כאשר הושבע אשר גרוניס לנשיא בית המשפט העליון, שמנו לב – גיא פלג ואני – שהשופט סלים ג'ובראן אינו שר את "התקווה". לא שוחחנו על כך ולא תיאמנו זאת, אך אני התייחסתי לכך ב-News1 ופלג עשה זאת באותו ערב בחדשות ערוץ 2. ג'ובראן קיבל גיבוי כמעט מקיר לקיר, אך דעתי לא השתנתה – כמו גם דעתו של ג'ובראן, אותה הביע השבוע בהרחבה.

לאחר זמן מה יצא לי לשאול אותו, מה ההבדל בין "התקווה" לבין המגן דוד והטלית שבדגל המדינה והמנורה שבסמל המדינה, המצויים בכל אולם משפטים, ושהם הרבה יותר יהודיים מאשר מילותיו של נפתלי הרץ אימבר. ג'ובראן, מנומס ונעים הליכות כדרכו, השיב: "הדגל והסמל נמצאים שם; את ההמנון אני צריך לשיר בפועל". תשובה מכובדת, אך ממש לא משכנעת.

ישראל היא מדינה יהודית ובלי זה אין לה זכות קיום. לכן, כל סמליה הריבוניים יהודיים במובהק והם מחייבים את כל אזרחיה. God save the Queen הוא גם המנונו של בריטי התומך בביטול המלוכה. ההמנון האמריקני מייצג גם אסיר, למרות שמבחינתו אין זו the land of the free. מה שיכול האדם הפרטי סלים ג'ובראן לעשות באירוע פרטי, שונה לחלוטין ממה שמחויב השופט סלים ג'ובראן לעשות באירוע ממלכתי. אותם הדברים אמורים בשופט ג'ורג' קרא, שגם הוא לא שר "התקווה" בבית הנשיא, ובכל בן מיעוטים הנושא בתפקיד רשמי ומשתתף באירוע רשמי. מי שאינו מוכן לעשות זאת – ספק אם הוא ראוי לקבל תפקיד מהמדינה שאת המנונה הוא מסרב לשיר.

לדוברת המשטרה, מירב לפידות, היו השבוע טענות כלפי המחלקה לחקירות שוטרים – זו שהבוס שלה, רוני אלשיך, מנהל איתה מערכת יחסים קרירה במיוחד מאז שנכנס לתפקידו. אבל הטענות האמיתיות לא צריכות להיות כלפי עשיית יתר של מח"ש, אלא בדיוק להפך: על עשיית חסר. ואת זה ניתן ללמוד מהנתונים של מח"ש עצמה.

בשנת 2016 קיבלה המחלקה 3,140 תלונות. 2,367 מהן – 75%! – נסגרו לאחר בדיקה ראשונית עמומה או ללא בדיקה כלשהי. מבין 773 התיקים שנחקרו, ב-110 הומלץ להעמיד את השוטרים לדין פלילי וב-128 נוספים הומלץ על דין משמעתי. מבקר המדינה, יוסף שפירא, קבע בשנה שעברה, כי קיימים כשלים משמעותיים בטיפול בתלונות על אלימות שוטרים ואין מיצוי מספק של חקירתן. לצד זאת, בכמה מקרים זיכו בתי המשפט נאשמים באלימות כלפי שוטרים, לאחר שהתברר שהתלונות בכיוון ההפוך כלל לא נבדקו.

הסניגוריה הציבורית סיכמה בצורה נכונה את המצב: "אלימות של שוטרים כנגד אזרחים היא תופעה שאין להשלים עימה במדינה דמוקרטית. מצב בו תלונות של אזרחים בנושא זה לא נחקרות עד תום, משדר מסר בלתי ראוי לאזרחים ומביא לאובדן האמון שלהם במערכת. אי-מיצוי החקירה משדר גם מסר בעייתי לשוטרים אלימים, כאילו המדובר בהתנהגות שניתן לעבור עליה לסדר היום".

אבל ללפידות ולאלשיך יש טענות הפוכות נגד מח"ש. תבינו לבד מה זה אומר עליהם, על המסר שהם מעבירים ועל הארגון שבצמרתו הם עומדים.

אם להאמין לאתרי וואלה והארץ, ברק כהן נענש משום שכתב שיר נגד שוטר. ממש סתימת פיות נוסח מדינות אפלות: דיברת נגד שוטר? תועמד לדין, תיקנס, תחויב לפצות אותו, אולי אפילו תישלח לכלא. ואם אתה עורך דין (כמו כהן) – אתה גם עלול לאבד את רשיונך. והכל בגלל שיר נגד שוטר.

האמת שונה מאוד. כהן ניהל במשך שנה מסע שיימינג אינטרנטי נגד אלון חמדני, רכז מודיעין של המשטרה. כתב האישום נגדו מנה תשעה פרסומים כאלו, שהשיר היה רק אחד מהם, אשר בוצעו ב-2014-2013 – כולל לאחר שכהן כבר נחקר באזהרה בשל מעשיו. לא נחזור על הדברים; נאמר רק שהם כללו גידופים גסים, השמצות קשות ואפילו איומים. כהן לא הכחיש את הדברים, וטען שהם היו לגיטימיים. בית המשפט לא קיבל את טענותיו והוא הורשע. ביחס למעשים שביצע, עונשו קל מאוד – עד כדי גיחוך.

כהן איננו "פעיל חברתי", כפי שהוא אוהב להכתיר את עצמו וכפי שכמה מאמצעי התקשורת מכנים-מחבקים אותו. הוא פרחח משולח רסן וחסר מעצורים, וכעת גם עבריין מורשע – וזה עוד לפני התיק הגדול באמת, של ההטרדות האיומות שלו נגד ראשי הבנקים. גם שם כהן לא כופר בעובדות, אלא אומר שמדובר במחאה לגיטימית; נחיה ונראה. אבל להגיד שמדובר בפעיל חברתי תמים שבסך-הכל כתב שיר – זהו סילוף מכוון. ולמרבה הצער, הוא ממש לא היחיד בנוף התקשורתי שלנו.

כמה ימים גשומים ואף סוערים הספיקו לרב הראשי דוד לאו להנחות את בתי הכנסת לצמצם את אמירת התפילה הנוספת לגשמים. אם היה קורא קצת את דברי אנשי המקצוע, היה הרב לאו מבין שצריך בדיוק את ההפך: להתפלל יותר בעוצמה ליותר מים. מאז 2013 לא ירדה בישראל באף שנה כמות הגשמים הממוצעת, אמר ל-ynet ד"ר עמיר גבעתי מרשות המים, ולכן "מבחינת המאגרים אנחנו בבצורת. חודש אחד או שנה אחת לא מפצים על מחסור גדול. יש שיפור, עדיין לא מהפך".

גבעתי הסביר, כי משק המים התחיל את החורף הנוכחי במצב רע מאוד. בחורף רגיל אמור מפלס הכנרת לעלות ב-1.6 מטרים, ובשבוע שעבר התווספו 20 ס"מ בלבד. המפלס נמצא כמטר מתחת לקו האדום התחתון, וחמישה מטרים מתחת לקו האדום העליון. "אם פברואר לא יהיה גשום לפחות כמו ינואר, שוב נחזור למצב של התייבשות ובצורת. האופטימיות במקום, אבל אנחנו לא חוגגים יותר מדי בגלל אירוע אחד". אז המומחים לא חוגגים, אבל הרב הראשי – כן. לא יזיק לכבודו אם יבדוק קצת יותר לעומק, במיוחד בנושאים מקצועיים בהם אין לו שום הבנה.

אחת התגובות הנסערות לחוק הפולני בנושא השואה הייתה קריאה להפסיק את נסיעת משלחות הנוער למדינה זו. על החוק עצמו כבר עמדתי בתחילת השבוע, וכעת אבקש להתייחס רק לקריאה הזאת.

קיימת מחלוקת חינוכית אמיתית בנוגע לנסיעות אלו, ושתי הדעות לגביהן לגיטימיות. כמי שביקר כמה וכמה פעמים באתרי השואה בפולין, כולל במצעד החיים וכולל עם משלחת תלמידים, אני משוכנע לחלוטין שהביקורים הללו חיוניים. מוזאונים וסרטים – חשובים ככל שיהיו – אינם מתקרבים בכלל לעוצמת הידע והחוויה שסופגים בשטח. הרבה מאוד תלוי כמובן במידת הארגון, בתכנים ובמשמעת; אם הללו נעשים ברמה נאותה – הביקורים בפולין מותירים על רבים רושם בל יימחה. זוהי כאמור דעתי, ויש אנשים מכובדים – כולל מחנכים ותיקים – הסבורים אחרת, ודעתם ראויה בהחלט להישמע.

אבל את הדיון על הנסיעות יש לקיים במנותק מהוויכוח עם פולין, עמה וחוקיה. הטיעון לפיו "לא צריך לתת להם כסף" הוא אווילי. אושוויץ נמצאת בפולין, גם ורשה, גם לודז' וגם טרבלינקה. אין בשום מקום בעולם אתרים כלשהם שמתקרבים לעוצמה ולחשיבות של האתרים היהודיים בפולין. אז הפולנים עושים כסף. זאת הבעיה? תסתכלו על זה בצורה הפוכה: בלי הביקורים בכל האתרים הללו, לא יהיה תקציב ולא יהיה תמריץ לשמר אותם ולתחזק אותם – וממשלת פולין עושה את כל זה בעצמה ואינה גובה אף זלוטי בכניסה לאתרים. ועוד מבט הפוך: הם מכחישים? אנחנו נמצאים. הם משכיחים? אנחנו מזכירים.

ועוד בשולי הסערה הפולנית. הבעיה האמיתית והגדולה ביותר של זילות השואה נמצאת כאן, אצלנו, בישראל. ההשוואות המופרכות והמופרעות לשואה, הן-הן הבעיה שחייבים להתמודד איתה. ולא רק משום שמדובר בביזוי הקורבנות (ראו את הכתובות שהתגלו השבוע בכביש הערבה), אלא משום שמדובר במתן חומר והצדקה למכחישי שואה.

למשל: ישראלים אומרים שגירוש מסתננים הוא כמו גירוש יהודים בשואה. כל בר-דעת יודע שמגרשים אותם על-פי החוק הבינלאומי למדינה שהסכימה לקלוט אותם, לאחר שנכנסו לשטח ישראל בניגוד לחוק. אז מי ששומע את זה מסיק, שזה מה שעשו ליהודים: שהם נכנסו לפולין או לגרמניה או להונגריה בניגוד לחוק, ושגירשו אותם משם בהתאם לחוק ושזה הדבר הכי גרוע שעשו להם. השמדה? מה פתאום. כמו שישראל לא משמידה את הסודנים, כך הגרמנים לא השמידו את היהודים.

ועוד דוגמה: ישראלים אומרים שהסגר על עזה הופך אותה למחנה ריכוז. השומע שיבדוק, ימצא שבעזה יש שלטון שבחרו התושבים ואשר מנהל מלחמה בלתי פוסקת נגד ישראל, תוך שהוא מנצל לשם כך סיוע הומני, בתי ספר ובתי חולים. המסקנה תהיה, שזה מה שהיה בדכאו ובברגן-בלזן: היהודים שנכלאו שם היו אויביה של גרמניה, הם ניהלו מלחמה נגדה מתוך המחנות והשתמשו בילדים ובחולים כמגנים אנושיים.

נגד השקרים הגסים הללו, שבאים מתוכנו, אנחנו צריכים להילחם בכל העוצמה. אמירות שכאלו חייבות להיות עבירות פליליות, ולו רק משום שאנחנו לא יכולים לצאת נגד הכחשות שואה של אחרים, בעוד אצלנו הן נעשות בריש גלי ואין פוצה פה ומצפצף.