דיאטה ועולם השפע - האם בכלל אפשר לחבר אותם? כיצד ניתן להיות רזה בעולם של שפע? האם ידעתם ששני סוגי הספרים הפופולריים ביותר הם ספרי בישול מצד אחד וספרי דיאטה מצד שני?
בכל פעם שפותחים עיתון, אנחנו נתקלים במדור בישול ולידו מדור הדיאטה, ותמיד יש תמונה של איזו דוגמנית אנורקטית שגורמת לי לבכות - מי לעזאזל יכול להיראות כמוה? היא לבטח לא טועמת מהמטעמים המוצעים במדור הבישול.
הליכה תמימה ברחוב חושפת אותנו לשפע גירויים: בתי קפה, מסעדות, ריחות של מאפים, אכילה הפכה לצורת הבילוי המועדפת על רבים. וגם אם רק הולכים לסרט, הרי ברור שאי-אפשר בלי איזה בית קפה אחריו. ואחרי הצגה או קונצרט התנפלות על מוכר הבייגלה, הרי חס וחלילה לא אכלנו שעתיים. לפעמים נדמה לי שרק בגלל הבייגלה האלה הולכים לקונצרט.
אם פעם הלכנו למכולת עם רשימת קניות מצומצמת, היום המצב שונה לחלוטין. נכנסנו בתמימות לסופרמרקט לקנות חלב ולחם ויצאנו עם עגלה עמוסה. איך אפשר לעבור בשלום את הדוכנים הפתוחים והמזמינים של שוקולדים ופיצוחים? הטעימות שמספיקות לתפריט של יום שלם, את הריחות מפינת המאפה שיכולים להעביר כל אדם שפוי על דעתו. וכשסוף-סוף מגיעים לקופה, ניצבים בפני משוכה גדולה לא פחות, של כל מיני סוגי חטיפים שונים, וכשהם מלווים בקופאית איטית - ישמור האל. וכשמגיעים הביתה ומתיישבים בכבדות מול הטלוויזיה שוב... כמובן... אוכל.
איך מתמודדים עם כל הפרסומות? מילא, בגבינה עוד אפשר לעמוד, אך השוקולדים? אוי, מי יתנני שקד ששוחה לו בים השוקולד. זה לא נגמר בחשיפה, אנחנו בפירוש אוכלים יותר. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הרי ב-20 השנה האחרונות ממוצע הצריכה הקלורי היומי לנפש עלה בכ-1,000 קלוריות ואנחנו צורכים בממוצע כ-3,600 קלוריות ליום. התוספת הקלורית מורכבת ברובה מסוכרים ושומנים. זה בהחלט תואם את מגמת העלייה במשקל. בארה"ב כ-60% מהאוכלוסייה סובל מעודף משקל ואנחנו, לצערי, לא רחוק מהאמריקנים. בישראל אחד מכל חמישה ילדים עם עודף משקל.
האבסורד הוא שלמרות שאנחנו אוכלים יותר ושוקלים יותר, אנחנו רוצים להיות רזים יותר. במחקר בארה"ב מתברר שב-15 השנה האחרונות נשים עלו בממוצע כארבעה ק"ג. אך כששאלו אותן מהו המשקל האידיאלי אליו הן שואפות, מסתבר שהמודל שלהן ירד ב-3.5 ק"ג. כלומר, לא רק שהפערים לא נסגרים, אלא הולכים וגדלים. אנחנו משמינים, אך רוצים להיות רזים יותר ממה שהיינו.
הוכחה לזה אפשר לראות בהשוואה של שחקניות ו/או דוגמניות מהעבר להווה.
מרלין מונרו לא תואמת בדיוק את מודל ה"חתיכה", בוודאי לא את מנחות הטלוויזיה של ערוץ הילדים.
עולם השפע מתאפיין גם בירידה בפעילות גופנית. נכון שהיום מכוני כושר צצים כפטריות לאחר הגשם עם אנשים בבגדים משונים ומבריקים שהולכים משום מקום לאף מקום, מטפסים במדרגות למקום לא ברור. נכון שלפני 30-20 שנה לא ראינו אנשים רצים בפארק ומטיילים במרץ ברחובות, אך מי היה צריך את זה? אנשים הלכו ברגל, עלו במדרגות, כל צורת החיים הייתה מלווה בפעילות גופנית. ילדים הלכו לבית-הספר או רכבו על אופניים. היום טורי מכוניות מורידים בבוקר את הנסיכים והנסיכות בשער בית-הספר כדי שחס וחלילה לא יתאמצו. אחר-הצהריים, בעוד ילדי הדורות הקודמים שיחקו והוציאו אנרגיה, הילדים של היום יושבים מול הטלוויזיה והמחשב ונכון... אוכלים. ומה אוכלים? ירקות, פירות? חלילה וחס, חטיפים עתירי סוכר ושומן שלא תורמים דבר לבריאות, אלא רק למשקל.
איך הסתדרתם בילדותכם בלי טלוויזיה ומחשב? שואלים אותי לא אחת ילדים. ובכן, איך הסתדרנו? שיחקנו, קפצנו, היינו פעילים. וכך, למרות מכוני הכושר וחוגי ההתעמלות השונים, הפעילות הגופנית של רבים מאיתנו מסתכמת באותן הליכות אינסופיות בין הסלון למטבח... אך במקום להתרווח על הכורסה, ליהנות ממנעמי השפע ולהשמין לנו בנחת, רזה - זה יפה, רזה - זה בריא. רופאים לא מפסיקים להזהיר מכולסטרול ושאר מרעין בישין, והאופנה במקום להתפתח איתנו - קטנה.
בעולם השפע קמה לה תעשיית שלמה של דיאטה, ובעוד חצי מהעולם מת מרעב,
החצי השני עושה דיאטות. וכמו כל דבר אחר בעולם המודרני, אנחנו רוצים לרזות מהר ומייד. וכך, בתוך שפע האוכל, יושבים להם ה"מדיאטים" עם עלה חסה בפה ויגון עמוק בלב. מכרסמים גזר ומפנטזים על בורקס. לא פלא, אם כן, שרוב הדיאטות נגמרות בעלייה במשקל.
אפילו עיצוב הבית השנה בעשורים האחרונים תרם לעלייה במשקל. המטבח הפך להיות חלק מרכזי שמבלים בו את רוב שעות היום. הוא פתוח לסלון וכל האביזרים גדלו. במקום המקרר הקטן של פעם, הופיעו מקררים אימתניים בגודלם שיכולים להכיל מזון של מדינה מהעולם השלישי וזה עוד בלי איזה מקפיא לשעות מצוקה. שוב, אנחנו מחקים את העיצוב האמריקני ולא את האירופי. קשה למצוא בצרפת מטבחים מעוצבים וגדולים כמו אצלנו. הטלוויזיה הקרובה כל-כך למטבח הופכת את החיים לקלים ואפילו מקצרים את ההליכה שעשינו פעם מהסלון למטבח.
ובכלל, האוכל הפך להיות מרכזי יותר. בילוי במסעדה מקובל, גם הצעירים ואפילו הילדים נפגשים במקומות של אוכל. העלייה הגדולה במשקל קרתה, כאמור, בעשורים האחרונים עם כל השינויים שהזכרתי. אולם, מה קרה לנו פיזיולוגית? האם גופנו התאים את עצמו למצב הנוכחי? בהחלט לא, עדיין המטרה הביולוגית של הגוף שלנו לעלות במשקל ובמקרה הגרוע לנסות לשמור על המשקל הקיים, הוא עדיין חסכוני, מנצל את הקלוריות בצורה היעילה ביותר. האמת שהוא מתאים לחיים של פעם ולא של היום.
אז מה, אי-אפשר להיות רזה בעולמנו זה? בפירוש אפשר. אבל זה כבר סיפור אחר. לא אחת אני שומעת מטופלות שאומרות, כמה חבל שלא חיינו בתקופה של לפני כמה מאות שנים. אז העריכו נשים מלאות. היום אותן נשים שמופיעות בציורים המפורסמים היו לכל היותר נשלחות לדגמן בגדים במידות גדולות... אולם, חשוב לזכור שלפני מאות שנים, האוכל היה במשורה. פעם היו צריכים לגדל את המזון, ההכנה דרשה זמן ממושך, רק העשירים יכלו להרשות לעצמם לאכול כמויות. וכך, אישה מלאה ייצגה אישה עשירה, אישה שבאה מהמעמד הגבוה שיכולה להרשות לעצמו לאכול מספיק. רוב האנשים כולל נשים, היה רזה, לא בגלל רצון לרזות, לא בגלל איזו דיאטה שהצליחה, פשוט כי לא היה מספיק אוכל.
לא צריך ללכת רחוק כל-כך. גם בעולם המערבי מודל היופי לפני מספר עשורים היה הרבה יותר מלא. כשמתבוננים בתמונות של מלכות יופי מפעם ושל עכשיו, אחד ההבדלים הבולטים הוא משקלן של הבנות. הנוכחיות הרבה יותר רזות. אגב, מספיק לבדוק את השחקנים בסדרה האמריקנית הפופלרית "חברים". כשהסדרה החלה, השחקנים, במיוחד הנשים, היו מלאות יותר. וכמו פעם, נשים משכבות סוציו אקונומיות גבוהות, רזות יותר. שוב, המשקל יכול להעיד על מעמד וסטטוס חברתי.
