בימים האחרונים מספר לנו הזרם המרכזי בתקשורת על המסתננים המסכנים שעומדים בפני סכנת גירוש מהארץ ר"ל. במאמץ מרוכז לשכנע אותנו עד כמה המהלך הזה אינו מוסרי בתקווה לגייס אותנו להפעלת לחץ ציבורי נגד הגירוש - שכידוע אושר כבר בכל הדרגים השלטוניים הקובעים - מציגים בפנינו כלי התקשורת התנגדות לגירוש, לכאורה על-רקע מוסרי, מצד רבדים נבחרים כביכול של אזרחי ישראל; התבטאויות של אמנים, חתימות על עצומות של אנשים שהתקשורת מחשיבה כמורמים מעם, כגון סופרים וכאלה, והודעות של טייסים שיסרבו להטיס את המסכנים אל מחוץ לארץ. לא נאריך כאן ועכשיו בויכוח עם הטיעונים הנ"ל, שכן עשו ועושים את זה היטב רבים וטובים מאתנו.
כרגיל בטור הזה, אנחנו מנסים להבין את מה שקורה דרך התבוננות בפרשת השבוע ועל הדרך אולי גם לחשוף את שורשי הויכוח. בעצם, מדובר בכל פרשות השבוע שעד כאן, מתחיל מ-בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. דרך סיפורי האבות, שיעבוד מצרים והגאולה, ועד השיא בפרשת השבוע שלנו שמספרת בפרטנות על מעמד הר סיני. אבל לפני כן מספרת פרשת השבוע על אירוע שולי לכאורה (שמות יח): [א] וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: כִּי-הוֹצִיא ה' אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם. [ה] וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ--אֶל-מֹשֶׁה: אֶל-הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם--הַר הָאֱלֹקִים. משה מקבל את חותנו הגוי בכבוד גדול ומספר לו מה עבר עליו מאז שעזב אותו כשנה קודם.
יתרו כבר שמע את הדברים קודם לכן, הרי זה מה שהניע אותו לצאת למדבר אל בני ישראל, אבל כנראה יש הבדל בין סיפורים ששומעים ממקור בלתי מעורב ובין ששומעים ממי שחווה את זה: [ט] וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ--עַל כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר-עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל: אֲשֶׁר הִצִּילוֹ, מִיַּד מִצְרָיִם. [י] וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ ה', אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה: אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם. וכאן מוסיף יתרו כמה מלים שלפי הזוהר נתנו את ההכשר כביכול למתן תורה: [יא] עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל ה' מִכָּל-הָאֱלֹקִים: כִּי בַדָּבָר, אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם. האמירה הזאת של יתרו שהיה לגמרי בצד השני וכעת הוא מכיר בעובדה שה' הוא האלקים, מוכיחה כי בכוחה של התורה להפוך את החושך עצמו (את יתרו שייצג את החושך) לאור.
הרגש היהודי
עד יציאת מצרים אפשר היה לחשוב שבני ישראל הם, לכל היותר, עם ככל העמים. מה שעבר עליהם שם והגאולה הפלאית ממצרים הוכיחו לכל מי שהיה מעוניין בָּאֶמֶת שעם ישראל זה משהו אחר, שונה. שהעם הזה נמצא תדיר בהשגחתו הצמודה של הבורא יתברך. מסתבר שיתרו היה מעוניין בָּאֶמֶת ומיד כשגילה אותה החליט להצטרף לעם שעתיד לקבל תפקיד היסטורי, לשאת בגאון את דגל האמת. את הדגל הזה מניפים ביומיום, לא רק באירועים מיוחדים או במקומות נבחרים. וכך זה מנוסח בפרשת השבוע (פרק יט): [ד] אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. [ה] וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ.
אמנם כל הארץ וגם כל העמים של הקב"ה אבל אותנו הוא בחר להיות לו סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים. הביטוי הזה פירושו אוצר יקר יותר מכל האוצרות. כל כך יקר שבעליו אינו מפקיד עליו שומר אלא שומר עליו בעצמו. כדי שנזכה לכך, להיות לו סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, עלינו לשמוע בקולו ולשמור את הברית שכרת אתנו וזהו דגל האמת שתפקידנו לשאת. והנה התכלית של כל הנ"ל: [ו] וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ... לפי פיסוק הטעמים יש כאן שלוש מדרגות: תִּהְיוּ-לִי, מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ. אפשר גם לחלק אחרת אבל לענייננו זה לא באמת משנה. מה שחשוב הוא שנדע ונזכור תמיד שיש דרך מוגדרת מאוד כיצד עלינו למלא את יעודנו בעולם. וכל מה ומי שחורג מהדרך הזאת משליך מעליו את דגל האמת.
סביר להניח שרוב העם בישראל אינו מודע כלל לדרך האמת הפרושה בפנינו בפרשת השבוע. זו תוצאה של הרבה שנות חינוך המנותק משורשים יהודיים. עם זאת, רוב מוחלט חש כי הדרך שמציעים לו, להכיל בתוכנו את המסתננים, סוטה לחלוטין מדרך האמת והוא מתנגד לה בכל לבו. אלה ניצבים מצד אחד והם הרוב (המוחלט ו)הדומם. מצד שני פעילים מאוד אנשים וארגונים שבחרו, מדעת או שלא מדעת, להתנתק לגמרי מהקו שמתווה בפנינו פרשת השבוע בפרט והתורה בכלל. לפי תפיסתם אין שום יחוד לעם ישראל ואדרבה, עליו לשאוף להיטמע בין האומות ר"ל. לנו אין שום ספק כי הרגש היהודי הטבעי ינצח. אפשר לזרז את הניצחון על-ידי הגברת החינוך לערכים יהודיים ויפה שעה אחת קודם.
