משפע הידיעות, אגדות, חדשות ודעות מפוּרשנוֺת, שמציפים אותנו בתקשורת היומית על מגוון ערוציה, בחרתי בשני נושאים קשורים להתייחסות ממוקדת.
קללת אונסקו
"ארגון האומות המאוחדות" (או"ם) שהחליף את "חבר הלאומים" של תחילת המאה ה- 20, נועד לשמש ארגון לשלום ושיתופי-פעולה בין חברותיו. בפועל הפך להפך הגמור מכך. ארגוני המשנה הרבים שהוקמו סביב הארגון הראשי, ובכללם אונסקו ((UNESCO, 16/11/1945, אמורים היו לטייב את פעולתו העיקרית על-ידי מיקוד הפעולות בתחומים הספציפיים: חינוך, מדע ותרבות. במבנה הטיפוסי של האו"ם, בו גושי- מדינות ומעצמות הם קבוצות-עילית שמנהלות בפועל את הארגון לפי האינטרסים שלהן, השתלטו הערבים, בשילוב עם המוסלמים וקבוצות אחרות עויינות לישראל או נרכשות בכסף טוב, על רוח הארגון ורבות מפעולותיו. בהשראתן הפך למוסד לקידום מטרות פוליטיות של הקבוצות השולטות. בשאלת הסכסוך הישראלי ערבי, הפך אונסקו לגורם שביקש לשכתב את ההיסטוריה, הארכאולוגיה והמדע ולשעבדם לקידום היעדים הפוליטיים של הערביים-מוסלמים נגד ישראל. הרוב המספרי והכספים הגדולים שהשקיעו בו, הפכו את הנהלת הארגון לגורם מונחה ע"י בעלי המאה. בהדרגה הפך הארגון במה להשמצת ישראל ולניסיונות חוזרים ונשנים למוסס, באמצעות החלטות "דמוקרטיות" מוטות פוליטיקה, את האמת ואת זכויותיה הלאומיות של ישראל.
הישארות ישראל כחברה בארגון עד עצם ימים אלה, הייתה, לטעמי, טעות. הטיעון העיקרי לזכותה, היה "... לא להשאיר את הבמה חופשית לאויבי ישראל". טיעון זה "לא החזיק מים" ולא מנע המשך והתגברות המגמות האנטי-ישראליות של הארגון. לעיתים, כנראה לצורך יצירת מראית-עין של אוביקטיביות, חזר בו הארגון מהחלטות מבזות שקיבל, עד שבלחץ הכוחות השולטים בו בפועל, נאלץ לבסוף לחזור ולקבלן שוב, לעיתים בנוסח מעט שונה.
דומה שאונסקו איבד מעט את הפרופורציות ושיקול הדעת והחל מתנהג גם כלפי מדינות אחרות באותה שרירות-לב ועזות-מצח. הארגון הגדיל לעשות כאשר החל פועל גם נגד ארה"ב ומתעלם מאזהרותיה על דרכו הבלתי שקולה ובלתי-מאוזנת. שינוי מהותי התחולל בנושא זה עם השבעתו של טראמפ לנשיא ארה"ב. אחת המטרות ששם לעצמו הנשיא החדש מול ארגון האו"ם בכלל ואירגוני-המשנה שלו בפרט, הייתה להפסיק את האנרכיה הפוליטית הצבועה שהשתלטה עליו ולהחזירו לדרך המלך המוגדרת היטב במגילת היסוד שלו. אונסקו היה אחד מארגוני המשנה הראשונים שבהם התמקד הממשל החדש, בהובלתה של נציגת ארה"ב באו"ם, ניקי היילי, ידידת ישראל מושבעת.
הדרך העיקרית שבחר הממשל לפעול בה לקריאת הארגון לסדר, הייתה צמצום תקציבי התמיכה של ארה"ב המהווים כ-40% מכלל תקציב האו"ם. ארה"ב משתתפת גם בתקציבם של ארגוני- משנה ובכללם אונסקו. בכדי לאפשר לארגון זה להתכונן לצפוי, הודיעה ארה"ב על כוונתה לפרוש מהארגון במהלך 2018, קרוב כנראה לסוף השנה. החלטה אמריקנית זו משנה את משקלו של האו"ם בכלל ושל ארגוני משנה מהן תפרוש בפרט. על-רקע החלטה זו, החליטה גם ממשלת ישראל על פרישה מאונסקו. העילה הפורמלית הייתה החלטה על העדר זיקה בין ישראל (עם ישראל והיהדות) והר-הבית וכן ההחלטה כי קבר רחל ומערכת המכפלה הן "אתרי מורשת פלשתינים".
1 אלה הן, אולי, ההחלטות המבישות והחצופות ביותר שקיבל הארגון מעודו, אולם לא היה בהן צורך אמיתי בכדי לגרום לישראל להחליט לבחון מחדש את יחסיה עם ארגוני-המשנה של האו"ם, או לפרוש מכל מסגרת שנוהגת אפליה שיטתית ועויינות ומכל אמנה שעיקרה ניסיון למנוע מישראל את זכויותיה הריבוניות, (כגון: הזכות ל"הגנה עצמית"), באופן ישיר או עקיף.
לכן, החלטה ישראלית זו טובה, נכונה וצודקת. להערכתי, האו"ם במבנהו הנוכחי איננו ואינו מסוגל למלא את התפקיד המוצהר המוקנה לו במגילת היסוד של הארגון. למעשה, עצם ההצדקה לקיום האו"ם - ולא רק בקונטקסט הישראלי-פלשתיני - מוטלת בספק. הוא הדין, כמובן, לגבי ארגוני-המשנה שלו. חולשתה היחסית של ארה"ב אחרי עידן אובמה, הפיצול במחנה המערבי שבעבר היה הגורם הדומיננטי בהכוונת פעילות האו"ם, השבר והאנדרלמוסיה בעולם המוסלמי והתגברות השאיפות הסינית והרוסית לחזור לעולם רב-קוטבי, בו תמלאנה מעמד של מעצמות עולמיות בכירות, משנה את יכולתה של ארה"ב להכתיב מהלכים באו"ם הקיים על כ-192 חברותיו. פרישה אמריקנית, שבוודאי תלווה בהמשך בפרישת מדינות נוספות, תחליש את הארגון ותפחת עוד יותר את ערכו. לא מן הנמנע שימצאו מי שיהיו מוכנים להיכנס לנעלי ארה"ב במימון חסרונות הכיס של הארגון ובדרך זו להנשימו לפרק מוגבל נוסף. אולם, הנשמה מלאכותית לא תשנה את מהותו המנוונת ואת ערכו הממשי למערכת הבינלאומית.
הפתרון הנכון לטעמי, הוא הקמת ארגון בינלאומי חדש במקום האו"ם, ביסוסו על מדינות דמוקרטיות ועל מבנה שותפויות ועקרונות פעולה מתוקנים. בארגון זה יוגדרו מנגנוני שת"פ בינלאומי חדשים ואלה ידריכו את התנהלותו. אם ישכילו מכונניו להטמיע בו יתרונות מוחשיים לחברותיו, יהיו לו סיכוי וגם כוח משיכה אפקטיביים. את המהלך שהתחילו ישראל וארה"ב מול אונסקו צריך להרחיב ולהשלים ברוח האמור לעיל. אין טעם בחברויות בארגונים שהם מצג אחד פיקציה ומצד שני כלי ניגוח בידי גורמים עוינים.
לסגור את אונרא עכשיו
אונרא הוא ארגון-משנה נוסף של האו"ם - המייצג א-נומליה של הפרברסיה הפוליטית של הארגון. זוהי זרוע מיוחדת של "סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים", אולם בעוד הסוכנות מטפלת בכל בעיות הפליטות בעולם, זכו הפליטים הפלשתינים, בגין הא-נומליה של האו"ם כארגון בינלאומי, כפי שהוסבר לעיל, במעמד מיוחד ובתת-ארגון "פרטי" ואוטונומי שיטפל אך ורק בבעיותיהם. אונרא מתוקצב, פועל, מנוהל ומתנהל כיחידה אופרטיבית עצמאית. בעוד יעודה של סוכנות הסעד והתעסוקה מגדירה בין משימותיה העיקריות
שיקום הפליטים בראש וראשונה ע"י יישובם מחדש וסיוע בהכשרתם לעבור ממעמד של פליטות למעמד של אזרחות מועילה, פועלת אונרא, ולא במקרה, בכדי להנציח את בעיית הפליטים של משבר הפלישה הערבית לישראל ב-1948-9.2 כתת-ארגון שקיומו מושתת על התקצוב המיועד כביכול לשיקום הפליטים, אין להנהגת הארגון ולגורמים שחוללו אותו ומקיימים אותו כל עניין להסדיר את בעיית הפליטים הפלשתינים ולישבם מחדש. פליטים אלה הם היחידים בעולם שמעמד הפליטות שלהם "עובר בירושה" מדור לדור. כלומר, הפליטות אינה חלה רק על מי שנעקרו מבתיהם או ארצותיהם בגין אירועים פוליטיים דרסטיים, אלא גם בניהם ונכדיהם במקומות מושבם החדשים נחשבים פליטים.
כזכור, הפליטים הפלשתינים התפזרו מסיבות שונות על פני מרבית מדינות המזרח התיכון והם או צאצאיהם עדיין יושבים בתפוצות אלה. חלק היגרו אל מעבר לים והתיישבו באירופה, דרום-אמריקה וצפון אמריקה והפכו שם לתושבי קבע ואזרחים - לא עוד פליטים. הפליטים שנפוצו במזרח התיכון, בעיקר במדינות הערביות, לא הורשו להתיישב בהן התיישבות קבע, רוכזו במחנות פליטים והושארו באופן מלאכותי במצב מתמשך של "פליטות".
3 שיקום פליטי 1948-9 אינו נוח לערבים מבחינה פוליטית, ועשוי לפגוע פגיעה חמורה באחת המטרות היסודיות של המאבק הערבי במדינת ישראל: הדרישה לחזור לשטחי מערב הירדן שמשמעותה ביטול המדינה היהודית. ע"י עצם הנפנוף בפליטות, ללא קשר לאמת העובדתית, מקוששים הערבים תמיכה כלכלית, פוליטית, הומניטרית ואידיאולוגית במאבקם לביטול מה שהם מכנים "התוקפנות הציונית".
4 על כן אין הם מוכנים לכל שינוי במעמדו של אונרא. הארגון מנציח, אפוא, באמצעות גושפנקה בינלאומית מלאכותית את קיומה, כביכול, של בעיית פליטים גדולה. בהיותו כלי לגיוס כספים גדולים מטעמים הומניטריים, שרובם מועברים לרשות הפלשתינית, חלקם גם מממן או תומך בפעילות טרור והסתה מיסודה של הרשות.
בידי ישראל הוכחות מרובות לכך שהארגון, בתמיכת הערבים, מזייף באופן שוטף את מספרי הפליטים "האמיתיים" בהם הוא תומך. זיוף זה נחוץ לשימור המשקל הסגולי של הבעיה ולגיוס הכספים שהיקפם השנתי הוא מאות מיליוני דולרים. הארגון פועל גם בעזה, אשר נשלטת על-ידי חמאס, שהוא ארגון טרור מובהק. על-מנת שיוכל לפעול בעזה הוא חייב ב"דמי לא יחרץ", אותם הוא משלם ישירות לארגוני הטרור "כדמי חסות". כספים אלה הם דרך נוספת למימון פעילות הטרור נגד ישראל ומדינות נוספות. זאת ועוד: בידי ישראל הוכחות למכביר שמוסדות אונרא ופעיליו משמשים סוכנים, בלדרים וסייענים של אירגוני הטרור הפלשתינים במאבקם נגד ישראל, מבריחים עבורם ציוד, נשק וחומרי לחימה ואף מניחים להם להקים בסיסי-מסתור ועמדות ירי בתוך בתי-ספר ומתקני-בריאות של הארגון; העניין בולט במיוחד בעזה.
הנכונות האמריקנית להעריך מחדש את יחסיה עם האו"ם ואת תרומתה הכספית לארגון וסניפיו, הינה הזדמנות פז לטפל באונרא "טיפול שורש" -
מהלך רב-שנתי כולל שמטרתו הסופית היא חיסול הארגון. הביטול יקשה על המשך שימור הבעיה ויאלץ את ההרגל המחשבתי שהשתלט על כל העוסקים בנושא, לחשב מסלול מחדש; אפשר מאוד שידרבן גם מהלכים להסדר מדיני.
ניתן לצפות שיהיו גורמים באו"ם, באונרא, במדינות אירופה וכ"ב שיסרבו לקלוט שבעיית הפליטים הפלשתינים היא מלאכותית, ומוחזקת במסדרונות האו"ם ומשרדי החוץ בעזרת הנשמה מלאכותית. אין שום סיבה שאנו נתמיד בפרברסיה זו. אני שותף לעמדתו העקרונית של
אריה אלדד.
5 ואחרים בשאלת סגירת אונרא. חייבים לקבל החלטה חד-ערכית ולהקצות ליישומה לוח זמנים ריאלי, קצר ו"ומלחיץ". כל מה שלא יסתיים עד למועד המיועד, יועבר לטיפולה של סוכנות הסעד והתעסוקה "הרגילה" של האו"ם.
זו החלטה מדינית. יש לשמוע את דעתם של כל הנוגעים אולם אין להניח למערכת הביטחון שלנו להתערב בה או להפריע לביצועה. פעולה ראשונה שיש לבצע בהקשר להסדר החדש של הנושא, היא חזרה להגדרה הרגילה של האו"ם לפליטות וספירת מספר הפליטים "האמיתיים" על פיה; תחילה בשטחי ישראל ובשטחים המוחזקים על ידה. ישראל צריכה למלא תפקיד אקטיבי, מדרבן ויוזם בתוכנית זו. תקופת כהונתו של טראמפ היא הזדמנות פז שאין להחמיצה.
