'חג המולד' נחגג השבוע אצל הנוצרים, כי על-פי אמונתם נולד ביום זה ה'איש ההוא'. אבל לתדהמתי גם אצלנו חגגו זאת. מי? למשל, האוניברסיטה העברית בירושלים ששבתה מלימודים לרגל המאורע...
אצלי בבית נקרא היום הזה ליל ניטל. ביום זה יכולתי שלא לעסוק בשום לימוד שהוא, כדי לא להוסיף חיות בקליפות.
המשמעות ההיסטורית של חג המולד היא הפגיעה במיליוני בני העם היהודי בשם שנאת ישראל שקיימת מאז ומתמיד בקרב הנוצרים כלפי היהדות, שנאה שמקו-פי התפיסה הבסיסית של הנצרות הם ישראל החדשה, וול עוד קיים עם יהודי אזי הנצרות לא הגיעה לשלמות נוצרית תיאולוגית. לפיכך ובשם מיליוני יהודים שמתו על קידוש השם, שאלתי היא: איזה עם שפוי חוגג את חגו של עם אחר או דת אחרת? איזו אוניברסיטה מעזה להשבית את הלומדים בה ביום שאינו חגה ואינו דתה? מקבלי ההחלטה על יום חג, בוודאי למדו קצת היסטוריה ומודעים למה שנעשה לעם היהודי מאז ומקדם בשם הנצרות, בשם הכנסייה הנוצרית, שהעלתה על נס את רצח ה'בן' בידי היהודים ועל כן הכחדתם בשמד היא ציווי מוסרי עליון המוטל על הנוצרים...
צריך לשוב מעט אחורה ולהבין מי היה נשיא האוניברסיטה הראשון. היה זה י.ל. מאגנס שהיה חבר ב"ברית שלום" יחד עם מרטין בובר, ארתר רופין, גרשום שלום, ברגמן, וטהון, אותה הקימו ב-1925. הנחת היסוד שלהם הייתה כי יש להקים בארץ ישראל מדינה דו לאומית ערבית יהודית. הם היו מעין שלוחה של יהדות הרפורמה בנוסח הגרמני שלה. מסריהם היו נגועים בהתבטלות עצמית ובהתרפסות בלתי פוסקת בפני ערביי הארץ בראשותו של חג' אמין אל חוסייני. עוד אוטופיה המסרבת להתבונן במציאות ומסרסת אותה על-פי הרדיקל היהודי. הם תמכו בהגבלת העלייה של יהודים, והחלו בניסיונות התקרבות אל ערביי הארץ. וכך אמרו: חסד עשה השם עם עם ישראל שביתו הלאומי הוא מולדת לשני עמים. חבורה נלעגת זו שזאב ז'בוטינסקי כינה "חבורת מוקיונים" נתקלו בבוז ודחייה מצד הערבים למרות כל החנופה וההתרפסות. מול חאג' אמין אל חוסייני הם הציעו הצעת "פרלמנט" להקים מדינה דו לאומית ששני העמים ייהנו מזכויות שוות.
בשנת פרסום ההצעה מנתה אוכלוסיית הארץ מיליון נפש, 175,000 מהם יהודים. כלומר, הם ביקשו לתת למיעוט היהודי ולקבע זאת בחוק פרלמנטרי, מעמד של ד'הימי בקרב רוב ערבי מוחלט. כי המשפט: "מדינה דו לאומית אשר בה ישבו עברים וערבים וייהנו מזכויות אזרחיות, מדיניות וחברתיות שוות" לא זו בלבד שהוא סתירה בעליל של עיקרון דמוקרטי עליו מבוסס פרלמנט, אלא שהעולם המוסלמי ודמוקרטיה הם דבר והיפוכו.
בפרעות תרפ"ט 23 באוגוסט, פוגרומים וטבח יהודים התבצעו בכול הארץ, 23 נרצחים יהודים בגבעת שאול, במוצא נרצחה כל משפחת מקלף, שבע נפשות, משפחתו של מרדכי רמטכ"ל צה"ל ששרד, למחרת 67 תושבי חברון היהודים נרצחו, בחיפה 13, ברובע היהודי 18, הפורעים בזזו והעלו באש מכל הבא ליד את צימאון הדם והסדיזם הערבי קשה לתאור, וזה משתווה לפרעות חמלניצקי (1096). שום דבר לא שינה את דעתם של אנשי "ברית שלום" ... בעוד דם יהודי נשפך כמים מידי המרצח הערבי, הלכו אנשי ברית שלום לשערי ירושלים וקראו "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונהרו אליו כל הגויים"! בשלב זה הגיעה משטמת הציבור הציוני לברית שלום לשיאה.
הן בובר והן מאגנס לא הופרעו מדבר. לא שיתוף הפעולה בין הצמרת הערבית למשטר הנאצי בפרעות 1936, לא הפרעות בסוף שנות העשרים, לא שואת יהודי אירופה (הם המשיכו בעד הגבלת העלייה) ושבו לדקלם כי עם ישראל צריך לשאוף לשיתוף פעולה עם העם הערבי, וכי זה תנאי הכרחי!
בחינה מקרוב של התנהלות ארגוני השמאל שפשתה לתוך האוניברסיטאות ובאקדמיה, מראה כי קשר גורדי מתקיים בין עקרונותיהם של אנשי ברית שלום לבין "
שלום עכשיו", "גוש שלום" "בצלם" וכו'. וכי עולמם הרוחני של חברי עמותות השמאל הנ"ל החותרים, בין אם בגלוי ובמוצהר, ובין אם בעקיפין, למוטט את מדינת היהודים מבפנים מוצא את שורשיו בברית שלום, שהתקיימה כשמונה שנים.
האם באוניברסיטה העברית (משום מה עדיין מחזיקים בשם - העברית ) שורה עדיין רוח הנשיא הראשון מאגנס? אם כן, לא ייפלא שגם הנצרות כמו האיסלאם מרגישים שם בבית.
