רפובליקנים רבים בוושינגטון חושבים בימים אלו על רעיון שעד לפני שנה נראה כבדיחה לא מוצלחת: הקמת מפלגה חדשה – כותבת ג'ולינה גלובר בניו-יורק טיימס. גלובר הייתה בעבר יועצת לרפובליקנים מובילים – ג'ורג' בוש הבן, ריצ'רד צ'ייני, רודי ג'וליאני ואחרים – והשתתפה בקמפיינים של ג'ון מקיין וג'ב בוש, כך שהיא בהחלט בעניינים במתרחש במפלגה זו.

רפובליקנים מנוכרים מדברים על זה במפגשים של צוותי חשיבה, בבית הקפה "סנאט שף" שבגבעת הקפיטול ובמפגשים חברתיים. הם תוהים האם – בהנחה שיוכלו להביא מועמד באמת טוב – להקים בבת אחת מפלגה חדשה, בדיוק כשם שעשו אבות מפלגתם הנוכחית בשנות ה-50 של המאה ה-19. ואם הסקרים נכונים, אמריקנים רבים יהיו מוכנים להצטרף אליהם. בחודש ספטמבר דיווח מכון גאלופ על תמיכה של 61% מהאמריקנים ברעיון של מפלגה שלישית – השיעור הגבוה ביותר אי-פעם. חודשיים לאחר מכן מצא סקר של רשת NBC ש-71% מילידי המילניום הנוכחי ירצו אפשרות נוספת כאשר יתחילו להצביע.

בעולם בו הבוחרים באלבמה שלחו דמוקרט לסנאט, ייתכנו הרבה דברים שעד כה היו בלתי מתקבלים על הדעת – אומרת גלובר. האפשרות של מועמד שלישי בבחירות של 2020 אינה פחות סבירה היום מכפי שבחירתו של דונלד טראמפ הייתה סבירה לפני שנתיים. מועמד בעל שיעור קומה שיפרוש מאחת משתי המפלגות הקיימות, יכול לזכות לתמיכה רחבה.

רפובליקנים רבים חוששים מכהונה שנייה של טראמפ, אך אינם רואים את הדמוקרטים מייצרים מועמד מרכז מהפריימריז שכמעט והכתירו את ברני סנדרס השמאלני. אם המועמד מול טראמפ יהיה ליברל-דמוקרט – נניח הסנאטורית אליזבת וורן – יישאר מרכז הזירה פנוי, ויתומים פוליטיים רבים (אנשי אסטרטגיה, אקדמאים ותורמים) ישמחו שמישהו ייכנס לשם.

האם זעמם של בוחרים על טראמפ יתועל לעבר המפלגה הדמוקרטית או יתורגם לעליית מפלגה גדולה שלישית? אברהם לינקולן היה המועמד האחרון של מפלגה חדשה שנבחר לנשיאות, וזה היה ב-1860. אז זו הייתה המפלגה הרפובליקנית, ולינקולן צבר מוניטין כקול מוסרי נגד העבדות למרות ששנתיים קודם לכן הפסיד בבחירות לסנאט – וזה מה שהעניק לו את הנשיאות, לא המנגנון המפלגתי. לטענת גלובר, אין זה מופרך לשער שמועמד דומה – שיפגין מחויבות בלתי מעורערת לדמוקרטיה, לאמת ולזכויות האדם – יוכל לנצח ב-2020.

אבל יש מכשול חוקתי קשה. אם אף אחד מבין המועמדים אינו משיג לפחות 270 מבין 538 האלקטורים, הבחירה עוברת לבית הנבחרים. במצב של התמודדות בין שלושה מועמדים, תוצאה כזאת בהחלט אפשרית – ואז לא משנה מה יעשה המועמד השלישי; הרפובליקנים או הדמוקרטים יבחרו את האיש שלהם.

גלובר סבורה, שאין זאת אומרת שהמשימה בלתי אפשרית. אם לוקחים את האלקטורים במדינות בהן קיים כמעט שוויון בין שתי המפלגות הקיימות, ובמיוחד באלו שעברו מצד לצד במערכות הבחירות האחרונות, קל למדי להגיע ל-268 אלקטורים. גלובר מצביעה לדוגמה על פלורידה, צפון קרוליינה, טקסס, אריזונה ולואיזיאנה – ביחד 101 אלקטורים. מיין, על שלושת האלקטורים שלה, היא בעלת מסורת של תמיכה במועמד שלישי – והנה לנו ה-271 הדרושים. ואם מצליחים למצוא מועמד שיהיה אטרקטיבי לבוחרים בקליפורניה – מדובר ב-55 אלקטורים בבת אחת.

בהתחשב בעובדה ששני שלישים מהאמריקנים אינם נותנים אמון בטראמפ, כמעט כל אחד יכול להיות מועמד רציני מטעם מפלגה שלישית – אם הוא יתחיל לפעול מספיק מוקדם. גלובר אפילו מציעה מועמדים אפשריים: ג'ו ביידן (סגנו של ברק אובמה) יחד עם הסנאטור הרפובליקני בן סאסה, כאשר ביידן – שיהיה בן 77 בבחירות הבאות – מבטיח לכהן רק קדנציה אחת. עוד אפשרות: איש עסקים ישר ומצליח כמו ג'יני רומטי מ-IBM או ג'יימי דיימון מבנק ג'יי.פי מורגן-צ'ייס. ומה עם מושלים רפובליקנים מתונים כמו לארי הוגאן ממרילנד, ג'ון קאסיש מאוהיו או צ'רלי בייקר ממסצ'וסטס?

בעולם שאחרי טראמפ, יש כל מיני מועמדים שלפתע נראים הגיוניים. מפלגה שלישית לא צריכה לפעול על-פי דפי מדיניות או מצע. אישיות ועקרונות – אלו יתנו את הטון בבחירות הבאות לנשיאות, צופה גלובר.