טאלב מכחישה את האמונה הרווחת לפיה רוב עמיתיה הם דמוקרטים, ועוברת להשוואה כפולת פנים בין הבית הלבן הנוכחי לבין קודמו. "בכל בית לבן קשה להשיג מידע, בלי קשר מי הנשיא. לכל נשיא ועוזריו יש קשר חזק עם העיתונות: הם רוצים סיקור נרחב של הצלחותיהם ומינימום של סיקור לכשלונותיהם. גם הגישה של ממשל אובמה הייתה לעיתים עוינת, תוך ניסיון לסתום הדלפות ולחשוף את המקורות של עיתונות חוקרת, אבל זה לא היה באותה עוינות כמו של ממשל טראמפ ולא כלל את הניסיון לערער ככלל את האמון בתקשורת. לשמוע שאתה 'אויב הציבור מספר אחת' ו'פייק ניוז' – זה לא נעים ואיש אינו חושב שזה טוב לדמוקרטיה או לחברה".

מצד שני, אופיו הבלתי ממושמע של טראמפ פועל לעיתים לטובת העיתונות. כאשר היו עיתונאים נכנסים לתחילתה של פגישה בחדר הסגלגל והיו מנסים להשחיל כמה שאלות, היה ברק אובמה קוטע את הניסיון באיבו: "תודה, חבר'ה". טראמפ לעומתו עונה וממשיך לענות – גם בלשכתו וגם למשל בדרכו למסוק הממתין לו בגן הבית הלבן. בעוד אובמה העדיף מסיבות עיתונאים מסודרות, טראמפ מעדיף כמובן את הטוויטר אפילו על פני תדרוכים לא-רשמיים.

"רובנו מודאגים מההשלכות של הניסיון למזער בפומבי את היכולת להאמין בעובדות", אומרת טאלב. "יש אנשים שרוצים שנילחם בצורה אקטיבית, אבל זאת לא העבודה שלנו. התפקיד שלנו הוא לדווח כדי שהציבור יידע מה קורה. ואם הבית הלבן נותן תשובה לא נכונה או מטעה – התפקיד שלנו הוא לומר זאת ולשקף את זה בדיווח".

טאלב מדגישה: "בלי קשר מיהו הנשיא, מסוכן לצאת מתוך הנחה שיש ממשל כלשהו שאפשר להאמין לו בלי לשאול שאלות. לא נכון להאמין לאיש בלי שאלות; אנחנו עיתונאים. זו הדרך היחידה בכל ממשל ובכל בית לבן: לבדוק עם מספר גדול של מקורות ולפרסם אם יש הצדקה". כמו מרואינים אחרים, טאלב שמה את הדגש על המסר הכולל של טראמפ לחברה האמריקנית: אי-אפשר להאמין לאמת. "הוא ניצל מידה של חוסר אמון שכבר הייתה שם, וחשוב שהעיתונאים יבינו זאת.

"תמיד יש עניין עצום בשנה-שנתיים הראשונות של הקדנציה הנשיאותית, לפני בחירות אמצע הקדנציה [לשליש מהסנאט ולכל בית הנבחרים], בפרט כאשר זוהי הקדנציה הראשונה. זו התקופה בה יש להם הכי הרבה כוח, וזהו ממשל חדש. אחר כך הסיפור הוא הרבה פחות על רעיונות והרבה יותר על ממשל – השלב של יישום הרעיונות", מסבירה טאלב. מבחינת טראמפ, 2018 מציבה אתגר כפול: מי מבחירי ממשלו יישאר איתו (מישהו אמר רקס טילרסון?) ומי יעזוב את הממשל בשנה בה מתקיימות בחירות אמצע הקדנציה.

בפיה של טאלב שני סיפורים מעדות ראייה, המיטיבים לשקף את חוסר היציבות ביחסו של טראמפ לעיתונות. הראשון התרחש כאשר טאלב ראיינה את טראמפ בחדר הסגלגל. "בואי, בואי, היכנסי, רוצה דיאט קולה?", קידם אותה טראמפ בחביבות. לראיון הוקצבו 40-30 דקות, טראמפ האריך מאוד בתשובותיו הראשונות ואנשי בלומברג חששו שלא יספיקו לשאול הכל. "לחצנו עליו לתת תשובות קצרות יותר, והוא שיתף פעולה. זה היה כמו שיחה בין שני אנשים רגילים".

השני התחולל מספר חודשים לפני כן, מספרת טאלב: "בתחילת הממשל היינו על Airforce 1. רבים מאיתנו לא סיקרו את הקמפיין שלו ולא הכירו אותו. הוא בא לומר שלום לעיתונאים ושאלתי אם נוכל להציג את עצמנו. הוא אמר: נהדר. הוא לחץ ידיים ואמר שהוא מכיר את אמצעי התקשורת ואפילו את העיתונאי הספציפי. שאלנו אותו על מה יהיה הנאום שהוא נוסע להשמיע, והוא אמר שידבר על עד כמה הארץ מאוחדת חוץ מגורם אחד. ואז הוא נותן את הנאום ואומר שאנחנו הוא אותו גורם. זה היה אדם שונה לחלוטין".