השופט: רמי חיימוביץ, בית משפט השלום בתל אביב
המועד: יום רביעי, 8.11.2017, שעה 09:00
הנושא: קדם-משפט
"בוקר טוב, יום נעים לכולם, שבו בבקשה" - פותח השופט רמי חיימוביץ את היום במילים בודדות שכבר יוצרות אווירה נעימה. התיק הראשון הוא תביעתו של אסיר. "צריכים ללכת לראיות. תוסיפו תחשיבי נזק כדי שאוכל לתת לכם הצעה", פונה חיימוביץ לבא כוח הנתבע, ישר ולעניין. "תרצו - תחכו לתיק המשטרה. אני אתן החלטה שתוסיפו לראיות שלכם תחשיבים".
חיימוביץ התכונן היטב לדיון, מה שמאפשר לו להכתיב מיד בשם באת-כוחו של התובע: "מאחר שהתובע בכלא, אני מבקשת לאשר הגשת תצהיר שייחתם בפקס - הוא יכול לחתום בפקס? - מאחר שקשה לבוא להחתים אותו". יש לו שאלה גם לבא כוח הנתבע: "למה אתם מתקשים באיתור תיק המשטרה? החקירה הסתיימה?". תשובתו מפתיעה: המשטרה היא שמתקשה לאתר את התיק שלה-עצמה. חיימוביץ קובע קדם-משפט נוסף ל-26.2.18.
חיימוביץ מאפשר לעורכי הדין לקבוע ביניהם את סדר שמיעת התיקים לפי סדר הגעתם, מה שלא מפריע לו לשלוט היטב בפרטים. "יש החלטה ברורה מהדיון הקודם", הוא פונה לבא-כוחו של תובע שלא הגיש תצהיר בשם מרשו. "זה לא עניין של התנצלות, זה כבר היה בדיון הקודם". עורך הדין מסביר שלקוחו חולה בפרקינסון ומביע תקווה שהתיק יסתיים בהסדר בתוך שבוע, ואם לא - הוא יסע לביתו ויחתים אותו. רשמתי לעצמי שזהו טיעון מגוחך: הרי עורך הדין היה יכול לנסוע כבר מזמן.
גם חיימוביץ לא קונה את ההסבר: "הדבר הזה כבר עלה בדיון הקודם, יש החלטה מאוד ברורה שדין התביעה להימחק [בהעדר תצהיר]. מה זה שאדוני יסע אליו הביתה? אם מצבו כל כך קשה שלא יכול לחתום על תצהיר, שימחק את התביעה ויגיש אותה שוב כאשר יוכל". בא-כוח הנתבעת מותירה לשיקול דעתו של חיימוביץ את ההחלטה האם לתת ארכה נוספת, והוא מכתיב החלטה:
"החלטות לראיות ניתנו מספר פעמים וכאמור בהחלטה מ-16 ביולי כאשר ניתנה אורכה, נקבע שאם התובע יבחר שלא להגיש ראיות - תימחק תביעתו. שמעתי את דברי בא-כוח התובע בנוגע למצבו הבריאותי של מרשו, אולם תקופה של תשעה חודשים להגשת ראיות אמורה להיות די והותר. נוכח הודעת הצדדים כי הם מנהלים מו"מ ובקשתו של בא-כוח התובע לאורכה אחרונה, תינתן בכל זאת אורכה קצרה והתובע יוכל להגיש ראיות עד 28..1.18. ככל שלא יוגשו ראיות - התביעה תימחק ללא כל התראה נוספת". אם יוגשו הראיות, אומר חיימוביץ לבא כוח התובע, מועדי הדיונים ייקבעו לפי ההחלטות הקודמות.
"לא כל כך אמירות אגב"
בתיק הבא יש צדדים רבים וממילא עורכי דין רבים, ואחד מהם אומר שינסה לקצר - מה שמעלה חיוך על פני כל הנוכחים, כולל חיימוביץ. מישהו מהם מתייחס לפסק דין של העליון ואומר שהייתה בו אמרת אגב, וחיימוביץ מגיב: "לא כל כך אמירות אגב". הצדדים מדברים שלא לפרוטוקול ומנהלים סוג של מו"מ - מעט מוזר שהם עושים זאת באולם, אך דומה שבשל ריבוי הצדדים, זהו המקום היחיד בו לא הייתה לכולם ברירה אלא להתאסף. חיימוביץ מנסה לסייע: "א-קיצר, אני חושב שמה שנעשה" - אבל אחד מעורכי הדין מפסיק אותו והוא לא מעיר.
לבסוף כותב חיימוביץ בשם כולם: "מדובר בצדדים רבים. הצדדים קיימו גישור ומספר סבבי שיחות לאחר מכן. קיימת הצעה לסיום המחלוקת, אך נדרשות עדיין בדיקות אחרונות וניסוח סופי של הדברים. אנחנו מבקשים אורכה של 30 יום לניהול מו"מ, ונבקש שבית המשפט יקבע [דיון] במהלך דצמבר". חיימוביץ פונה אליהם: "אני לא רוצה להביא אתכם סתם, חבל על הזמן שלכם. תדברו בחוץ; אם יש משהו שאני יכול לעזור לכם - תיכנסו בחזרה". דיון הקדם הבא נקבע ל-17.1.18.
"מה קורה? ברוח ההידברות היינו כבר בפעם הקודמת. אני אפילו זוכר שאמרתם שתדברו" - ממשיך חיימוביץ לתיק הבא. עורכות הדין אומרות שעצם קיומו של הדיון הביא להתקדמות משמעותית במגעים ביניהם, ולחיימוביץ יש הצעה כיצד לטפל בלקוחות העקשנים המונעים הסדר: "אתן חושבות שאם אני אפגוש אותם זה יעזור?". הוא מכניס לפרוטוקול ש"הצדדים מנהלים מו"מ על בסיס הצעת בית המשפט שניתנה בדיון הקודם, קיימים קשיים שונים ונבקש אורכה נוספת למיצויו".
"אני ער לקשיים"
חיימוביץ פונה לבא כוח התובעים: "מה נראה לכם, לאן זה הולך?". הצדדים צופים הסכם וחיימוביץ חוזר להכתבה: "אני ער לקשיים מכאן ומכאן, אך הצעת בית המשפט שקללה את הדברים ואת הסיכונים, וראוי לצדדים כי יתנו לכך דעתם ויגיעו להסכמות לסיום המחלוקת. דומה כי מתן פסק דין לא יהיה בהכרח טוב למי מהצדדים. לבקשת באי-כוח הצדדים, ואף שמדובר בתיק ישן, נוכח המורכבות ניתנת אורכה אחרונה לניהול המו"מ ונקבע קדם משפט נוסף ל-10.1.18". עורכת הדין של התובע יודעת שלא תשכח את התאריך, כי זה יום לאחר יום ההולדת שלה. חיימוביץ מחייך: "אני מוכן לדחות, אם גבירתי נוסעת; זה יוצא יום רביעי, אז אולי גבירתי תרצה לעשות סופשבוע ארוך". אין צורך - היא נוסעת חודש קודם לכן.
בא-כוחו של התובע בתיק הבא מציע: "נשלים את ההליכים המקדמיים ואדוני יוכל לתת לנו הצעה והכדור יהיה אצלם [הנתבעים]". חיימוביץ העירני מחייך ומגיב מיד: "הכדור יהיה אצל אדוני, שיצטרך לומר אם הוא מסכים". הוא זוכר שבדיון הקודמת היה צורך לאתר עדה מסוימת ושואל מה קורה עם זה. שאלה נוספת: מה עם גישור? - הנתבעים סירבו.
"החלטת הראיות שניתנה ב-19.7.17 נכנסת עתה לתוקפה", מכתיב חיימוביץ, "והצדדים יגישו ראיות בהתאם לה, 45 יום לכל צד, כאמור באותה החלטה ובהתאם להוראות שניתנו. לראיותיהם יצרפו הצדדים תחשיבי נזק המפנים לראיות, על-מנת שניתן יהיה לתת הצעה לסיום המחלוקת". הקדם הבא - ב-7.3.17.
השורה התחתונה: לכאורה לא הייתה התקדמות בתיקים, כי באף אחד מהם אין הכרעה, אך למעשה חיימוביץ יוצר את המסגרת החיונית לצורך ניהול מו"מ ומתן הצעות מצידו. זה מזכיר את דברי השופט אליקים רובינשטיין: "בית המשפט בשבתו כגננת" - ולפעמים יש צורך בכך. עצם קיומה של המסגרת השיפוטית מחייב את הצדדים לעבוד בלוחות זמנים ברורים, ונסיונות לפשרה ברוכים תמיד.
יעילות: 9
מזג שיפוטי: 9