המחאה באירן ורצועת עזה

אחרי תופעת "האביב הערבי" שהיכתה במשטרים הערבים הסונים ב-2011 והפילה כמה מהם, הגיעה עכשיו תופעת "האביב האירני" המכה באירן מנהיגת העולם השיעי.

בראייה לאחור מסתבר כי הייתה זו רק שאלה של זמן, המשטר הדיקטטורי באירן הצליח לדכא את "האינתיפאדה הירוקה" ב-2009 אך הזניח את הטיפול השורשי בכלכלה והלחץ של ההמונים התפרץ עתה בהיקף הרבה יותר גדול.

הסכם הגרעין של אירן עם המעצמות לא הביא את התוצאות הכלכליות המקוות, האינפלציה גברה, המחירים המשיכו לעלות, השחיתות השלטונית התעצמה בנוסף לדיכוי והפרת זכויות האדם.

על משטר ההייאתולות בטהרן עובר עכשיו כל מה שהוא מנסה לחולל במזרח התיכון, ההתערבות של אירן בעניינים הפנימיים של מדינות אחרות בניסיון לערער את יציבותן חוזרת אליה כבומרנג ומוכיחה כי היא איננה חסינה ממשברים פנימיים ומחוסר יציבות פוליטית.

העם האירני לא קונה את הטענות של המנהיג הרוחני העליון עלי ח'מינאי כי "אויבי אירן" הם שעומדים מאחורי גל ההפגנות באמצעות כסף, נשק וסוכני מודיעין זרים כדי לערער את היציבות ברפובליקה האיסלאמית. אלו בדיוק השיטות שבהן משתמשת אירן כדי לערער את היציבות במדינות כמו לבנון, עירק, תימן ומדינות המפרץ.

מדינות ערב הסוניות עוקבות בעניין רב אחרי המתרחש באירן השיעית בתקווה שההפגנות יפילו את השלטון השיעי הקיצוני שמנסה ללא הרף להפיל את המשטרים הערביים המתונים.

מי שהתייצבה לצדה של אירן הינה קטר. ערוץ אל-ג'זירה, שופר התעמולה של השלטון הקטרי, שבמהלך אירועי "האביב הערבי" ליבה ועודד את המחאה נגד המשטרים הערבים, כמעט ומתעלם מהמתרחש באירן למרות שהאירועים החמורים מקיפים כמה עשרות ערים במדינה.

המצב הכלכלי הקשה באירן הוא הוכחה טובה לכך שהייתה השפעה עצומה לסנקציות שהטילו מדינות המערב על אירן בגלל תוכניתה הגרעינית. הנאום של נשיא אירן חסן רוחאני לא הרגיע את ההמונים, המחאה נמשכת, גם אם המשטר יצליח בסופו של דבר להכיל את גל המחאה העצום, הדבר לא יפתור את המשבר הכלכלי-חברתי העמוק ברפובליקה האיסלאמית.

המפגינים עדיין לא הצמיחו הנהגה שתכווין את גל המחאה ותציב אג'נדה ורשימת דרישות מסודרת. אין עדיין שום מנהיג שמתייצב בגלוי ומשמיע את דרישות הציבור.
נראה כי העם האירני מאס בשלטון ללא כל קשר אם הוא משתייך לזרם השמרני או לזרם הרפורמיסטי. פשוט נמאס לו מהשחיתות השלטונית, מעליות המחירים המטורפות, מהאבטלה ומההוצאות המיותרות של השלטון בחו"ל כדי להפיץ את רעיונות "המהפכה הח'ומיינסטית" מאז 1979.

ההנהגה האירנית מודאגת מאוד מההתפתחויות, לראשונה הופיעו קריאות נגד המנהיג העליון עלי ח'מינאי וכרזות עליהן נכתב "מוות לדיקטטור" ו"לא לרפובליקה איסלאמית". העם האירני רוצה להשתחרר משלטון ההייאתולות.

מי שמאוד מודאג מהנעשה באירן הינה הנהגת תנועת חמאס בעזה אשר שומרת על שתיקה רועמת. ההנהגה החדשה של חמאס בראשות אסמעיל הניה ויחיא סינוואר הצליחה לאחות את הקרע שיצר ח'אלד משעל עם ההנהגה האירנית ב-2011 על-רקע מלחמת האזרחים בסוריה ולהחזיר את היחסים לקדמותם.

המשטר באירן הינו היום המשענת העיקרית של ארגוני חמאס והג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה, הוא מספק לה כסף ואמצעי לחימה ונותן להם גיבוי אזורי. משלחות של חמאס כבר ביקרו כמה פעמים בחודשים האחרונים בטהרן וחמאס גם הקימה שלוחה בשכונת א-דאחיה בביירות בחסות חיזבאללה שמתאמת בין "משמרות המהפכה" לזרוע הצבאית של חמאס .

ב-12 בדצמבר שוחח הגנרל קאסם סולימאני, ראש יחידת "אלקודס" ב "משמרות המהפכה" האירניים עם ראשי הזרוע הצבאית של חמאס והג'יהאד האיסלאמי בטלפון והודיע להם בצורה נחרצת כי אירן מתייצבת לצידם עם כל משאביה במלחמה נגד ישראל.

לכן, נפילה אפשרית של המשטר האירני הנוכחי פירושה אסון גדול לארגוני החמאס והג'יהאד האיסלאמי, פירושה הפסקה מיידית של הסיוע הכספי והצבאי. ועוד נקודה חשובה, בהנהגת חמאס חוששים שתושבי רצועת עזה עלולים "להידבק" מגל המחאה ההמוני באירן, במיוחד אם הוא יצליח בסופו של דבר ויביא לשינוי במצב. ישנם קוי דימיון רבים בין הנעשה באירן לבין הנעשה ברצועת עזה.

ברצועה שורר מצב כלכלי קשה מנשוא,הרצועה לא התאוששה עדיין מנזקי המלחמה האחרונה ב-2014,המצור נמשך, מעבר רפיח סגור ואין יציאה לחו"ל, המחירים גבוהים,יש מחסור במוצרי מזון ובתרופות, אבטלה של יותר מ40 אחוזים, מחסור בחשמל ובמים, סנקציות של הרש"פ נגד האוכלוסייה והוצאות עתק של שלטון חמאס של עשרות מיליוני דולרים על בניית מנהרות וייצור רקטות ואמצעי לחימה כדי להילחם בישראל במקום להשקיע את הכסף בפיתוח הכלכלה ברצועה.

גם ברצועה סובלים התושבים משחיתות שלטונית, מנהיגי חמאס נהנים מכל טוב, מבתי פאר, מכוניות, משכורות גבוהות וגנרטורים שמספקים חשמל באופן רציף בכל ימות השנה בעוד התושבים נאנקים תחת העול הכלכלי הכבד.

כבר לפני חצי שנה העריכה הנהגת חמאס כי הרצועה עומדת על סף פיצוץ בגלל המצב ההומניטרי הקשה וכי תופעת "האביב הערבי" עומדת להגיע אליה, לכן היא מיהרה לתהליך הפיוס והעברת הסמכויות לרש"פ כדי שהפיצוץ יהיה בפניה ולא בפניו של שלטון חמאס.

מחמוד עבאס מסרב לבטל את הסנקציות הכלכליות נגד רצועת עזה, השבוע הייתה שביתת מסחר בעיירה בית לאהיא בצפון הרצועה, השביתה הייתה ביוזמה של הסוחרים בעיירה שקצה נפשם במצב הכלכלי הקשה. אלפי פקידים פלשתינים זועמים צעדו בעיר עזה במחאה על אי-תשלום משכורותיהם ואי קליטתם במנגנון הממשלתי כפי שמחייב הסכם הפיוס.

הסכם הפיוס תקוע והמתח ברצועה הולך וגובר, מצרים מספקת סולר תעשייתי לרצועה באופן יום יומי למרות שמעבר רפיח סגור כדי שתחנת הכוח בעזה תספק את הכמות המינמלית של החשמל(4 שעות ביום) בתקופת החורף.

הרצועה ניצבת על לוע רותח של הר געש, התושבים עוקבים אחרי הנעשה באירן והם בהחלט עלולים להיות מושפעים ממה שקורה שם ולצאת אף הם לרחובות.
הזעם הכלכלי-חברתי עלול להתפוצץ גם ברצועת עזה לא רק בערי אירן.