אם חברת חשמל הייתה עסק פרטי היא מזמן הייתה פושטת רגל, כי היקף חובותיה הנצברים מגיע ליותר מ-40 מיליארד שקלים. זו איננה טעות. באמת מדובר במיליארדים. אבל חברת החשמל היא מונופול השייך למדינה והיא ממשיכה להתקיים מבלי להתרגש יותר מדי מן החוב הכבד. אילו הייתה חברת החשמל חברה עסקית רגילה היא הייתה קובעת בעצמה את מחיר החשמל שהיא מייצרת בהתאם לעלויות הייצור. אבל חברת החשמל מנועה מלקבוע את המחיר הנכון. גוף שלטוני אחר השייך למנהל החשמל במשרד האנרגיה והקרוי "רשות החשמל" הוא הפוסק. וכיוון שהמחיר שקובעת הרשות נמוך בכוונה מן העלות הריאלית, כדי לא להגדיל את הנטל על כלל המשק - חברת החשמל "מצליחה" כל שנה להגדיל את חובותיה שעליהם היא משלמת ריבית הגונה. בעשרים השנים החולפות מתנהל מו"מ לאימוץ "רפורמה" בחברה שמשמעותה פיטורי כ-2500 עובדים אך העסק לא מגיע לכלל סיכום וכנראה גם לא יגיע.
אבל בינתיים קיימים עובדים בחברה המאוגדים במסגרת גוף הקרוי "ארגון עובדי חברת החשמל" ולהם יש צרכים. כדי למלא את הצרכים האלה נמצא פתרון קריאטיבי. חברת החשמל פועלת בחלוקה של ארבעה מחוזות. צפון, מרכז, דרום וירושלים. לכן נקבע כי בכל מחוז יהיה ארגון עובדים נפרד שבראשו יו"ר פעיל במשרה מלאה שיש לו רכב צמוד, משרד ושרותי מזכירות. כדי לאגד ולייעל את פעילות הארגון הוקמה מזכירות ארצית, הכוללת נציגים של כל המחוזות. בראש המזכירות הארצית מכהן יו"ר נבחר. בשנים עברו היה היו"ר
יורם אוברקוביץ ומאז מותו נבחר יו"ר חדש - מיקו צרפתי, שגם הוא מקבל רכב צמוד, משרדים ושרותי מזכירות.
אבל, וקיים בהקשר זה אבל גדול. בחברת החשמל קיימים סוגים שונים של עובדים החל בפועלים פשוטים וכלה במהנדסים. שנים רבות היו ראשי הארגונים הרגילים נבחרים לתפקיד על-פי שיוכם המחוזי, עד שהגיע מהנדס בשם יעקב חי שהחליט, בצפצוף על עמדת המזכירות הארצית, לצאת לעצמאות. אחרי מאבקים כוחניים רבים הקים ארגון המהנדסים עמותה בשנת 2000 הפועל, בנוסף לארגונים המחוזיים. יעקב חי זכה בינתיים למעמד של חבר במזכירות הארצית.
אני טורח להסביר לכם את הסיפור המוזר הזה כדי להבהיר כי הפעילות הזו של העובדים עולה כסף. הרבה כסף. ומנין בא הכסף הזה? משני מקורות. האחד -מקופת חברת החשמל. השני: מ"מס ועד" שמשלמים העובדים. בחברת החשמל מועסקים כ-12 אלף עובדים. אם כל אחד מהם משלם מדי חודש רק 30 שקלים מגיעה ההכנסה השנתית ל-4.32 מיליון שקלים. לכך יש להוסיף את "תרומת" החברה לפעילות הוועדים. הסכום הכולל המגיע להרבה מיליונים מממן את קיומן של "צרכניות" מסובסדות היטב בכל מחוז.
על מה יוצאים הכספים? הנה דוגמה שפרסמה ב
הארץ טלי חרותי-סוכר. עמותת המהנדסים והעובדים המקצועיים בחברת החשמל רשומה בכתובת ביתו של היו"ר יעקב חי, בקריית טבעון. לעמותה אין עובדים בשכר אך על-פי דוח כספי לשנת 2014, היא קבלת בכל שנה כמיליון שקלים מדמי חבר. כיוון שלמעשה אין לעמותה הוצאות וההכנסות ממשיכות לזרום, מסתבר כי בקופת העמותה נצברו כארבעה מיליון שקלים. 2.8 מיליון שקלים מתוכם נשמרים "בצד" עבור הקמת "בית המהנדס" עליו הוחלט ב-2007 שעלות הקמתו תגיע לכחמישה מיליון שקלים.
מהנדסים במעמד של עובדי מדינה זכאים לדמי השתלמות וספרות מקצועית בתנאי שאכן היו בהשתלמות בתחום עיסוקם. זו בעצם הייתה הסיבה להקמת העמותה שעל-פי דיווחיה לרשם העמותות אלה מטרותיה: "לקיים פעולות חינוכיות ותרבותיות בין חברי הארגון ולסייע להשתלמותם המקצועית בכל ענפי עבודתם, לרבות ארגון סמינרים, כנסים מקצועיים, ימי עיון, קונגרסים, סיורים ותערוכות בתחומי המקצוע השונים".
מסתבר כי העסק עובד. לא מכבר קיבלו חברי עמותת המהנדסים והעובדים המקצועיים הודעה המזמינה אותם ל"סמינר מקצועי בנושא משק החשמל ברוסיה". העלות: 1,000 דולר בלבד לחבר הארגון ו-1,399 דולר לבן או לבת הזוג עבור שמונה ימים ושבעה לילות, כולל טיסה ומלונות על בסיס חצי פנסיון וגם סיורים שונים. בפועל לא היה "הסמינר" השתלמות הזכאית להכרה, כי כל מה שראו הטיילים הנרגשים בתחום עיסוקם היה ביקור קצר בתחנת כוח שלא חידש להם דבר. אבל הם נהנו מאוד מן הטיול.
אם אלה הכספים המתגלגלים בעמותת המהנדסים החייבת בדיווח והמצומצמת יחסית במספר חבריה, קל לשער מה קורה בקופות של הארגונים המחוזיים שאינם חייבים בדיווח לאיש וכמה זה עולה לחברת החשמל. נכון שיחסית למיליארדים הזורמים לקופת החברה מכל צרכני החשמל בישראל, מדובר ב"כסף קטן". אבל כל אחד יודע ששקל ועוד שקל מצטברים להרבה שקלים וגם הצטברות קטנה יחסית תופחת למיליונים וגורמת להגדלת ההפסדים הנצברים. אבל כנראה שלאיש לא אכפת במיוחד, כי המדובר ב"כסף של מישהו אחר" - הכסף שלנו.
