כמה רוע

את ההקלטה הזאת שמעתי פעם אחת ונטשתי... ואז שמעתי שוב. ובחדשות חזרו והשמיעו שוב ושוב למי שלא הבין למי שלא כעס/צחק. אי-אפשר לברוח מזה. בכל מקום משמיעים ונהנים.

הטירוף פושה ברחובותינו, ברשתותינו, בחיינו. טירוף הרדיפה והשמחה לאיד והקנאה גם כן.

הרוע מציף ואנו טועים לחשוב זאת כאכפתיות וכביקורת. ולא כך. לכל אדם בחייו רגעים קשים. כמעט לכל אדם. אם הייתם יודעים שמישהו מקליט אתכם ברגע של איבוד עשתונות - למי אין כאלה? ודאי הייתם משנים ומתאפקים.

מי חושב על הקלטות? היום כבר נחשוב על כך. אין בהקלטות האלה תום לב ולא אכפתיות.
רק שאיפה לרייטינג גבוה ולעליהום נמוך... שאיפה מוכרת בציבור להשמיץ את המושמץ. להכות את המוכה. ללעוג למי שכבר לעגו לו.

אין כבוד. אין מוסריות ואין עדינות הנפש.

אני בהחלט מצפה לגבולות מסוימים בהתנהלות גם כלפי אנשי ציבור, גם כלפי נשותיהם.
די עם החבטות האלה. פנינו נעשות כך מכוערות יותר ויותר.