|
|
יהודים וערבים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
התקווה היא ההמנון הלאומי שלנו. הלאום שלנו הוא יהודי. ערביי ישראל אינם יכולים לשיר את ההמנון הזה. כבני לאום אחר - איזה בדיוק? - הם רשאים לשיר את המנונם. מה הוא ההמנון שלהם? אני לא יודע. אולי אף הם אינם יודעים. אולי אינם יודעים כי לא קיים המנון כזה.
אולי הגיע הזמן לחבר המנון של ערביי ישראל. יתכבד לכתוב אותו משורר רגיש שיידע לא לשחוט את הפרות הקדושות לנו, לא לחלל את הקדוש ואת היקר לנו, לא להניח כל יסוד לטענה של הסתה.
להמנון הזה עשויים להיות שני נוסחים - בערבית ובעברית. ערבית היא שפת האם של ערביי ישראל, עברית היא השפה שאותה הם, ברובם, דוברים ובתוכה הם חיים ופועלים. מותר להם להזדהות עם סמלים לאומיים שלהם, עם קודשי קודשיהם. מותר להם לשיר ולהתגאות בשפה הערבית. דבר לא ייגרע מכבודה של העברית, ואף לא מכבודו-במקומו-מונח של המנוננו.
כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומייה - בלבבם של עבריי ישראל נפש ערבי הומייה.
פשוט, לא?
