הסופרת הישראלית שרה אנגל, ספדה (שבת, 13.1.18) לשופט
אליהו וינוגרד שנפטר בגיל 91. השופט וינוגרד היה השופט במשפטם של שרה אנגל ובעלה דאז שמעיה אנגל, בגין מעורבות ברצח כפול של שולמית שלי ומישל נחמיאס. בעוד שבעלה הורשע ברצח, שרה אנגל זוכתה מחמת הספק. השופט וינוגרד כתב עליה בפסק הדין, כי לדעתו שרה הייתה בסוד האירועים, איך יש מרחק רב מכך ומהטענה שהייתה יוזמת הרצח.
אנג'ל כתבה על וינוגרד "שופט העליון ונשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, אליהו וינוגרד הלך לעולמו. האיש שעמד בראש
ועדת וינוגרד לאירועי מלחמת לבנון, וניהל בחייו אלפי משפטים, היה גם השופט שזיכה אותי לפני 34 שנים מרצח כפול.
וינוגרד שימש כנשיא ההרכב ששפט אותי, והוא אחד הכוכבים הבולטים בספרי "מלאך או שטן". איש נמוך קומה, חיוור פנים, בעל שפתיים דקות, אף עליו שזורים נימי דם צפופים, וראש ע-נ-קי! ראש בלי שום פרופורציות לגוף הזעיר. ראש מלא בינה, חוכמה ודעת. ולב רחום מתחת לגלימה השחורה.
הייתי ילדה בת 22. והמשפט התנהל ברציפות שנתיים. מעבר לעדויות שנשמעו ולראיות שהוצגו, ניכר על השופט וינוגרד שהוא רוצה לרדת לחקר האמת עד הליבה. הוא לא הניח לשום אמירה או מבט לעבור לו מתחת לרדאר. הכל הוא רשם בפנקס קטן.
זה היה משפט שערורייתי, מסוכן ומטורף. חלק מהנאשמים קיללו והעיפו חפצים על השופטים. שמעיה בכלל התנהג כאיש שנטרפה עליו דעתו, והוא נחוש לחטוף מאסר עולם ויהי מה. הוא ירק על וינוגרד ופגע במצחו של שופט אחר, הוא זרק עליו קופסאות סיגריות... הכל מתואר בספר פרט לפרט.
השופט ויונגרד נתן פייט: הוא הורה לכבול את שמעיה, להוריד אותו למרתף, לעיתים נזף בו כילד, לעיתים הטיף לו מוסר. הרבה פעמים היה סתם משועשע. ואז התגלה שהוא גם בדרן.
מכיוון שרוב העדים והנאשמים היו עבריינים והעגה שדוברה בבית המשפט לא הייתה נהירה לשופטים, וינוגרד המציא מילון פשע. ובכל פעם שהייתה נזרקת בחלל האולם מילה שאינה מוכרת לו, הוא היה עוצר את הישיבה, מכניס אותה למילון ומקריא: "יש לי באות נ' - נגלה, באות ע' - עוונטה, באות w - נכניס את המילה וואהבוה. וכן הלאה..." ידעתי שהוא איש מצחיק. פשוט הסיטואציה הייתה לא מצחיקה.
פעם שמעיה אמר לי: "אם הצלת חיי אדם, הוא ישנא אותך אחר כך. זה חוב גדול מדי." משפט חכם שיש להתעכב עליו. לא במקרה שלי. איך אפשר לשנוא איש שלא רק זיכה אותי אלא גם הוציא אותי מחיי חושך לאור?
לפני כשנה זכיתי לפגוש אותו באירוע חברתי. התרגשתי כמו ילדה קטנה ורעדתי כמו עלה נידף. וינוגרד לא השתנה - היה זקן, נשאר זקן. אני לעומת זאת השתניתי מאוד. מנערה הפכתי לאישה. כשלחצנו ידיים הוא הביט למרחק כמו ציפה שאותה
שרה אנג'ל ורודת לחיים תופיע לפניו. אם התאכזב הוא לא הראה.
אחר-כך ישבנו בסלון, השקנו כוסיות יין. וכל הזמן צבטתי את עצמי בירך כדי לוודא שזה אמתי, שאני אכן שותה יין עם השופט שזיכה אותי לפני 34 שנה. זה באמת היה אחד הקטעים הסוריאליסטיים שעברתי בחיי.
ישבנו סמוכים עם הכוסיות. וינוגרד סיפר לי שקרא את "מלאך או שטן," ומאוד נהנה, גם מדמותו כפי שהוצגה. הייתה זאת הזדמנות חד-פעמית ונדירה. רכנתי אליו ולחשתי באוזנו: "תודה רבה. אתה הצלת את חיי". וינוגרד הפנה את פניו אלי, חייך חיוך רחב, הרים את כוסו, ואמר לי: "לחיים". כמו הצדיק שהיה, הוא מת בן 91, צלול, חד וחם. תודה לך איש יקר. תודה".
