במשך חודשים תהו בעולם, האם קוריאה הצפונית תנסה לגרום לבעיות לקוריאה הדרומית, כאשר זו תארח בחודש הבא את אולימפיאדת החורף. התנהגותו של מנהיג קוריאה הצפונית, קים ג'ונג-און, בשנה האחרונה והניסויים הגרעיניים והבליסטיים שביצע, העלו בארה"ב ובקוריאה הדרומית את המחשבה שהנורא מכל עומד לקרות. ואז, במהלך נאומו לשנה האזרחית החדשה, הודיע קים על הצעה לחידוש הדיאלוג עם קוריאה הדרומית, והבטיח שמדינתו תשתתף באולימפיאדת החורף. קוריאה הדרומית הגיבה בחיוב, והשיחות הראשונות בין שתי המדינות מזה שנתיים החלו ב-9 בינואר.

בזמן שפרשנים רבים ראו במהלכו של קים ניסיון לתקוע טריז בין הרצון של ארה"ב ללחוץ עליו, לבין הרצון של קוריאה הדרומית לקיים דיאלוג, ניתן לראות במהלך זה גם הזדמנות – סבור כתב העת Defence One. בעוד הנשיא דונלד טראמפ בירך על קיום השיחות בין המדינות והביע נכונות לדבר בעצמו עם קים, הממשל צריך לנהוג כפי שנהג הממשל של רונלד רייגן בשעתו.

בנובמבר 1987 הפילה קוריאה הצפונית מטוס של קוריאה הדרומית, דבר שהביא למותם של 115 הנוסעים ואנשי הצוות. בדצמבר 1988 החלו בסין שיחות רשמיות בין ארה"ב וקוריאה הצפונית. איך נץ פוליטי כמו רייגן השיג זאת? התשובה היא: באמצעות אולימפיאדת 1988 בסיאול. למרות שהנסיבות שונות, עדיין יש קווי דמיון בולטים. לקראת משחקי החורף הקרובים, ישנה הזדמנות לוושינגטון וסיאול לתאם את האסטרטגיה שלהן ולעבור מעימות לדיאלוג. אסטרטגיה זו יכולה לכלול צעדים קטנים לבניית אמון, שיובילו בסופו של דבר לנושאים שמטרידים כל אחד מהצדדים, במיוחד תוכנית הגרעין של קוריאה הצפונית.

"היוזמה הצנועה"

בסוף שנות ה-80 קוריאה הדרומית הצליחה לסלק את המשטר הדיקטטורי והאולימפיאדה נראתה כדרך הטובה ביותר להתחיל את הדרך הדמוקרטית. תחושת השמחה התערערה מהחששות ששכנתה מצפון תפריע לחגיגות. נשיא קוריאה הדרומית דאז, רו טה-וו, שקל גישה חדשה של דיאלוג עם קוריאה הצפונית אם האולימפיאדה תעבור ללא תקלות.

באותה תקופה גם וושינגטון בחנה את גישתה. מאז סיום מלחמת קוריאה, תפקידה של ארה"ב בחצי-האי הקוריאני היה לספק תמיכה לדרום ולבודד את הצפון. אולם ממשל רייגן הבין שהדרך היחידה להגיע לשלום בחצי-האי הקוריאני, הוא קיום דיאלוג עם הצפון. בשנת 1987 ארה"ב התייעצה עם קוריאה הדרומית האם להקל על בידודה של קוריאה הצפונית. בצורה זו היוזמה של רו נפלה על קרקע פורייה. היוזמה האמריקנית זכתה לכינוי "היוזמה הצנועה". היא לא נועדה לפתור את כל הבעיות, אלא לסלול דרך לדיאלוג בין ארה"ב וקוריאה הצפונית, באמצעות קוריאה הדרומית.

המפתח לאסטרטגיה היה, שהממשל האמריקני לא ציפה לצעדים מקבילים מצד פיונגיאנג. במילים אחרות: אם קים (הסב) לא יפגע באולימפיאדה ורק יראה איפוק, וושינגטון תעודד ביקורים לא רשמיים מצד גורמים מקוריאה הצפונית בארה"ב, תאפשר ייצוא מוגבל של סחורות למדינה ותאשר לפקידים ממחלקת המדינה לקיים דיונים עם פקידים מקבילים מקוריאה הצפונית. כאשר בשנת 1988 האולימפיאדה בסיאול הסתיימה ללא תקלות, רייגן אישר את הצעדים הללו.

אבל זה לא נגמר כאן. ממשל רייגן החליט, במקום לבקש צעדים הדדיים מצד פיונגיאנג, לבקש תגובה חיובית. חמישה צעדים אפשריים הועברו לקוריאה הצפונית על-ידי סין: להציג התקדמות ממשית בשיחות בין הצפון והדרום; החזרת גופותיהם של חיילים אמריקנים ממלחמת קוריאה; הפסקת התעמולה האנטי-אמריקנית; יישום צעדים בוני אמון באזור המפורז והבטחה שהיא נוטשת את דרך הטרור.

להתחיל בשיחות ולהתקדם משם

פעולותיו של רייגן הניחו את היסודות לפגישה בין ארנולד קנטר, סגן מזכיר המדינה בממשל ג'ורג' בוש האב, לבין פקיד בכיר מקוריאה הצפונית, כדי לדון בתוכנית הגרעין של המדינה. פגישה זו הביאה להסכם מסגרת בין המדינות בתקופתו של ביל קלינטון, שעצר את מאמציה של פיונגיאנג לפתח נשק גרעיני. אותה יוזמה ראשונית של רייגן, הביאה גם להסכמים בין שתי המדינות בחצי-האי, שהקלו על המתחים ביניהן. אם טראמפ ינהג כמו רייגן, הוא יכול להניע מדיניות שתומכת בקוריאה הדרומית ולאותת על כוונתו להתחיל בשיחות רציניות אם קים לא יפריע לאולימפיאדה הקרובה.

התחלה טובה תהיה לדחות את התרגיל הצבאי של ארה"ב וקוריאה הדרומית, שנקבע לאמצע האולימפיאדה. צעד נוסף בכיוון הזה נעשה על-ידי טראמפ, כאשר הביע את תמיכתו בדיאלוג הבין-קוריאני. הוא גם הביע את נכונותו לדבר עם קים, אמירה שתהיה בעלת משמעות רבה יותר אם יפסיק להקניט אותו אישית.

תוך שמירה על הסנקציות על קוריאה הצפונית, וושינגטון צריכה לאותת לקים על פתיחת הדלת הדיפלומטית. הדבר יכול לפתור בעיות לאו"ם וארגונים אחרים שמנסים לסייע הומניטרית למדינה המבודדת. הממשל האמריקני יכול גם לשקול הקלה על הגבלת תנועותיהן של דיפלומטים מקוריאה הצפונית שנמצאים באו"ם, שנאסר עליהם לנוע מחוץ לרדיוס של 40 ק"מ מניו-יורק. בעקבות התקדים שיצר ממשל רייגן, ממשל טראמפ יכול לבקש מפיונגיאנג תגובה חיובית בונה. היא יכולה לבקש שדיפלומטים שבדים יבקרו את שלושת האמריקנים שעדיין כלואים במדינה, הורדת המתיחות וכמובן התנגדות לטרור כולל פעילותה הלא-קונבנציונאלית.

אף אחד מהצעדים הללו לא נוגע ישירות לתוכנית הגרעין של קוריאה הצפונית, כמו גם יכולותיה הבליסטיות. כרגע יש מטרה אחת, והיא להתחיל בשיחות ולהתקדם משם. המבקרים טוענים שאיום הגרעין של קוריאה הצפונית, חמור יותר היום ממה שהיה בתקופתו של רייגן, וכי בסופו של דבר גישתו וגישת ממשיכיו לא מנעו את המצב הנוכחי. ביקורת אחרת מתבססת על ניתוח שטחי של המצב, תוך התמקדות בשאלה מה קרה במקום בשאלה למה זה קרה. בסופו של דבר היוזמה הצנועה עשתה מה שהיא הייתה אמורה לעשות: היא הביאה לדיאלוג ארוך עם פיונגיאנג. זוהי הזדמנות פז שאסור לארה"ב ולקוריאה הדרומית לפספס. אם הן כן יפספסו את ההזדמנות, לא בטוח שהן יקבלו עוד אחת.