לא אהבתי את תוכנה של ההקלטה, מעולם לא הייתי שיכור כלוט, ואפילו לא שיכור קלות, (כמה שאני מנסה להשתכר אני פשוט לא מצליח כי אני נרדם אחרי הטיפה השלישית של יין) לכן כאשר אני אומר שלא דיברתי כך, קרוב לוודאי שאני יודע מה אני אומר, אני גם מכיר מעט מאוד אנשים שמשתכרים, ובכל זאת נראה לי שעבור שיכורים השיחה הזו לגמרי לא נוראה.
לא אוהב, אך אלה החיים
שיחות מן הסוג הזה מתקיימות בין שיכורים לגבי המין השני, בין שיכורות לבין המין השני, אלה מדברים על קריעות ותנוחות ואלו מדברות על עוביים ואורכים, שיחות כאלה מתקיימות גם בין אנשים שאינם שיכורים, לא נעים לומר אבל בתנאים מתאימים ובמצבים מתאימים כל המצקצקים ומגלגלי העיניים יכולים להיתפס עם המכנסיים למטה כאשר מדובר בלשון שמשתחררת באיזה מועדון אפל אפילו בלי חשפניות ובלי שתייה. די באווירה מתאימה על-מנת לשחרר קמעא את הברקסים של הלשון, ושימותו הקנאים.
מה שהרבה יותר חשוב הוא ששיכורים לא ינהגו, ומה שעוד חשוב זה שהנהגים ינהגו ולא יתעסקו במכשירי הקלטה תוך כדי נהיגה.
חוקיות ההקלטה
האם מזכירה המאזינה לשיחה מתוקף תפקידה אך איננה חלק ממנה רשאית להקליט שיחה בלא אישור של אחד המשתתפים? האם נהג מונית אשר ללא ספק נוכח בשיחה בין שני נוסעים רשאי להקליט שיחה בין שני נוסעים? האם נהג מונית שזרק מידי פעם הערה לשיחה של שני הנוסעים ייחשב לשותף בשיחה ולכן מותר לו להקליט את השיחה? נהג אוטובוס? קברניט של מטוס? שאלות שראוי לקבל בהן תשובה ברורה מרשויות החוק, כי על פניו נראה לי שלבייבי סיטר אסור להקליט את המריבות של ההורים אפילו אם היא נוכחת בהן ומקשיבה להן, וגם אם היא מתפרצת ואומרת לפעמים "תגידו, ירדתם מהפסים"? ולאף לנהג אסור להקליט שיחות של הנוסעים אפילו אם הוא נמצא ברכב ומקשיב להן, אפילו אם הוא זורק איזה מילה מידי פעם. כך לפחות לי נראה.
ניגוד העניינים
והסיפור הכי מצחיק/עצוב הוא ההתייחסות לניגוד העניינים. כואב לראות עד כמה הציבור הוא עיוור לחלוטין, איך הוא מחפף את הפרטים איך הוא נגרר כסומא באפילה אחרי סיסמאות ריקות מתוכן.
מה אומרים כללי ניגוד העניינים? התורה של פתרון בעיות בתחום ניגוד העניינים יונקת עקרונותיה מהחלטות ועדת אשר.
ועדה אשר ידעה לטעמי שאין פתרון מוחלט ל
ניגוד עניינים, תמיד יש ניגוד עניינים אפילו אם הוא לא ניכר ממש, והשאלה היא עצמתו של הניגוד. לא ניתן ולא צריך להילחם מלחמה לחיים ולמוות בניגוד אלא לצמצם את עוצמתו עד לרמה שהוא יהיה קביל.
ומה הפתרון בדרך כלל לבעיית ניגוד עניינים? בדרך כלל הפתרון הוא האצלת סמכויות ספציפיות לאחרים, והחלפה בהצבעות בגורם אחר. אך האם יש ביטחון שאין השפעה של הגורם המוחלף על המחליף? האם אנו מנקים את השולחן לגמרי? והתשובה היא שאין ביטחון, כאמור אין פתרון מלא לבעיות של ניגוד עניינים, הפתרונות הם תמיד חלקיים והמטרה היא להגיע לרמה מספקת ולעולם לא לשולחן צח ונקי מכל רבב.
ומה קורה כאשר מדובר בהצבעות במליאת הכנסת? ובמליאת הכנסת אין תחליף לאף אחד מחברי הכנסת, ואי-אפשר להאציל סמכויות? ומה קורה במליאת הכנסת במיוחד כאשר מדובר בהחלטה על חודו של קול? ומה קורה כאשר היועץ המשפטי של הכנסת קובע בניגוד לבקשתו של יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ
איתן כבל, וחד-משמעית שלא חל איסור על חברי כנסת מנוגדי עניין להצביע במליאה ובלבד שהצהירו על כך טרם הצבעתם?
ומה קורה כאשר על פניו נראה שהאינטרס המובהק של הטייקון המקושר לאותם חברי כנסת (השרים כחלון,
חיים כץ) הוא שהחוק לא יעבור, ובכך שהם לא מצביעים הם עוזרים לחברם הטייקון או לאינטרסים שלו, הרבה יותר מאשר לו היו נכנעים למשמעת הקואליציונית ומצביעים עם ה
ממשלה?
והרי מתווה הגז נועד להעיר מתרדמתו את שדה לוויתן ממש על הקשקש טרם הוא נפח את נשמתו. על פניו נראה שהאינטרסים של
קובי מימון המקושר לשרים/חכי"ם כחלון וחיים כץ הוא בשדה תמר שהוא השדה המתחרה לשדה לוויתן, ההחלטה של השניים שלא להצביע מנעה רוב מהממשלה, הממשלה לא הצליחה לעביר את החקיקה בכנסת, לכן נטל ראש הממשלה לידיו את תפוח האדמה הלוהט (מינוי זמני לתפקיד שר הכלכלה) והפעיל את סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים ("עצימת עיניים" מהסדר כובל מסיבות ביטחוניות/מדיניות) והמתווה התקבל ללא חקיקה.
בעתירה לבג"ץ לא מצא הבג"ץ כל פגם בשיקוליו המדיניים ביטחוניים של ראש הממשלה ובישימותם למתווה הגז, אך הוא בכל זאת החליט על התראת בטלות למתווה בשל העובדה שסעיף היציבות במתווה לא נתקבל בחקיקה ומכאן שהכללתו במתווה לא נעשתה מכוח הסמכה מפורשת.
אך גם לאחר החלטת בג"ץ לא היה לממשלה רוב של 61 בכנסת והפתרון היה להגיע להסכמה עם חברות הגז לשינוי סעיף היציבות במתווה כך שיתאים לפרשנות של בית המשפט של חוק. ותוך הימנעות
מחקיקה.
קובי מימון לא קיבל להבנתי אגורה שחוקה ממתווה הגז, מתווה הגז היווה פיגוע המוני לשדה תמר, האינטרסים של שדה תמר להבנתי היה שלוייתן יהיה קבור באדמה, והכסף יושקע בצינור נוסף לתמר כך שהתפוקה של הדולרים לכיסם של בעלי תמר תוכפל, לפחות עד שיוציאו את הטיפה אחרונה מתמר. כחלון עזר מאוד בכך שלא הצביע, חיים כץ עזר מאוד בכך שלא הצביע, רק בניימין נתניהו טרף לכולם את הקלפים.
צדיק ורע לו רשע וטוב לו
כואב הלב איך הכל מוצג כאן באופן מגמתי, כואב הלב איך העדר הולך שולל, כואב הלב איך ביקורת לגיטימית על שפה נמוכה, ועל התבטאויות לא ראויות, על-אף שנאמרו בנסיבות פרטיות שאין כל מקום לפרסמן, הופכת את הצדיק במקרה זה (ראש הממשלה) לרשע ואת הרשעים לצדיקים.
אנא שימו לב, הרשעים כאן הם לא אלה שעתרו נגד המתווה, והרי כתוצאה מעתירתם הרוויח לפחות לכאורה הציבור סעיף יציבות מקל יותר, ההתערבות של בג"ץ ריככה במידה מסוימת את עמדת החברות כי בית המשפט לא הותיר להן ברירה.
הרשעים הם אותם פוליטיקאים צבועים אשר הימנעותם מהצבעה היא זו שסיכנה את המתווה, היא זו שכמעט הרגה את שדה לוויתן, ורק הסתערות היחידים של ראש הממשלה על שדה לוויתן הצילה אותו ממות, וכך עשה ראש הממשלה תוך שהוא פוגע לטעמי פגיעה קשה באינטרסים של קובי מימון, ובאינטרסים של חבריו מנוגדי העניינים לממשלה ולכנסת, חבריו של קובי מימון:
משה כחלון, וחיים כץ.
