תודו: התמונה של סגן נשיא ארה"ב עומד בכנסת ישראל ומברך ברכת 'שהחיינו', בעברית, על הכרזת ירושלים כבירת ישראל היא מחזה סוריאליסטי. ובכלל, הישגיה הבינלאומיים של ישראל בהובלת נתניהו לא היה כמותם בתולדות המדינה. רק מי שזוכר את הרוח הקרה שנשבה אלינו מהודו, מנהיגת 'העולם השלישי', יעריך את גינוני הכבוד שזכה להם שם נתניהו בעבור מדינת היהודים. וכנס ההנהגה הפוליטית והכלכלית של העולם בדאבוס, במסיבת העיתונאים המשותפת של ראש ממשלתנו עם נשיא ארה"ב, ראה פיצוץ במערכת יחסי אמריקה עם הפלשתינים ליד דברי תמיכה לישראל.
ו'על הדרך', מכירת מטוסי 16 F על-ידי ישראל לקרואטיה ובשורה על פרויקט תוכנה חדשני בתחום הבריאות, במיליארד שקל, עם חברת ענק בינלאומית. חניית ביניים קצרה בארץ ופסגה עם פוטין במוסקבה. ספק אם יש עוד מנהיג בעולם שיכול לדלג כך בין מוסקבה לוושינגטון הצהובות זו לזו. ובמוסקבה - טכס במוזאון היהודי לרגל יום השואה הבינלאומי בהשתתפות פוטין ונתניהו ביחד. מעמד כזה, על הרקע האנטישמי של שלטון הצארים והבולשביקים - גם הוא ציון דרך היסטורי.
נוכח שורת הישגים בינלאומיים כאלה, שמעון ריקלין ב'פטריוטים' נשמע סופר-אופטימי: הנה, את כל זאת השגנו מבלי לוותר על-אף שעל מיהודה ושומרון! האמנם?
אם הכל סבבה ואין שום "אבל', מדוע שוב הוריד נתניהו השבוע, אישית, מסדר יומה של ישיבת הממשלה את 'הצעת המחליטים' של שר הביטחון להפוך את חוות גלעד ליישוב? ומה פשר ההסבר שנתן - "טעמים טקטיים", "עיתוי רגיש", "סמיכות ביקורו של פנס בישראל"?מדוע כללית מתייחס נתניהו למפעל ההתנחלות כאלו היה מום שמתביישים בו ומצניעים אותו? האם ההתיישבות היא פשע או מחלה מדבקת שמכסים, עוצרים ואם אפשר - עוקרים?
אם שליחותו של פנס אכן הייתה דבש טהור, מדוע להפך, במקום לדחות, לא הגשנו לו כשי את ההחלטה להכיר בחוות גלעד כיישוב?! את הדחיה הנוספת בהסדרת חוות גלעד נימקו מטעם נתניהו "בעקבות הפגישה בדאבוס עם הנשיא טראמפ": מה יודע נתניהו על כוונות טראמפ בנושא ההתנחלות שגורם לו לשלוח לנו אותות מצוקה?
ושאלת אפיקורוס: האם בירושלים, שבדאבוס טראמפ הכריז ש'הסיר אותה מן השולחן', יוכל נתניהו לבנות עכשיו את 'גבעת המטוס' (שהערבים מייעדים אותה לחבר את אל-קודס בירת פלשתין לבית לחם הפלשתינית)? ואת E1 (השטח החיוני לחיבור העיר למעלה אדומים) נורשה לבנות? את התשובה לכל השאלות האלה לא הסתירו מאתנו בדאבוס. טראמפ התפלא, מדוע הסתלקו הפלשתינים דווקא עכשיו, שהגיע תורה של ישראל "לשלם" עבור ההכרה בירושלים כבירת ישראל.
הדיל הגדול
הסכמתו של נתניהו "לשלם" כבר הייתה ככל הנראה מונחת בכיסו, ולכן הבטיח לשומעיו "אני יכול לומר לכם שישראל רוצה בשלום". זו לא הייתה מליצה גרידא. לא - אם קוראים בתשומת לב את דבריו של נתניהו. בראיון עם כתב ה-CNN אמר - "בכל הסכם ישראל צריכה לשמור על שליטה ביטחונית ממערב לירדן" ובמסיבת העיתונאים הסביר: "שלום אמתי מבחינתי כולל לא רק את נושא הביטחון ש י י ש א ר ב י ד י נ ו, אלא גם את ההכרה במדינת היהודים". שימו לב למלים "שיישאר בידינו": ר ק צבא יישאר, וממילא מה שלא יישאר הוא השלטון היהודי בכל צורה שהיא. מה זה, אם לא תוכנית "המדינה-הפלשתינית-מינוס" של נתניהו, שכנראה קרובה או זהה ל"תוכנית המאה" או ל"דיל" הגדול של טראמפ? ואם כן, מה הפלא שנתניהו זכה ממפיו לתואר של "הרוצה בשלום"?
אריאל כהנא ב'
מקור ראשון' (26.1.18), במאמרו "אוויר פסגות", מסכם את מפגש שני האישים בדאבוס כך: "עבודת התיאום עם האמריקנים כרוכה במאמץ רב, בטוויית מהלכים ארוכי טווח מצד ראש הממשלה ובהקפדה רבה על כללי הבנייה ביו"ש כפי שסוכמו עם הממשל אשתקד, גם במחיר התנגשות עם הימין... בסביבת נתניהו סבורים שיום אחד הממשל יציג לישראל חשבונית"...
החשבונית הזאת היא "התשלום" שעליו דיבר טראמפ, תוכניתו הגדולה על מדינה פלשתינית ב-90% משטח יהודה ושומרון, כפי שדיווח סאיב עריקאת לאבו-מאזן. לתוכנית הזאת יש שם עברי: "תוכנית הגושים" של השמאל וכך יוצא, שבין התוכניות של נתניהו וטראמפ לבין האני-מאמין של '
המחנה הציוני', למשל, כבר לא נותר כל הבדל.
נתניהו מקפיא את הבנייה היהודית עד לממדים סמליים. 10-20 בתים חדשים ביישוב מבודד אינם מפריעים לו. הם טובים כדי להשלות ואינם משנים את יחסי הכוחות. בגדול, נתניהו-טראמפ שומרים בקפדנות שלא לסגור את האופציה הפלשתינית על 90% משטח יו"ש. ולכן, גם אם הפלשתינים ישחקו 'ברוגז' חודשים ואפילו שנים, נתניהו יעכב, ידחה, יעקוף, יסכל כל החלטה למען ההתנחלות היהודית שעשויה למנוע מטראמפ את "התשלום" שהבטיח לגבות.
במחנה הלאומי אוהבים את נתניהו ואוהדים את טראמפ. מדיניותם בכל התחומים נעימה להם, אך זו נעימות של נרדמים בשלג, שלא קמים ממנה. תמיד, תמיד ישמעו מנתניה את ה'לא עכשיו'. כל עיתוי יהיה 'לא מתאים' - לפני דיון פלוני או אחרי אירוע אלמוני, ובינתיים אירופים ואמריקנים עם ידיים ערביות
מתנחלים באזור C במהירות שיא ובשיטות שלמדו מאתנו.
ואותו מנהל אזרחי, שגם את הבנייה היהודית הקלה ביותר הורס במהירות וביעילות אכזרית, נגד ההשתלטות הזרה והעוינת הזאת - הוא חסר אונים. מי שמבין שזה אינו מקרה, מי שמבין שעד כמה שתלוי בנתניהו ובטראמפ הקפאת ליבת יהודה ושומרון היא לנצח, התלהבותו מהצלחות- החוץ המסחררות של ראש הממשלה מצטננת וגם האהדה לנשיא ארה"ב - נעשית בערבון מוגבל.
