הוועדה לזכויות הילד של הכנסת, בראשותה של ח"כ יפעת שאשא-ביטון (כולנו), דנה השבוע בנוכחותם של הסמארטפונים בבתי הספר, ובעיקר בזמן השיעורים בכיתות. הסיבה לדיון היא "החוק הצרפתי" - לא זה שאוסר על חקירת ראש הממשלה, ודובר רבות באחרונה, אלא תקנות שהוצאו בצרפת שאוסרות על הכנסת טלפונים סלולריים לבתי הספר.

רוב מכריע של התלמידים, כולל בבתי הספר היסודיים, נושאים עימם תיקים שמלבד הספרים, המחברות והסנדוויץ' יש בהם גם טלפון סלולרי. משרד החינוך אומנם לא מאפשר זאת כיום, אולם נציגו הודיע בישיבת הוועדה כי יפעל להתיר את הכנסתם של המכשירים לבתי הספר.

בדיון הושמעו דעות שונות, חלקן מפתיעות, לרעה, מפי אנשים שנחשבים למומחים ולנאורים בכל מה שקשור לחינוך. אחד מהם, פרופ' עמוס רולידר, אושיית חינוך וטלוויזיה, אמר כי "אנחנו בצרות צרורות, הורים חושפים ילדים למסכים כבר בגיל שנתיים. אנחנו לא צריכים לפחד ועלינו להפסיק את התופעה של ניידים בבתי הספר. זה גורם נזק גדול לילדינו". מומחה אחר, יונה פרסבורגר, מנכ"ל עמותת נתיבי רשת, ציין שנתוני ה-OCED מראים שהכנסת תקשוב לבתי הספר אינה מעלה את רמת הציונים של התלמידים.

לעומת זאת, ד"ר שגית יעקובוביץ', יו"רית עמותת אשנ"ב, שמקיימת מזה 13 שנים פעילות לשימוש נבון באינטרנט, אמרה שכל רגולציה שאוסרת הכנסת טלפונים סלולריים לבתי הספר - דינה להיכשל, כי הרי לא יתחילו לחטט לילדים בתיקים. לדבריה, מה שצריך הוא לאמץ את הטלפון הנייד ולחנך את הילדים כיצד לעשות בו שימוש נאות ואילו תועלות אפשר להפיק ממנו תוך כדי תהליכי הלימוד, ובצד זה לשים מגבלות ואיסורים. ח"כ שאשא-ביטון הביעה עמדה דומה ואמרה כי "המערכת לא יכולה לברוח מהטלפונים החכמים ויש לרתום אותם בצורה מיטבית לטובת העתיד".

אולם, מי שהכי הפתיע היה ד"ר עופר רימון, ראש מנהל טכנולוגיה במשרד החינוך, שהצהיר שהמשרד יחפש דרכים איך לאמץ את הטלפון הסלולרי לשימוש פדגוגי נאות, ומצד שני שלא תהיה הפקרות.

בתי הספר עדיין בעידן הלוח והגיר

אם ננתק את סוגיית הטלפון הנייד, שברור שאין מצב שיישאר בבית כאשר הילדים בבית הספר, צריך להסתכל על הנושא במבט הרבה יותר רחב ומדאיג: מערכת החינוך עדיין מנסה לחנך את הילדים והנוער שלנו בשיטות של המאה הקודמת, שלא לומר לפני כן. הלוח והגיר עדיין מהווים הנכס הכי חשוב בבית הספר וכל דבר שלא דומה להם הוא בגדר איום. כך התייחסו, או נכון יותר לא התייחסו, במערכת החינוך עד לא מכבר לאינטרנט, לרשתות החברתיות וללימודים מתוקשבים, וכך מתייחסים כיום לסמארטפונים. הדבר תרם ליצירת תרבות אלימה של שיח, שיימינג ועד אלימות פיזית בתוך בתי הספר, מאחר שהמורים והמנהלים התנהגו כיענים וסגרו את הדלת בפני הקדמה.

הבעיה אינה ברכיב זה או אחר, אלא בחוסר המודעות. אנחנו אמורים להיות מצויים בעידן בית הספר 3.0, שבו כל מה שהיה קודם - פשוט לא רלוונטי. הילדים מבלים שעות רבות ברשתות החברתיות, בווטסאפ (WhatsApp) ובאינסטגרם (Instagram), אולם כשהם מגיעים לבית הספר שבו הם לומדים, הם עוברים מהמאה ה-21 לעולם ישן, שנותר מאחור. כיתות צפופות, מורים שעדיין לא זכו להצטרף לפרויקט מחשב לכל מורה וספרי לימוד עם חומרים שהיו ישנים כבר בעידן ההורים שלהם.

נכון שבשנים האחרונות יש תנופת תקשוב בבתי הספר, נכון שמכניסים ציוד ולומדות, ונכון שנעשים דברים נפלאים בעזרת הלמידה המתוקשבת, במיוחד בחינוך המיוחד, אבל זו עדיין טיפה בים. היוזמות היפות הן בעיקר תוצאה של מוטיבציה, כישרון ותעוזה של מורים, מפקחים ואנשי טכנולוגיה במערכת החינוך, אבל ברוב המקרים הם נתקלים במערכות ביורוקרטיות ובמנהלים שעדיין לא השכילו לראות מה קורה מעבר לכותלי בית הספר, ומסרבים להפנים את המהפכה בצורת הלימוד, ובאופן שבו מורים מעבירים ידע ותלמידים רוכשים אותו.

אחת היוזמות היפות הבולטות בתחום היא פרויקט מחשב לכל מורה של קרן אתנה, שאותה מוביל היזם ואיש ההיי-טק אורי בן ארי. הקרן, בשיתוף משרד החינוך, הסתדרות המורים, בנק מסד וחברות בתעשיה, מציידת מזה כמעט עשור את מורי ישראל במחשבים ניידים ובאחרונה במחשבי לוח. ההשפעות החיוביות של מהלכים כמו זה מתועדות בשורה של מחקרים אקדמיים (לידיעת יונה פרסבורגר, שטען שההשפעה של התקשוב בחינוך היא שולית).

הכנס השנתי של התקשוב בחינוך, Edutech, שנערך בשיתוף של אנשים ומחשבים עם קרן אתנה, יעסוק השנה בבית הספר העתידי - חזון ומציאות. בכנס ישתתפו בכירי מערכת החינוך הטכנולוגי ויגיעו אליו מספר אורחים, אנשי חינוך בכירים ממדינות שונות, שרואים בישראל מדינה מובילה בכל מה שקשור לחדשנות בחינוך. חבל רק שכמו בתחומים אחרים, אנחנו נחשבים למובילים בעולם גם בתחום זה - אבל עדיין חיים בעידן הלוח והגיר.