בארץ לכולם יש דוברים. אולי שכחו האנשים את יכולתם האישית להתבטא, כמו גם לשאת באחריות לדבריהם ולמעשיהם? את הדוברים כולם, כמו גם את עורכי הדין, הייתי זורק חזרה למערבל, ללמדם מחדש הלכות עולם ודרך ארץ שלחלוטין נשתכחו מלבם, כה עסוקים הם בהעמדת פנים, כה חשובים מרגישים הם את עצמם שהתנתקו מהעיקר.
רוצח או אנס? מתייצבת עורכת דין בפני המצלמות ומשמשת בתור ״דוברת״ חלקלקה ורהוטה. טרוריסט? כמובן שגם לו דוברים ישראלים-יהודים. סוחרים ממולחים או נותני שרותים שרימו את לקוחותיהם ונתפסו ״על חם״? איזו הזדמנות פז לראות ״דוברות״ לשמה, תפארת היצירה ממש. משרדים ממשלתיים שנתפשו בחוסר עשיה? רק תנו הזדמנות לדוברים להוכיח שהם נחוצים, ומיד הם אצים-רצים-ממהרים לנסח תגובה ראויה, שכמובן דברים הוצאו מהקשרם, לא נאמרו ולא נעשו, והצופים, הקוראים או המאזינים פשוט לוקים בחוסר הבנה, הכל הבל והבלים.
בארץ דוברות הגיעה למדרגת אומנות, וכך אין נבחר ציבור, חברה המכבדת את עצמה או אישים חשובים מאוד (קרי עשירים או בעלי כוח ושררה) המרשים לעצמם להתנהל ללא דובר.
מעל כל הדוברים כולם, דובר-הדוברים ודובר המדינה הוא לא אחר מאשר ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו. אין ספק שאין כמוהו, אך ידיו עסוקות, מחד בדברים ברומו של עולם - גורל העם והאומה - ומאידך בזוטות של בית ראש הממשלה, מאשתו המתוארת בתור מפלצת האוספת בקבוקים למחזור ומממרת את חיי עובדיה, כמו גם מארגנת ארוחות חינם ועוסקת בניפוח חשבונות וגניבה של ארוחות מוזמנות, לבנו שיוצא למועדון חשפנות, משתכר ומתלוצץ עם חברו בסימן ״נכנס יין יצא סוד״.
אולי כדאי שבנימין נתניהו יסיים את תפקידו כראש ממשלת ישראל וישאר רק הדובר הרשמי שלה. כך יפסיקו את ההתקפות הבלתי פוסקות על בני משפחתו, והוא יוכל להקדיש את שארית ימיו למסעות ברחבי העולם להאדרת שמה של מדינת ישראל.
למעט נתניהו כדובר הלאומי, ״דוברות״ בארץ הפכה לתעשיית שקרים, מניפולציות והתחמקות מאחריות. תעשיה חלקלקה, המנותקת כליל מהערכים הבסיסים של התנהגות בין-אנושית, ערכי יסוד עליהם מושתת העם היהודי מאז שאלוהים נפגש עם אברהם באלוני ממרא ״פתח האוהל, כחום היום״ (בראשית י״ח) שם למדנו הכנסת אורחים מה היא, ומאז שאלוהים נגלה למשה בהר האלוהים חורבה מתוך הסנה שאיננו אוכל ואמר לו ״אהיה אשר אהיה ... כה תאמר לבני ישראל, אהיה שלחני אליכם״ (שמות ג׳).
ומה למדים אנו? גם משה היה דובר, של דברי אלוהים חיים, כך שאיני מזלזל בתפקיד בכלל. רק שהתגלגלותו בימינו אנו הפוכה לחלוטין מהכוונה המקורית.
שלא במתכוון
יתכן ש״דוברות״ היא אומנות בפני עצמה, לדעת מה להגיד ומתי, כך שלא תהינה השלכות חריפות מדי, הרות אסון, בשל פליטת פה זו או אחרת, אך האם באמת זקוקים כולם לדוברים?
הנה, כולנו זוכרים את אמרת הכנף של
יצחק רבין ז״ל: ״נפולת של נמושות״. כך הוא קרא לנו, היורדים. מעז יצא מתוק, ורבין ששינה את דעתו עשה כל הניתן לגיוס בני ישראלים השוהים בחו״ל לשרות בצה״ל, להקנותם ישראליות שאף תוכנית אחרת אז או היום לא יכולה להשיג, קשר בלתי ניתן לניתוק.
הייתה פליטת פה אחרת, ידועה לא פחות, של
דודו טופז ז״ל: ״צ׳חצ׳חים״ הוא קרא לבני עדות המזרח, ואחרי ששככה הסערה, הוא הפך את המהומה לבדיחה בשיתוף כולם, בתוכניתו ״פליטת פה״.
בימינו אנו, בעיר בורלי הילס, בעת שימוע בפני ועדת תכנון ובניה, התנהל שיח עם יזם. ליזם הייתה פמליה שלמה (הוא עצמו כמובן לא היה), שכללה עורכי דין, מנהלים ברמות שונות וכו׳, והמנהל הבכיר אמר ״צריך יהיה לאמן את תושבי העיר היכן לחנות״.
המילה לאמן (או לאלף) נאמרה בלי מחשבה, אך תושבי העיר אינם כלבים ואין צורך לאמן אותנו. הסיסמה נחרטה במוחם של כל חברי הוועדה, והיזם ודאי מצטער על שלא הוסיף עוד כמה אנשים לאותה פמליה נכבדה שתפקידם היחיד הוא להיות חיץ, לשמש כ״דוברים״.
אך נחזור ארצה, ולרשימת הדוברים במשכורת. איזה עולם נפלא שם, לנשיא, לכנסת, למשרד ראש הממשלה, למשרדי החוץ, הביטחון, האוצר, הכלכלה, התקשורת, התחבורה, הפנים וכו׳ (משרדי ממשלה כה רבים, ובראש כל אחד שר, ולכל שר וסגן שר דוברים משלהם, שקצרה היריעה מלהכיל), למד״א, לעיריות השונות, לצה״ל ועוד ועוד ועוד - לכולם דוברים ועוזרי דוברים ותתי-עוזרי-דוברים. תעשיה שלמה, שעיקרה טישטוש בעת הצורך והאדרה כשניתן, כסות לכל מקרה.
הפכנו לחברה שצורכת את מה שמאכילים אותה, ולכן, כנראה, דוברים נמצאים בדרישה כה גבוהה. כה לא נחוצים הם, ותועלתם רק למראית עין, לחיצוניות, שמה תפגם. אך חיצוניות לשמה היא כקליפה ריקה, קליפת שום, ואנו, כך נראה, מתעלמים מהתוכן. זהו מתכון בטוח להדרדרות לתהום ולהתרסקות מוחלטת כחברה וכעם סגולה.
עד לאן הדרדרנו?
מערכות מסורבלות. אנשים בתפקידים בכירים המקיפים עצמם בפמליות של עוזרים, דוברים-למיניהם, יועצים ואנשי שלומם.
בצה״ל לדוגמה, לדובר העונד דרגת תת-אלוף (לרוב דרגה אישית), חטיבה שלמה תחת פיקודו, שליש אוגדה, ואולי בשל כך אנחנו מצטיירים כה טוב בארץ פנימה ומחוצה לה בחזית הדיפלומטיה הציבורית בה נלחמים על דעת הקהל הבינלאומית. מסתבר שתקציב או כוח אדם בשפע אינם ערובה להצלחה בתפקיד.
בידי רשימה ארוכה של דוברים בארץ, עם צורות ההתקשרות אליהם. טלפונים ואי-מיילים, ולותיקים יותר מספרי פקס וביפר. אך בארץ, הדוברים כה חשובים, שאם אתה לא חשוב מאד, הם לא עונים, וכדרך המקום לא מתקשרים בחזרה. חבל בכלל להשאיר הודעה. הדבר נכון במיוחד בעירית ירושלים, אותה עיר שלנו-לא-שלנו, אצל ראש העיר ברקת.
מספר אני לעיתים על דובר המתאם לפעולות בשטחים, קצין שלא טורח לענות לטלפון וגם לא להתקשר חזרה. מגיעים כתבים זרים לארץ, והם לא יטרחו יתר על המידה ללמוד את הקורה בשטח. דעתם גובשה עוד טרם הגיעו ארצה. יקבלו תשובה, אולי יתיחסו אליה. אך להתקשר פעם אחר פעם ללא הואיל - מדוע לטרוח?
יצא שהייתי בארץ בזמן שימועי ועידת טירקל לבחינת משט הטרור הימי שנועד לבקע את המצור הימי על עזה הנצורה. הגיע מתאם הפעולות בשטחים לתת עדות, וכיון שישבתי בכסא מאחוריו, שאלתי אותו על בעית המים (מסתבר שלמרות שעברו השנים, ה״בעיה״ הלכה והתעצמה במקום להעלם כליל). תושבי יהודה ושומרון (אלו המקומיים מאז תקופת כנען, הקוראים לעצמם ״פלשתינים״) טוענים בעולם שאנחנו גונבים להם את המים ומזהמים את השטח במי שופכין.
בשדרות סנסט בלוס אנג׳לס לדוגמה, בחלק בו מתנהלים חיי הלילה הסוערים של העיר, היה באותו זמן שלט חוצות, על גניבת המים על-ידי ישראל.
כיון שדובר מתאם הפעולות בשטחים עסוק מכדי לענות או להתקשר חזרה, הצעתי שיגיע קצין בכיר ללוס אנג׳לס לסבב הרצאות בנושא. ״לא תהיה עלות כלשהי״, הבטחתי, ״אנחנו נכסה את כל ההוצאות״. אך ביקשתי שיהיה זה אדם המכיר את השטח, ההיסטוריה, החוק והמציאות העכשווית.
נושא המים ממשיך להיות נושא חם, ובמקום להעלות על נס את תרומת ישראל לעולם בשטח זה, מעוותים את המציאות ותוקפים אותנו: אנחנו מגדלים כותנה ובננות ומשקים את הגידולים במי שתיה (הדבר לא נכון, אך עובדות אף פעם לא עמדו בדרכם של המקטרגים עלינו). אנחנו משכשכים בבריכה בעוד ילדים ירדנים עם בטנים נפוחות מתים בצמא וברעב. לתושבי יהודה ושומרון - שאלו המים שלהם ורק שלהם - צריך להוביל מים במשאיות שכן הם אינם מחוברים לרשת הארצית. וכך ממשיכה תעשיית השקרים ומופצת בכל העולם.
באותו זמן בערך, בסמיכות לאותה ועדת חקירה ממלכתית, יצא המגזין נשיונל ג׳אוגרפיק עם גליון מיוחד שהוקדש לנושא המים. חמישית מהגיליון הוקדשה לכל העוולות שישראל מבצעת, ובלוס אנג׳לס, פילנטרופית יהודיה - ווליס אננברבג שמה - חנכה את בית הצילום שלה בסנצ׳יורי סיטי בתערוכה זו. טוב שתמיד אפשר לסמוך על יהודים טובים לצאת מגדרם להתנגח בישראל, ועל שאר הממסד לשתוק ולעשות מאומה.
מן הראוי היה שדובר המתאם יעשה מלאכתו נאמנה, אך מדוע לטרוח? המתאם מיד שאל אם יש בידי דוח מיוחד שהוכן על נושא המים. ״לא״, עניתי, והוא הנחה את הדובר שעמד לידו שהדוח יגיע אלי עוד טרם חזרתי לארה״ב. עברו מספר שנים מאז, כבר הפסקתי לחכות.
בינתיים אנחנו צריכים להתמודד כאן בשטח עם התגברות השנאה, בעוד הדובר ודאי קיבל העלאה בדרגה בזמן שחלף.
הנתק בין המצוי לרצוי הוא ענק. יש דוח על המים בשטחים הכבושים - שם מעבר ל״קו הירוק״ - שהמתאם הוציא, אך בעולם יודעים שאנחנו גונבים וגוזלים ועושקים. בלבנון עת נכנס צה״ל לשטח, ידעו בדיוק היכן מצבורי הכוחות והנשק, אך הדו״חות סווגו ״סודי ביותר״ והוסתרו בתוך כספות במקום להיות בידי החיילים שהסתערו והקריבו את חייהם לשווא. ובמבצע
עופרת יצוקה האשימו אותנו בהרעבת האוכלוסייה העזתית, בשעה שניתן היה להשתמש במצגות שהוכנו לנספחים הצבאיים בארץ ולהפיצן לתקשורת הזרה (דבר שאכן יגאל פלמור, דובר משה״ח דאז, עשה בזמן אמת כשהבין שבעולם רואים תמונה שונה לגמרי מזו בשטח).
דוברים למכביר, ונשאלת השאלה מה הם בדיוק עושים. את המשכורות שלהם הם מקבלים, כמו גם את החיזוק המתמשך עד כמה הם חשובים, עד כמה כולם רוצים להיות קרובים אליהם ולהמצא בסביבתם. יקרה מה שיקרה, האחריות לא נופלת עליהם - הם רק הדוברים.
