בעת דיון בכנסת על חוק המרכולים הפליג ח"כ
ישראל אייכלר למדינות הים וסיפר על "השואה השקטה" המתחוללת בקרב יהודי ארצות הברית, שבעקבותיה הושמדו לדבריו ששה מיליון מיהודיה, וכל זאת - עקב אי-שמירת השבת.
ראוי היה, שח"כ אייכלר, המייצג את חסידות
בעלז, ינקוט קורטוב של ענווה כאשר הוא מוצא להשתמש לצרכיו הפוליטיים בשואה ובששת המיליונים.
שכן ח"כ אייכלר שמע מן הסתם על הפרשה הקשורה באדמו"ר החסידות שלו, רבי אהרן רוקח, בימיה האפלים של שואת יהודי אירופה - שעה שהוא ואחיו נתקפו ברגשות ציוניים פתאומיים ועלו בשנת 44 מהונגריה ארצה - רגע לפני שמאות אלפי יהודי הונגריה - בהם סבי, סבתי, דודיי ודודתי - הובלו אל המשרפות.
אחיו של האדמו"ר, שללא ספק ייצג את האדמו"ר, נשא דרשה ערב עזיבתם את הונגריה והסביר למאמיניו, שהאדמו"ר והוא עולים לארץ ישראל מטעמים רוחניים בלבד ואין הם מפקירים את יהודי הונגריה לגורלם, שכן - כך אמר האח:
"הצדיק רואה שתשרה פה לתושבי מדינה זאת (הונגריה) מנוחה ושלוה..." איש לא מאשים חלילה את האדמו"ר ואת אחיו במזימה או בקשר עם הנאצים כדי להרדים את יהודי הונגריה, אבל קשה להכחיש שדברי ההרגעה הנמהרים הללו ערבו לאזניהם של אדריכלי הפתרון הסופי.
ומכל מקום, עובדה היא שיד נעלמה דאגה להשמיט את דברי ההרגעה האומללים הללו מהמהדורות המאוחרות של הדרשה המודפסת - כמו רצה מישהו להחזיר את הגלגל אחורנית ולשכתב את ההיסטוריה.
