לגרש אנשים זה לא קל, לא קל לאף אחד, אבל לחיות בדרום תל אביב ובפועל באפריקה, גם זה לא קל.
וכבר קבענו והסכמנו שבשאלות אנושיות כאלה אנו נלך לאור פסיקות בית המשפט
העליון, אותו בית משפט עליון אשר קבע בלי כחל וסרק, שגירוש מרצון הוא תקין, וגירוש בכפיה הוא תקין, ובלבד שהמדינה עומדת במספר קריטריונים, וככל שמאן דהוא סבור שאינה עומדת, חובת ההוכחה היא עליו.
האם על אזיקי האנושיות כלפי מסתננים ששם בית המשפט העליון על-ידי הממשלה, ישים כעת הרחוב עוד אזיקים?
האם האנרכיה משתוללת כאן? קודם יבטל בית המשפט חוקים של הכנסת, אשר נועדו לגשר על הפערים בין המועד הרצוי של מסתננים לפרידה מהארץ, ובין המועד המצוי של אותה פרידה. וכעת ישתלט הרחוב על גם על הממשלה, גם על הכנסת וגם על בית המשפט?
ואיש לא מדבר כאן על
פסיקת בית המשפט העליון, כאילו האור שהאיר בית המשפט העליון לא עומעם. שר הפנים הוא הקורבן התורן הפעם, כאילו לא קראנו מדברי השופטת נאור בעיתון גלובס של האנשים הנאורים: "נאור ציינה כי סמכותו של שר הפנים להרחיק זרים מישראל חלה לא רק על הרחקתם למדינות מוצאם אלא גם על הרחקתם למדינות שלישיות. ככלל, הסכמתם של זרים להרחקה אינה נדרשת כדי שהרחקה תהא כדין, וניתן להרחיקם גם בניגוד לרצונם".
ועוד היה כתוב ועדיין כתוב בגלובס: "נאור עמדה על כך שהרחקה למדינה שלישית צריכה להתבצע בהתאם לסטנדרטים המקובלים לכך לפי המשפט הבינלאומי. סטנדרטים אלה כוללים 3 תנאים שצריכים להתמלא כדי שניתן יהיה להרחיק אנשים למדינה שלישית מסוימת: על המדינה השלישית להיות מדינה בטוחה (תנאים מהותיים), צריכים להתקיים תנאים פרוצדורליים להבטחת קיומו של הסדר ההרחקה, ויש לכונן מנגנוני ביקורת ופיקוח נאותים על ההסדר.
נאור קבעה כי נטל השכנוע בהליכים שעניינם הרחקה למדינה שלישית רובץ על כתפיו של המבקש להתנגד להרחקה. נטל הבאת הראיות מוטל אף הוא על המתנגד להרחקה, אך הוא עשוי לעבור במצבים מסוים אל המדינה המרחיקה. ככלל, רף הראיה שבו נדרש לעמוד המתנגד להרחקה אינו גבוה. רף זה נמוך במידה משמעותית, כאשר מדובר כמו במקרה הנוכחי בהרחקה מכוחו של הסכם חשאי למדינה שלישית שלמורחק אין זיקה אליה".
אנרכיה, פשוט אנרכיה. ובימים ההם אין מלך בישראל, לית דין ולית דיין, איש הישר בעיניו יעשה.
