בזמן האחרון עלו לכותרות תופעות של קשירה ובידוד של מטופלים במעונות לבעלי מוגבלות שכלית התפתחותית (מ.ש.ה.) ובבתי חולים לבריאות הנפש. העיתונאית
קרן נויבך סיקרה באוקטובר השנה את מקרה הבידוד הממושך של של נועם, שסובל ממ.ש.ה. ומאוטיזם בביה"ח שער מנשה. השיח סביב המקרים האלה מתרכז באחריות של הממסד כלפי טובת המטופלים, והצורך למנוע מהממסד לפגוע בהם. זה שיח חשוב, שיכול להוביל לעידכון של תקנות משרדי הבריאות והרווחה ואף לחקיקה. שאלה חשובה שנידונה פחות היא איך אנשים שאמונים על טובתו של מטופל מגיעים למצב שבו הם פוגעים בו?
למרות שנותני השירות לבעלי צרכים מיוחדים נעדרים מהשיח על בידוד וקשירת מטופלים, הם בעצם אחד הגורמים המרכזיים במשוואה. נותני השירות הישיר, שנקראים גם מטפלים או מדריכים, עובדים בצמוד למקבלי השירות במעונות, בהוסטלים ובמרכזי תעסוקה, מנחים את מקבלי השירות בשגרת חייהם ואחראים באופן ישיר לצרכי החיים השגרתיים שלהם. אלה אנשים שמקדישים את חיים לטיפול באנשים אחרים בתנאים לא פשוטים שכוללים שכר נמוך, שעות לא שגרתיות והיעדר אפיקי קידום.
אחד האתגרים המרכזיים של נותני שירות לבעלי צרכים מיוחדים הוא התמודדות עם התנהגות מאתגרת. התנהגות מאתגרת מוגדרת כהתנהגות שמפריעה לסובבים, החל מחוסר שיתוף פעולה, דרך פגיעה ברכוש וכלה באלימות ישירה. אלימות פיזית כלפי נותני שירות יכולה לכלול יריקות, שריטות, נשיכות, מכות, משיכה בשיער, מריחת הפרשות, קריעת בגדים, נשיכות והשלכת חפצים. ישנם גם מקרים של פגיעה עצמית, כמו הטחת הראש ברצפה או נשיכה עצמית, וכן מקרים של פגיעה במקבלי שירות אחרים. התנהגות מאתגרת לא תמיד מסוכנת, אבל היא תמיד מעליבה, מפחידה ומקוממת.
מסוכן ומאיים
לחשיפה שגרתית של נותני שירות לטראומה פיזית ורגשית יש השלכות, והראשונים שמשלמים את המחיר על הטראומה של נותני השירות הם מקבלי השירות עצמם. התנהגות מאתגרת נובעת פעמים רבות ממצוקה של מקבל שירות: כאב פיזי, הצפה רגשית או כל קושי אישי אחר. לעתים תחסר למקבל שירות היכולת להתבטא מילולית, והדרך היחידה בשבילו לבטא את הכאב והתסכול שלו היא דרך הגוף. ברגעים כאלה, זקוק מקבל השירות לסביבה מאופקת, שקטה, מכבדת ותומכת. הוא צריך מגע של יד רכה ויציבה, ולפעמים פשוט חיבוק.
מצד שני, לא מובן מאליו לתת כתף לאדם פוגע. כל אחד מרגיש אחריות כלפי הביטחון העצמי שלו ושל היקרים לו, וקשה לפעמים להשתחרר מתחושת האחריות הזו ולראות את המצוקה של אדם מסוכן ומאיים. נותן שירות שמותקף על-ידי מקבל שירות, יתנהג הרבה פעמים באופן אגרסיבי מדי או פשוט יברח. לאורך זמן, הצוות הטיפולי נשחק, ונותני השירות ומקבלי השירות יחד מאמצים דפוסים אלימים אחד כלפי השני. למרות שתגובות כאלה כלפי איום הן טבעיות, הן אינן מקצועיות, והן משקפות את הלך הרוח שמוביל בסופו של דבר לבידוד ולקשירה.
היתכן שפשוט לא אכפת לנותני השירות מספיק מטובתם של מקבלי השירות? ודאי שלא. נכון, שהנפגעים העיקריים מבידוד ומקשירה הם מקבלי השירות, אבל גם נותני השירות משלמים על כך מחיר. כל סוג של התערבות כוחנית ולא מדויקת עלולה להביא לעליה בתדירות ובעוצמה של ההתנהגות, וכפועל יוצא להתערבות כוחנית עוד יותר של נותני השירות. מה שנוצר הוא מעגל קסמים שבו נותני השירות ומקבלי השירות מסלימים את ההתנהגות שלהם אחד מול השני. יוצא, שגם נותני שירות שמעוניינים להימנע מהתערבות כוחנית מדי, ימצאו את עצמם במצבים מסוימים מבודדים או קושרים מקבל שירות לאחר תקופה של הסלמה.
נותני השירות לבעלי צרכים מיוחדים מגיעים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, ועובדים באחד התפקידים המאתגרים ביותר בחברה שלנו בתנאי העסקה קשים. אל לנו להיות מופתעים מכך שבמקרים המאתגרים ביותר הם מתפקדים באופן לקוי - כנראה שרובנו היו מתפקדים גרוע יותר. לנותני השירות אין את הפריבילגיה לעשות הפסקה כשנהיה לא נעים. להפך, תפקידם הוא להיות עם מקבלי השירות ברגעים הקשים ביותר. תפקידנו כחברה, ותפקיד משרד הרווחה בפרט, הוא לחזק את נותני השירות, להיות איתם עד כמה שניתן ברגעים הקשים שלהם בעבודה ולסנגר עליהם ברבים. נותני השירות הם התכל"ס של הטיפול בבעלי הצרכים המיוחדים, והדרך היחידה לשפר את אופי הטיפול בבעלי הצרכים המיוחדים הוא באמצעות התמיכה שלנו בהם.
