"רק למען הסקרנות"

השופטת: שרה מאירי, בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב

המועד: יום ראשון, 01.11.2017, שעה 10:00

הנושא: קדם משפט בביטוח לאומי


"זה תיק סיוע?", נכנסת שרה מאירי במרץ לעניינים בבקשה לדעת האם התובעת מיוצגת בידי הסיוע המשפטי. "אין כתב תביעה מתוקן", היא מעירה. עורכי הדין מעדכנים את מאירי לגבי המסמכים וההודעות שבתיק; יש שופטים היודעים זאת בדיוני קדם, אם כי לזכותה של מאירי יש לומר שעל שולחנה מונחת ערימה נכבדה של תיקים.

מאירי מבקשת לראות את ההודעה המעודכנת של הביטוח הלאומי, משום שהיא לא הגיעה לבית הדין, ומכניסה לפרוטוקול את עיקריה וכותבת בשמה של בא-כוח התובעת: אדאג שעותק יועבר לבית הדין וייסרק. בא-כוח התובעת אומר שיוכל להגיש תצהירים בתוך 30 יום, אבל דווקא מאירי סבורה שזה מהיר מדי: "45 יום; 30 יום לא יקדם אותך לשום מקום אחר". היא שואלת מי יעיד מטעם התובעת, ומגלה בקיאות בזוכרה את שמו של העד. מאירי מעבירה את התיק למותב להוכחות בפלוגתאות שאותן היא מונה. מאחר שמדובר בחישוב של דמי לידה, היא מציעה לתובעת לשקול האם היא באמת זקוקה לשלושה עדים.

"רק למען הסקרנות של בית הדין - יש לגבירתי את התיק של מר מיכאל מונא?", פונה מאירי לנציגת הביטוח הלאומי בתיק הבא. "אפשר לראות רגע את התביעה שהוגשה? אני טיפלתי לפני 25 שנה במיכאל אונא שאיבד יד ועין. אני לא יודעת אם זה הוא. אני רק זוכרת שזה היה מאוד טראומתי, כי אדם איבד עין. הוא לא היה זכאי לכלום, כי הוא לא נרשם כעצמאי. זה רק סקרנות", שהרי אפילו אם מדובר באותו אדם - ודאי שאין זה פוסל את מאירי.

התובע לא הגיע ומאירי נותנת לו הנחות כאשר היא מכתיבה בשם באת-כוחו: "התובע לא הגיע - בשל תקלה?", ומובן שעורכת הדין שמחה לאשר זאת. באמצע ההכתבה מראה מאירי לקלדנית פתק: "זה תיק שיש לנו היום? נעשה אותו בסוף היום, לא דחוף לי". היא חוזרת להכתבה וממשיכה לעבוד בשביל באת-כוח התובע: "לא הגשנו תצהיר תובע, נעשה זאת בהקדם, רק התובע עצמו יגיש תצהיר. מסמכים רפואיים הוזמנו; אין כרטיס של כירורגיית יד".

מאירי מעיינת בתיק: "לפי הסימון ב-V אני מניחה שיש אורתופד". והיא ממשיכה בשם בא-כוח התובע: "עוד אודיע אם טופל על-ידי כירורג יד, וככל שכן - נבקש [את המסמכים]". למאירי יש שאלה בסיסית ביותר, ותראו את תשובת עורכת הדן: "גבירתי יודעת לומר אם התובע ימני או שמאלי?" והתשובה שלילית. שוב מאירי מעבירה את התיק למותב, מפרטת את הפלוגתאות ומורה להגיש תצהיר בתוך 45 יום.

"אצל הנאצים הוא היה בפנים"


בתיק הבא פונה מאירי במישרין לתובע: "ממתי אדוני מכונאי רכב? מתי התחלת להיות בוחן רכב? עצמאי, שכיר? עצמאי כל השנים?". מאירי מאפשרת לתובע לדבר בישיבה והיא אף לא הזהירה אותו, כך שמבחינתה אין מדובר בעדות אלא בקבלת מידע, תוך ירידה לפרטים להם יש חשיבות כאשר מדובר בתביעת נכות. "מתי עברת להיות עצמאי? לא הבנתי. אדוני יליד 52'? והטענה לפגיעה היא בשתי הברכיים? ואיך אתה עושה את העבודה, בעמידה? איפה אדוני עומד כשאדוני עושה את זה? כדי להגיע לאגזוז, מה אדוני עושה? אתה עומד על הברכיים? ממתי אגזוז הוא פנימי? אצל הנאצים, לא עלינו, היה פנימי. אגזוז תמיד יוצא מגוף הרכב אם הוא תקין".

התובע מסביר ומאירי ממשיכה לשאול: "איזה מכוניות? כל המכוניות? אתה תמיד עומד על הברכיים? בשאר הפעמים אתה רק מתכופף? אני לא אבקש את אדוני להדגים, אבל יותר מכופף פלג גוף עליון או את הברכיים? ואתה עדיין עובד?". מאירי עוברת לעורך דינו של התובע ושואלת האם רק לקוחו יגיש תצהיר. להפתעתי הרבה, עורך הדין שואל באולם את התובע האם מישהו נוסף יוכל להצהיר על נסיבות האירוע - שאלה בסיסית ביותר שהיה צריך לשאול אותו בפגישתם הראשונה.

תוך כדי הכתבת ההחלטה על העברת התיק למותב, נזכרת מאירי ששכחה משהו בתיק הקודם: "אפשר פרוטוקולים מהתיק הקודם, גבירותי? בנות יקרות - שכחנו [לציין] קשר סיבתי ומאזן ההשפעה. איך אפשר בלי? אומנם חתמתי" על הפרוטוקול, אך מאחר שלא קמה פיזית מכסאה - ניתן עדיין לתקן אותו. "אני אתן החלטה על גבי [הפרוטוקול הקודם] וגמרנו, בסדר? יהיה הרבה יותר פשוט". מאירי חוזרת לתיק הנוכחי, משלימה את ההחלטה, קופצת בחזרה לתיק הקודם - "חכו דקה, אני אתן לכם את הפרוטוקול עם ההחלטה עליו" - וחוזרת לתיק הבא באיחולי "הרבה בריאות" לתובע.

בין לבין נפתחת הדלת. "מי בדלת? שיציץ עד הסוף", מבקשת מאירי. תובעת אומרת שעורך הדין אמר שיוכל להגיע רק ב-12:30, אולי הוא בכלל לא יגיע ושואלת מה לעשות. מאירי משיבה: "אני לא עורכת הדין שלכם". לאחר שהדלת נסגרת, היא מוסיפה - שמא לעצמה ושמא בחלל האולם: "אני צריכה גם לתת ייעוץ ביחסים שבין עורכי הדין של הסיוע".

הלאה. נחשו מה? התובע לא הגיע, "בשל תקלה" עונה מאירי לשאלה את עצמה. "בשל אותה תקלה גם לא הגשת תצהיר?", היא שואלת את בא-כוחו, המודה ש"רק עכשיו ראיתי את זה". מאירי מבקשת לדעת מי יעיד מטעם התובע ומדגישה שהיא לא תשמע טענות למיקרו-טראומה. "לך יש עט ביד?", היא שואלת בחיוך את בא-כוח התובע למשמע תקתוק. "זה מעצבן את גבירתי", הוא משיב ונענה: "זה רק מפריע, זה לא מעצבן". תצהירים בעוד 45 יום וקדימה להוכחות.

"אומר לאדוני בצורה מאוד ברורה"

מאירי סבורה לרגע שבתה של התובעת בתיק הבא פונה אליה, אך מתברר שזאת התובעת עצמה, ילידת 1932. מאירי צוחקת: "דווקא רציתי לתת לה מחמאה. אבל עדיין אתן לה מחמאה - גבירתי נראית היטב, רק בבריאות". התיק עוסק במחלוקת על זכאות לגימלת סיעוד, מאירי מרצינה ופונה לבא-כוחה של התובעת:

"אני עוד לא הבנתי. יש תיקון מ-2017, אבל אני קוראת את המשפט באופן אחר. יש לך תנאי שאדוני מתעלם ממנו - 'שניתן לו סל קליטה'. יש כאלה שמקבלים סל קליטה לפי מה שכתוב בסעיף. יש כמה תנאים בסעיף, ואם היא לא עונה עליהם - היא לא זכאית. יש כאלה שמקבלים קיצבת זיקנה מיוחדת שקיבלו גם סל קליטה, בכל מיני מקרים מיוחדים מאוד. עוד לא יכולה להיות פסיקה [בגלל טריותו של התיקון]. לא משנה; התנאי שבסעיף - כך קוראים את הסעיף. אי-אפשר לקרוא אותו אחרת. אני אומר לאדוני בצורה מאוד ברורה: יש בזה גם היגיון. מי שזכאי לגימלת סיעוד, זה מי שהיה מבוטח. האם לא הייתה מבוטחת".

מאירי מסבירה לאט לבתה של התובעת, אם כי לא בטוח שאלו מונחים שהיא מבינה. "הגברת, האֵם, הגיעה לארץ ולא הייתה זכאית לתושבות משום שהיא לא עונה על דרישות חוק השבות, אבל קיבלה עם הזמן את הזכות לשבת בישראל, וכתוצאה מכך היא זכאית לקיצבת זיקנה מיוחדת, שלא משולמת על-פי חוק הביטוח הלאומי, אלא על-פי הסכם מיוחד שנערך בין מדינת ישראל למוסד לביטוח לאומי. קיצבת סיעוד מיוחדת מוענקת על-פי חוק. בהתאם לקיצבת זיקנה מיוחדת אין שום זכאות לגימלת סיעוד, ולכן קבעו שהאם אינה זכאית".

"אין שום טענת אפליה"

בא כוח התובעת מבקש לקבל פסק דין, משום שהוא טוען לאפליה בין תושבים שונים. אבל מאירי עירנית: היא מעיינת בתביעה ואומרת שלא הועלתה שם טענה לאפליה. "מה ששאלתי את אדוני זו שאלה פשוטה: אין שום טענת אפליה. לא שאלתי מה בסדר ומה אדוני רוצה או לא רוצה. כל מה שבית הדין מפנה את תשומת ליבך, שבית המשפט לא ישמע טענת אפליה" [שאינה בתביעה].

עורך הדין אומר שהוא יבקש לתקן את התביעה. מאירי: "ואדוני גם ישא בהוצאות". עורך הדין: "אני עובד בחינם". מאירי: "אני מאוד שמחה שאדוני עובד בחינם, אבל מה שלא משנה לאדוני - משנה למישהו אחר". עורך הדין מפריע ומאירי מרימה את קולה: "אני יכולה לומר מילה בלי שאדוני יתפרץ?". אחרי כמה שניות הוא מתנצל. מאירי: "תודה רבה".

מאירי מעניקה לו את הזמן להגיש כתב תביעה מתוקן, אך מוסיפה בהחלטתה: "אציע כי התובעת תשקול, לאחר עיון חוזר בהוראות החוק ותנאיו, כמו גם בהסכם לפיו משולמת לה קיצבת זיקנה מיוחדת, האם אכן עומדת היא על תביעתה, שאחרת יש לך משמעויות כספיות". והיא מסיימת: "תודה רבה ובריאות".

השורה התחתונה: הכנה לא אופטימלית לקדם המשפט, אם כי אין כאן יותר מדי עבודה. בהתחשב בכך שמאירי מעבירה את רוב התיקים להוכחות, לא ברור אם יש טעם בניהול הקדם רק כדי לצאת ידי חובה. היא גם מפגינה סלחנות יתרה לתובעים שאינם מתייצבים, לצד תקיפות ראויה כלפי מי שמבזבזים את זמנה.

יעילות: 8

מזג שיפוטי: 9