזכיר יהודה את המילה אב. הוא מדגיש את חששו של יעקב פן יקרה אסון את בנימין, ואומר: "ונפשו קשורה בנפשו. והיה כראותו כי אין הנער ומת. והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון שאֹלה" (בראשית מ"ד, ל'-ל"א). יהודה פורט על נימים דקות. על האח שטרוף טורף, על אחיו הקטון האהוב, על אביו הזקן, על הסבל והתלאות והרעב.

בתקיפות – "ואל יחר אפך בעבדך" (שם, י"ח), מבקש יהודה. ואומר רש"י: "מכאן אתה למד שדיבר אליו קשות". למקרא נאומו של יהודה, אנו תמהים: כיצד רש"י, הפשטן הידוע, מוצא במקרא שדיבר יהודה אל יוסף קשות? אלא, כך מסתבר, רובד נוסף, מסותר, היה באותה "פגישת פסגה" בין יהודה לבין יוסף, ואותו משלים המדרש:

"אדוני שאל את עבדיו - מתחילה בעלילה באת עלינו. מכמה מדינות ירדו למצרים לשבור אוכל, ולא שאלת אחד מהן. שמא בתך באנו ליקח או אחותנו אתה סבור לישא? אף על-פי כן לא כיסינו ממך דבר" (מדרש תנחומא, ויגש ה').

יהודה "חטף קריזה"
תחושת עוול [ציור: פטר פון-קורנליוס]

אלא שחרון אף וכעס לא יועילו. כך בכלל, ובפרט שיש ביד יוסף לא רק הכוח, אלא גם מידה לא מבוטלת של צדק: עד שבא יהודה לטעון על הערבות שערב לבנימין, זועם יוסף על מכירתו-שלו ועל העוול שנעשה לו במכירתו, ושלא נעשה דבר ממשי להצילו. הוא מטיח ביהודה בדרך של מידה כנגד מידה

הבדלי המעמדות אינם מאפשרים ליהודה לתת דרור ללשונו, לבטא את מרי ליבו על העוול הזועק עד לשמים. אך המדרש מלמדנו עצמתם של המסרים שיצאו מפי יהודה, כפי שנקלטו אצל יוסף:

"מיד כעס יהודה ושאג בקול גדול, והלך קולו 400 פרסה, עד ששמע חושים בן דן, וקפץ מארץ כנען ובא אצל יהודה, ושאגו שניהם, וביקשה ארץ מצרים ליהפך... כיון שראה יוסף סימניו של יהודה, שהוא כועס, מיד נזדעזע. אמר: אוי לי, שמא יהרגני. ומה הם סימנים שהיו בו ביהודה? עינו של ימין זולגת דם. ויש אומרים: כמין שלטי הגיבורים. וחמישה לבושים היה לבוש. ונימא אחת הייתה לו בלבו, וכיון שהיה כועס, הייתה קורעת כולם ויוצאת. וכשהיה מבקש שתעלה חמתו, היה ממלא אפונדתו אפונים של נחושת, ונוטל מהם ונותנם לתוך פיו, ומסכסך בשיניו, וחמתו עולה (בראשית רבה, פרשה צ"ג, ז').

בלשוננו הדלה: יהודה "חטף קריזה", ונשבע: "בחיי אבי הצדיק, אם אוציא חרבי מנרתיקה, אמלא כל מצרים הרוגים... אם אפתח את פי, אבלע אותך... והיה מכניס עששיות של ברזל לתוך פיו ומוציאן אבק... עכשיו אצא ואצבע כל שווקים שבמצרים בדם" (תנחומא, שם). דברים תקיפים ציוריים אלה באים לבטא את עוצמת תחושת העוול ואת הנחישות לתקנו בכל מחיר. הצדק פורץ כל מחסום. נחיתות מעמדית לא תוכל לו, וסופו להכריע גם שליט חזק שבחזקים.

אלא שחרון אף וכעס לא יועילו. כך בכלל, ובפרט שיש ביד יוסף לא רק הכוח, אלא גם מידה לא מבוטלת של צדק: עד שבא יהודה לטעון על הערבות שערב לבנימין, זועם יוסף על מכירתו-שלו ועל העוול שנעשה לו במכירתו, ושלא נעשה דבר ממשי להצילו. הוא מטיח ביהודה בדרך של מידה כנגד מידה:

"מפני מה לא ערבת את אחיך כשמכרתם אותו לישמעאלים בעשרים כסף, וציערת את אביך הזקן, ואמרת לו: 'טרוף טורף יוסף', והוא לא חטא לך? אבל זה שחטא וגנב הגביע, אמור לאביך: הלך החבל אחר הדלי" (שם).

נחמה ליבוביץ אומרת ("עיונים בספר בראשית", עמוד 351) שחילופי דברים מעין אלה לא יכלו כמובן להתרחש בארמון המלך, ולבטח לא יכול היה יוסף באותו שלב, כשעדיין הוא מתנכר אל אחיו, ועדיין לא התוודע אליהם, לומר דברים שיבינו מהם אחיו שהוא יודע את המוצאות אותם. אלא שרצו חז"ל להשמיענו קול ממעמקי ליבו של יהודה, מוסר כליות המפעם בו.

להקשיב באוזן השלישית
הכנה בכל החזיתות [ציור: ספר התהילים הפריזאי]

יהודה שוזר בתיאור העובדות הפרטני, חוליה בתוך חוליה, את טרוניותיו. הוא נוטל עימו בנאומו את יוסף למסעו. במקום להילחם בו, הוא מבקש לחוות יחד עימו את האירועים כסדרם הנראים כהתעללות שיטתית עקבית. והוא מבקש לזעזעו, עד שיבוא למסקנה המוכרחת שהוא צריך לתקן את העוול

יהודה נואם נאום ארכני משהו, אך יש בו הכל: כבוד, דיוק בפרטים כסדרם, רגש. וכשהאמת זועקת, שוב אין טעם ולא תכלית בהתלהמות. אדרבה, כדברי המדרש:

"מענה רך ישיב חימה (משלי ט"ו, א') - שלמה המלך ע"ה יזהיר בכתוב הזה: על האדם לגדל נפשו ולהרגיל טבעו ולשונו במענה רך, כי המענה הרך ישקיט ויניח כעס הכועס... ודבר ידוע כי הדיבור יש לו כוח גדול הן לטוב הן להפכו, והוא עיקר הווית האדם כפרי הזה שהוא עיקר האילן... נקרא הדיבור פרי, והוא שכתוב 'בורא ניב שפתיים' (ישעיהו נ"ז, י"ט)... עם הדיבור יש לו לאדם יתרון על שאר בעלי חיים.

"...ומפני שהדיבור הוא עיקר גדול באדם להושיע נפשו וגופו או להאבידו, בא שלמה ולימד דעת את העם שיהיו מחזיקים במידה זו של מענה רך, כי הוא ישיב חימה, ואפילו חמת המלך. והנה יהודה בן יעקב החזיק במידה הזאת, שדיבר ליוסף בלשון רכה, ועל כן השיב חמתו... היה יהודה חכם גדול וגיבור בגבורת הגוף ובגבורת הנפש, שכבש את יצרו ולא כעס, אע"פ שהיה ראוי להם לכעוס, ראה יהודה כי עתה לא היה מקום לכעוס, אבל היה צריך למענה רך כדי להשיב חמת האדון יוסף.

"ועל כן ניגש אליו להתווכח עימו, ורצה לגלגל העניינים כולן שאירעו להם עימו עד עתה, וכיוון לשלושה דברים: לדין, לפיוס ולמלחמה" (רבינו בחיי, בראשית מ"ד).

הנה כי כן, יש כאן הכנה מדוקדקת בכל החזיתות, דין ופיוס ומלחמה. התכלית היא משולשת: לאזור עוז וגבורה בטקטיקה נבונה; להלך אימים במידה, בכבוד וברגש; לעשות שימוש מושכל בעצמה, כשהיא אצורה ונצורה, כי אז: מענה רך ישיב חֵמה.

"אין חקר לתבונת סניגור מוכשר", אמר השופט יצחק אולשן (ע"פ 35/50). יהודה שוזר בתיאור העובדות הפרטני, חוליה בתוך חוליה, את טרוניותיו. הוא נוטל עימו בנאומו את יוסף למסעו. במקום להילחם בו, הוא מבקש לחוות יחד עימו את האירועים כסדרם הנראים כהתעללות שיטתית עקבית. והוא מבקש לזעזעו, עד שיבוא למסקנה המוכרחת שהוא צריך לתקן את העוול. את דבריו הוא אומר כעצת המקרא: "ולשון רכה תשבר גרם" (משלי כ"ה, ט"ו). ודוק: לשון רכה. לא רכרוכית אלא בוטחת, שהרי: "כל ניד שפתיים וכל זעזוע של חיים עושה פירות ופירי פירות", "ממש כמו שעץ קטן מדליק את הגדול, כך צעקה קטנה מביאה כבר לידי התעוררות" (הראי"ה קוק, "אורות הקודש" ב', תל"ב; ג', רפ"ז).

מאבי מורי שמעתי על ספרו של תאודור רייק, פסיכואנליטיקאי, מתלמידי פרויד – “Listening With The Third Ear”. יש להקשיב למסר המילולי, הטרוויאלי. לא פחות מכך יש לתת את הדעת למסר הנסתר, הרמוז, זה שבמעמקים. השופט זקוק לאוזן שלישית, המשמשת לו ככלי עבודה, ועורך הדין צריך להבקיע דרך אליה. נמצאנו למדים אפוא שביקש יהודה למצות גם את הדין גם את החסד.

נראה כי כך הוא הדבר גם מנקודת מבטו של יוסף, שילוב של חסד ודין. מצד הדין, העוול שנגרם ליוסף אינו פחות, והוא זועם על הדבר – הלך החבל אחר הדלי. בדרך המשפט, ראוי היה למצות את הדין עם אחי יוסף. האחים מצליחים לעורר את רחמי יוסף, וזוכים לחנינה ממנו רק אחרי דברי תחנונים ובקשת רחמים. בפרשת מקץ אמרו האחים: "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת" (בראשית מ"ב, כ"א). את הדברים האלה שמע יוסף. אומנם עדיין אינו מתרצה, אך הדברים נקלטים אצלו, כדברי הכתוב: "והם לא ידעו כי שומע יוסף כי המליץ בינותם. ויסוב מעליהם ויבך" (שם, כ"ג).

ועדיין נדרשת תחינה נוספת, ונחוצים דברי הכיבושין והסנגוריה של יהודה, הצריך לבטא במפורש את הערבות של יהודה לאחיו כמשקל נגד למה שהיה במעמד מכירת יוסף, ואז מתרצה יוסף.

הלך החבל אחר הדלי
הגנה מן הצדק [ציור: רב האמן של פאובל]

כשלא יכול יוסף להתאפק עוד לכל הניצבים עליו, בנותנו את קולו בבכי בעת התוודעו אל אחיו, באומרו אליהם "אני יוסף" - נאלמו אחיו דום, "כי נבהלו מפניו". אז מנסה יוסף להרגיעם: "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים". רוצה לומר: הוא אינו פועל מכוח עצמו ואף לא בניגוד אינטרסים פסול, כי אם כשלוחו של האלהים. ההחלטות שיצאו מתחת ידיו, יצאו למעשה מאת האלהים. שהוא שופט כל הארץ, השופט תבל בצדק, המשלב ומאזן בין מידת הדין למידת הרחמים

דברי מדרש תנחומא, שמקצתם הובאו לעיל, מתארים דו-שיח נוקב בין יהודה ליוסף, שיש בו לכל טענה תקיפה מפיו של יהודה תשובה נגדית מפיו של יוסף על העוול שנעשה לו, שאינו פחוּת ממה שעשה לבנימין. "הלך החבל אחר הדלי", משמעו: צרה אחת גוררת את חברתה, עבירה גוררת עבירה. "החטא הקדמון" במכירת יוסף הוא שגרם לעוול הנוכחי. ונעיר בדרך אגב שהמשל הזה משמש בהשאלה גם בפסיקת בית המשפט העליון לא במשמעו המקורי במדרש, אלא: הלך הטפל אחר העיקר (השופט מישאל חשין, בג"ץ 5503/94); הלך הדין אחר הדיין (השופט חשין, בג"ץ 5969/94); הלך הסעד אחר הזכות (השופט תאודור אור, ע"א 3077/90).

תם פרק שתחילתו: "וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום" (בראשית ל"ז, ד'), המשכו במכירתו לעבדות במצרים בידי אחיו, עד שעלה לגדולה ונתהפך הגלגל, "ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ. ויבואו אחי יוסף, וישתחוו לו אפיים ארצה" (בראשית מ"ב, ו'). יוסף מתנכר אליהם, ומתעלל בהם, עד שיהודה נושא את נאומו, ואז, בשיא הדרמה: "ולא יכול יוסף להתאפק" (בראשית מ"ה, א'), והוא מתוודע אל אחיו. במקום שנאה ופירוד, "וינשק לכל אחיו ויבך עליהם" (שם, ט"ו).

על-פי אמות המידה הנוהגות היום, הפרדת הרשויות, קשה להלום את עירוב התחומין אצל יוסף: הוא בעל דין הנוגע בדבר, השקוע בעניין עד צווארו; הוא שופט בערכאה הראשונה ובערכאת הערעור; הוא שליט כל יכול; הוא חון יחון.

ואולם "הגנה מן הצדק" נמצאת לו.

ברגע השיא, כשלא יכול יוסף להתאפק עוד לכל הניצבים עליו, בנותנו את קולו בבכי בעת התוודעו אל אחיו, באומרו אליהם "אני יוסף" (בראשית מ"ה, ג') - נאלמו אחיו דום, "כי נבהלו מפניו". אז מנסה יוסף להרגיעם: "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוהים" (שם, ח'). רוצה לומר: הוא אינו פועל מכוח עצמו ואף לא בניגוד אינטרסים פסול, כי אם כשלוחו של האלוהים. ההחלטות שיצאו מתחת ידיו, יצאו למעשה מאת האלוהים. שהוא שופט כל הארץ, השופט תבל בצדק, המשלב ומאזן בין מידת הדין למידת הרחמים.

הדברים נאמרו במהלך הרצאה במפגש בוועדת הקשר של בני ברק, מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין [ז' בטבת תשע"ח, 25.12.2017). הדובר הוא שופט בבית המשפט העליון.
תאריך:  29/12/2017   |   עודכן:  29/12/2017
נעם סולברג
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
מענה רך ישיב חימה
תגובות  [ 4 ] מוצגות   [ 4 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
הגוי..
29/12/17 14:12
2
ישראל עם רם
2/01/18 15:43
3
ארי בוסל
3/01/18 00:39
4
ארי בוסל
3/01/18 00:39
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
כיצד מנפחת התקשורת את ממדי ה"הפגנות נגד השחיתות" וממציאה מפלגות וירטואליות במטרה לעוות את נתוני הסקרים בנימין נתניהו ודונלד טראמפ "מצטיינים" בהמצאת מציאות מדומיינת המצב הזה מטיל עלינו שלוש חובות מרכזיות
29/12/2017  |  איתמר לוין  |   כתבות
צום עשרה בטבת, שבו החל המצור על ירושלים, נקבע ע"י הרבנות הראשית לישראל בתקופתם של הרבנים הרצוג ועוזיאל בשנת תשי"א, כיום הקדיש הכללי לזכר נרצחי השואה. במכירה שתיערך בבית המכירות CollecTodo באתר בידספריט בערב הצום, רביעי, יימכרו פריטים נדירים ומרתקים מאותה תקופה, אשר שופכים אור על ההתרחשויות באותן שנים ולאחר מכן מזוויות שונות: המפלגה הנאצית, משפט קסטנר, התפילות לשלום היהודים ועוד.
28/12/2017  |  משה ניסנבוים  |   כתבות
מעסיקים רבים מתמודדים עם גניבות בידי עובדים. למרות שאין נתונים רשמיים על-אודות התופעה, ניתן להתרשם מהיקפה הרב כפי שהוא משתקף במחקרים ועדויות מומחים. למשל, מחקר שנערך לפני מספר שנים בארה"ב מצא שרק כ-25% מהעובדים העידו על עצמם שמעולם לא נטלו דבר ממקום העבודה. לעומתם, אחד מכל ארבעה עובדים הודה שלקח פריטים או מידע ללא רשות וכ-50% השיבו שייתכן שהם "יתקשו לעמוד בפיתוי" אם תיקרה בדרכם "הזדמנות". מה בנוגע לשוק הישראלי? ובכן, מומחים מעריכים, כי עלותן של גניבות עובדים עומדת על 5-3 מיליארד שקלים בשנה.
28/12/2017  |  עו"ד יוסף ויצמן  |   כתבות
בשנים האחרונות הסכסוכים העולמיים הלכו והחריפו. הפלישה האמריקנית לעירק בשנת 2003 הולידה את ארגון דאעש שזרע הרס ומוות ברחבי העולם. האביב הערבי, שרבים כבר מכנים אותו "חורף איסלאמי", ממשיך להשפיע על מדינות שונות מבחינה כלכלית ומבחינת יציבותן. מלחמת האזרחים בסוריה נמשכת ורק עכשיו נראה כי היא לקראת סיום, כאשר התוצאות מאיימות על ישראל. אירן ממשיכה להרחיב את השפעתה בעולם, וקוריאה הצפונית שוב בכותרות לאחר התקדמותה בתוכנית הגרעין.
28/12/2017  |  אריאל י' לוין  |   כתבות
אצל סטודנטים רבים הלימודים תופסים מקום ראשון, על אחת כמה וכמה בתקופת מבחנים אשר גורמת לשגרה להיעצר, ולכל שאר הנושאים להידחק הצידה. הדאגה לבריאות בכלל ולתזונה בפרט, לעיתים נשכחת בתקופת המבחנים: למידה עד השעות המאוחרות של הלילה, תזונה לא מאוזנת, תחושת לחץ תמידית, הימנעות מפעילות גופנית עקב חוסר זמן ועוד. ההצלחה בלימודים תלויה במצב הבריאותי, באנרגיה הכללית, בעייפות, ביכולת להתרכז ואף תלויה רבות בתזונה.
27/12/2017  |  רותי אבירי  |   כתבות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
טובה ספרא
טובה ספרא
תקופה מסוכנת עם פוטנציאל לעימותים, פעולות טרור ופתיחת חזית חדשה במלחמה. ייתכן אובדן חיים, בעיקר בפעולות הומניטריות. המערכה נמשכת והסכנה מתגברת. הרבה מילים חשובות לזמנים הקרובים שעי...
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il