כלב נובח לא נושך

אין ביטוי שיותר מנציח את מצבם של המפלגות החרדיות כמו: אין ילד רע יש מפלגה שרע לה. גדולי הצינקנים לא היו כותבים מחזה שבו דרעי נוזף באופוזיציה שלא מסכימים להיתקזז עם ח"כ שקובר את אשתו וכמה שעות אחר כך בודק אופציות להביא אותו. החל מדחייה של חוק המרכולים שזהו חוק הדגל של המפלגות החרדיות ואיכשהו הפך להיות לדגל של קוון טובע כי אם נדמה את חוק המרכולים לחוק דגל של מפלגה אחרת הדבר לא היה עובר בשתיקה. ראו ערך חוק עונש מוות למחבלים של ליברמן או חוק ההמלצות של הליכוד אז מה התפספס פה: התשובה היא שלחרדים יש כדור אחד במחסנית והם שומרים אותה לחוק הגיוס אין מפלגה שלא רוצה בחירות כמו המפלגות החרדיות. שלא צריך להיות מינה צמח בשביל להבין כמה הרכבי קואלציה יש ללא החרדים בבחירות הבאות, במיוחד שש"ס בינתיים מתנדנדת על אחוז החסימה שמשום מה (אלי יש) לא מסכימה להוריד את האחוז. ומה תמונת המצב בינתיים חנויות נפתחות בשבת, עבודות הרכבת עדיין מתקיימות בשבת ואין עוד חוק גיוס. חוק המרכולים (שאם בודקים אותו לעומק רואים שאין בו הרבה שינויים מהמצב הקיים) היה הדבר האחרון שעוד היה אמור להראות שהמפלגות החרדיות עדיין בהכרה. משם יצאה התגובה האימפולסיבית של דרעי שביקש להביא את ח"כ להצבעה באמצע השבעה על אשתו ופה צריך לזכור כלב נובח לא נושך.

עם כל הדרמה על חוק המרכולים חטאה התקשורת שלא התעסקה בשתי חוקים שעברו השבוע, שלא פחות חשובים אם לא יותר. חוק ירושלים וחוק הפריימריז חוק ירושלים אומר כי כל שינוי בשטחי העיר ידרוש את הסכמתם של לפחות 80 חברי כנסת. ההצעה חלה גם במקרה של הסדר מדיני וחוק הפריימריז שלפיו מועמד לפריימריז מטעם רשימה לכנסת יקבל מקופת המדינה כ-300 אלף שקלים למימון התמודדותו. עלות החוק לקופת המדינה נאמדת ב-25-20 מיליון שקלים. אנקדוטה משעשעת היא שחוקים אלו נולדו במטרה שלא לעבור. חוק ירושלים המציא בזמנו בנט בשביל לעצבן את נתניהו ולעקפו מימין .חוק שבו היה סעיף שאומר שירושלים יכולה להתנתק משכונות ערביות וללא ח"כ חזן למרבה האירוניה שהעיר שאתם הולכים לחלק את ירושלים בלי ששמתם לב גם הוא היה עובר. וכל זה חמק מעיני התקשורת. האם יכול להיות שחוק אזוטרי בענייני דת שווה לפתוח ולמלא את מהדורות החדשות על החשבון חוקים דרמטים אלו???

אל תקראו לנו שבאבניקים נשמע בקניון כאשר מוכרת שאלה בתמימות חרדי האם הוא "מה שקוראים שבאבניק". וכמו-כן מילים כמו צו"ל ווארט ונייעס כבר לא זרות בעולם החילוני וכל זאת בזכות הסדרה שיצאה השבוע שכתב אלירן מלכא וכמה שזה מפתיע בעידן אמנון לוי זו לא סדרה שמבקרת ולא תוקפת כמו מתבוננת מהצד ורוצה ללמוד רוצה להתחבר לא מתעסקת בנושאים הכבדים המפלגים אלא בנושאים שאף לא מתעניין קלילה מצד אחד אך מדויקת מצד שני ולא ברור למה רק עכשיו יוצאת סדרה כזו. ופה האשמה נופלת על החרדים לא פחות מהחילונים מכך שהדבר לא קרה עד עכשיו כי איזה אינטרס יש לאותו אחד שרוצה פרסום לקחת נושא שמעורר קונצנזוס בקרב הקהל החילוני או לגעת באזורים חדשים.