מה שמייחד את המופע "דו-ק" הוא בהיותו יצירה אחת מושלמת שאורכה כשעה ללא הפסקה, המצליחה לשלב בצורה מהפנטת את המחול הסיני המודרני, השואב מהתרבות בת ה 7000 שנה, ומהסגנון שהמחול הישראלי מתייחד בו. בניגוד למופעים בהם כל יצירה היא בת רבע שעה או עשרים דקות מתוך שעה ורבע לערך של מופע.
מה שכה מרגש בצפיה במחול הזה, שלבטח יקצור תשואות בכל העולם, הוא כיצד משתלבים ונארגים זה בזה השקט והשליטה בתנועות האיטיות במכוון של הרקדנים הסינים, (מה שמזכיר את תיאטרון ה"נו" היפני) עם הטמפרמנט והתנועות הכוחניות של המחול הישראלי של להקת "סול" מבאר שבע. בעוד הסינים מדגימים שליטה פנומנלית בגופם תוך תנועה בסלואו מושון, מלאה הוד הדר ויופי העצורים בכל זיע שלהם, הרי הרקדנים הישראלים בעלי הוותק והניסיון של ריקוד בלהקות בינלאומיות טרם ליכד אותם איל דדון
המוזיקה המתואמת כה יפה וצליליה - לעיתים סוערים ולעיתים שקטים, הכל בהתאם לנושא, משמשת כאן יותר מאשר רקע של עיצוב במה או כל עיצוב אחר הכלול במופעים ובהצגות. לכך אחראים תומר סאלם ונסים גוטמן. הבמה ברובה אפלולית, אך התאורה הנכונה של צ'י יוחאיהממקדת את תשומת לב הצופים בדיוק רב לכל רקדן, ולמי שאמור להיות הסולן באותה עת. למעשה אין ממש סולן - כל אחד מקבל את קטעי הסולו שלו כשכל הלהקה סביבו, כמו בקונצרט קאמרי או של ג'אז, בו כל כלי מקבל את הסולו שלו ומדגים את מלוא יכולתו הוירטואוזית של האמן. וכך לא נגרע חלקו בהיחשפות לקהל.
בקטע הפתיחה, בולטת כחלק מהתנועה הצבעת כל הרקדנים עם שתי אצבעותיהם לסימן- כעין V, הסימן לניצחון; לא רק כרמז כיצד הצילו פסלי הטרה קוטה של החיילים הסיניים בשי-אן את סין מכיבושה לפני 2200 שנה, בכך שבעצם הצבתם הפחידו את הפולשים ששאפו לכבוש את סין. ואכן, השלום ויחסי הידידות שהחלו לפני 25 שנה, עם תחילת כינון היחסים התרבותיים בין סין וישראל, אכן הינם ויהיו הקשר שיפרה את היחסים בין המדינות העתיקות ביותר בעולם שעדיין קיימות וממשיכות את המסורת והתרבויות שלהן. כך גם בקטע הסיום, ה- V ממשיך להיות חלק מהתנועה במחול, ומזכיר את הרעיון העומד בליבו של המופע, המסמל שלום ותקווה לעתיד טוב יותר. נוכחות שגריר סין בישראל במופע, הדגישה את החשיבות שסין וישראל מעניקות לביטוי הכה מרשים של התפתחות שילוב התרבויות הללו, ואת התקווה שנשיאת הפירות תימשך.
חובה לציין כל רקדן ורקדן במופע, שיכולותיהם ליצור כזו הרמוניה בין כל הרקדנים, חרף הרקע הכה שונה של מסורת ריקודם, ובכל זאת, ודווקא משום כך יצרו יצירה שכה הפליאה לרגש את הצופים שקשה להאמין. וכל זאת - הודות לכוריאוגרף המוכשר אייל דדון, שהשכיל כה טוב לשלב את להקת BEIJIN 9CDT עם להקת "סול" מבאר שבע למיקשה אחת כה מוצלחת.
המופע נוצר והופק בסין, הופיע שם בפסטיבל האמנויות הבינלאומי "דרך המשי" בשי-אן, ומישראל הוא ימשיך לסיבוב העולמי. את איל דדון הכתירו בסין כ"הכוכב העולה" בתחום הכוריאוגרפיה הבינלאומית". ולא בכדי. ולקהל הישראלי זומנה חוויה בלתי רגילה עם שיאים אמנותיים. נקווה שלאור הצלחתם יחזרו ויופיעו כאן בשנית.